ביקורת ספרותית על מובי דיק מאת הרמן מלוויל

---

(כמעט) לכל אחד יש לוויתן.
וכמעט כל אחד מנסה לצוד אותו, לרכב עליו, או לכל הפחות לנסות לשלוט בו.
אחרי שסיימתי שוב לקרוא את היצירה הקשה, מופלאה, מפרכת, מצויינת ומלנכולית הזו, אני חושב שזה הסיכום: לכל אחד יש לוויתן.
הררי המילים הנשטפים בגלים בהם נלחמים אחאב וישמעאל ושאר אנשי הצוות מקיפים את הנפש מכל צדדיה ומעבירים בעצם את התובנה הזו, של המאבק הפנימי ביצר, בדחף, בנקמה והמסע הארוך אל עבר הנחמה (זו שכמעט לעולם ואינה מושגת, כמו שכמעט אף אחד לא יכול לצוד לוויתן לבן).
זה ספר למעטים. אני לא מדבר על צליחתו הפיזית (כשלעצמה משימה כבירה) אלא על ההפלגה הארוכה והקשה עד מאוד בנבכי הנפש. המקבילה היחידה היא ההפלגה במעלה הנהר האפריקאי בנבכי "אל לב המאפלייה" של קונרד. סביר להניח שלא במקרה מתרחשים שני הסיפורים המטאפיזיים הללו על פני מים, החומר ממנו הגחנו אל העולם הזה.
אז אם החלטתם שכן, הצטיידו בכל הדרוש להפלגה ארוכה עד מאוד. ותזכרו בעיקר שיש סיכוי לא רע שהלווייתן ינצח.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על מובי דיק