“"כדי לכתוב ספר רב עוצמה עליך לבחור בנושא גדול; אין בנמצא ספר טוב שנכתב על אודות פרעוש ."-הרמן מלוויל . האמת הוא צדק ! קצת הרגשתי כמו משל המערה של אפלטון משלא קראתי עד כה את מובי -דיק . בערות מצידי? רתיעה? הספר טרחני או גאוני ?. אז ההחלטה הייתה להכנס למערה וגם לנסות לצאת ממנה בחיים ועם מודעות אחרת, שוֹנה ונוספת בקריאת ספרי קלאסיקה שלא קראתי עד כה . לפני שהתחלתי לקרוא שוטטתי קצת ברחבי השדות”

“הרמן מלוויל, מחברו של מובי דיק, יצא למסע ימי ארוך ב1841, שנמשך 18 חודשים, במרדף אחרי לוויתנים. ב1842 הספינה עגנה במפרץ של חוף האי נוקוהיבה שבדרום האוקיינוס השקט, אי השייך לקבוצת איי מרקיז בפולינזיה הצרפתית. מלוויל מחליט לנצל את ההזדמנות לברוח ולהסתתר באי, מאחר ולא הצליח לדמיין את עצמו ממשיך להפליג בספינה תחת הקברניט הנוראי שלה ובנוסף נמאס לו מהנוף שלא מתחלף, מהאוקיינוס הקשה, הרעב והעבודות. בספר”

“# את ההומור והאירונייה מרגישים מיד עם התחלת הקריאה, במשפטים הראשונים בהם מלוויל מציג את ישמעאל, שילווה את הסיפור במחשבותיו ותיאוריו. בתקופה בה נכתב הספר תפסה הדת, התנ"ך והברית החדשה מקום נכבד בגישתם של בני המעמד הבינוני והעליון. גם התייחסות ל"פראי-אדם" – אלה שמאמינים באלילים, אוכלים בשר-אדם, שהתנהגותם מוזרה לנוצרים המכובדים רווחה באותה תקופה, כשהנוצרים מרגישים עליונים על העכו"ם, מציעים להם להמיר”

“כבר תקופה שיש לי כרית גדולה בצורה של דג, שאני נשענת עליה כשאני מחפשת תנוחה או זווית נוחה לקרוא בה. בשלב מסוים היא התחילה להחליק לי מאחורי המיטה, ממש צנחה בין הקיר למזרן עם הראש למטה כך שרק הזנב נשאר בולט בחוץ. כמה וכמה פעמים עמדתי והסתכלתי על זה, מגרדת בראש באי-נחת, יודעת שאיכשהו ראיתי פעם את הזנב הדגי הזה שכאילו צומח מלמטה, ופשוט לא זכרתי מאיפה. ימים שלמים זה רדף אותי, וכשנזכרתי שמדובר בכריכה האל”

“"כדי לכתוב ספר רב עוצמה עליך לבחור בנושא גדול; אין בנמצא ספר טוב שנכתב על אודות פרעוש ."-הרמן מלוויל . האמת הוא צדק ! קצת הרגשתי כמו משל המערה של אפלטון משלא קראתי עד כה את מובי -דיק . בערות מצידי? רתיעה? הספר טרחני או גאוני ?. אז ההחלטה הייתה להכנס למערה וגם לנסות לצאת ממנה בחיים ועם מודעות אחרת, שוֹנה ונוספת בקריאת ספרי קלאסיקה שלא קראתי עד כה . לפני שהתחלתי לקרוא שוטטתי קצת ברחבי השדות”

“הרמן מלוויל, מחברו של מובי דיק, יצא למסע ימי ארוך ב1841, שנמשך 18 חודשים, במרדף אחרי לוויתנים. ב1842 הספינה עגנה במפרץ של חוף האי נוקוהיבה שבדרום האוקיינוס השקט, אי השייך לקבוצת איי מרקיז בפולינזיה הצרפתית. מלוויל מחליט לנצל את ההזדמנות לברוח ולהסתתר באי, מאחר ולא הצליח לדמיין את עצמו ממשיך להפליג בספינה תחת הקברניט הנוראי שלה ובנוסף נמאס לו מהנוף שלא מתחלף, מהאוקיינוס הקשה, הרעב והעבודות. בספר”

“# את ההומור והאירונייה מרגישים מיד עם התחלת הקריאה, במשפטים הראשונים בהם מלוויל מציג את ישמעאל, שילווה את הסיפור במחשבותיו ותיאוריו. בתקופה בה נכתב הספר תפסה הדת, התנ"ך והברית החדשה מקום נכבד בגישתם של בני המעמד הבינוני והעליון. גם התייחסות ל"פראי-אדם" – אלה שמאמינים באלילים, אוכלים בשר-אדם, שהתנהגותם מוזרה לנוצרים המכובדים רווחה באותה תקופה, כשהנוצרים מרגישים עליונים על העכו"ם, מציעים להם להמיר”

“כבר תקופה שיש לי כרית גדולה בצורה של דג, שאני נשענת עליה כשאני מחפשת תנוחה או זווית נוחה לקרוא בה. בשלב מסוים היא התחילה להחליק לי מאחורי המיטה, ממש צנחה בין הקיר למזרן עם הראש למטה כך שרק הזנב נשאר בולט בחוץ. כמה וכמה פעמים עמדתי והסתכלתי על זה, מגרדת בראש באי-נחת, יודעת שאיכשהו ראיתי פעם את הזנב הדגי הזה שכאילו צומח מלמטה, ופשוט לא זכרתי מאיפה. ימים שלמים זה רדף אותי, וכשנזכרתי שמדובר בכריכה האל”