ביקורת ספרותית על טייפי מאת הרמן מלוויל
ספר טוב

---

ספר מעניין ״טייפי״, במיוחד כשמדובר בספר ביכורים של סופר נחשב כמלוויל. סיפור המסגרת מפורט בתקציר אז לא אלאה אתכם בכך שנית.
החלק הראשון בסיפור מתאר את מסע הייסורים של מלוויל הצעיר ששימש כמלח באונייה ״דולי״, מסע שנמשך כחצי שנה עד שהאוניה עגנה לחופי האי נוקיהיבה. מלוויל וחברו טובי ניצלו הזדמנות וברחו לעומק האי מתוך כוונה להגיע לעמק שבט האפאר ולשהות עמם עד שהאוניה תפליג בהיעדרם. מלוויל מתאר את מסעם הרגלי ורצוף המכשולים ואת תקוות השניים שלא להגיע בטעות לשטח אנשי שבט הטייפי, הידועים כקניבלים אכזריים.
בסופו של דבר השניים מגיעים לחרדתם דווקא לשטח הטייפי אבל מתקבלים להפתעתם בזרועות פתוחות. זמן קצר לאחר הגיעם, טובי יוצא לאי הסמוך על מנת להביא למלוויל תרופה לרגלו הפצועה אולם לחרדתו של מלוויל לא חזר ורק עם סיום הסיפור נודעו לו קורותיו של טובי והסיבות שמנעו ממנו לחזור ולעזור לחברו.
מלוויל מקדיש חלק ניכר מהספר לתיאור אורחות ושגרת חייהם של אנשי ונשות השבט ועל הדרך עורך השוואות בין העולם ה״תרבותי״ הנוצרי לבין מי שמכונים ״הפראים הקניבלים״ כאשר הוא מותח ביקורת נוקבת על הארצות הקולוניאליסטיות ומזכיר כמה מפעולותיהן הברבריות מול הפראים התמימים במטרה לאלפם ולהמיר את דתם לנצרות ומעמת את הסיפורים המפחידים אודות הפראים מול המציאות שחווה בפועל. בשלב זה הסיפור כבר הופך למעין דו״ח אנתרופולוגי שאני מניח שעניין יותר את הקוראים כאשר הספר פורסם מאשר את הקורא של המאה העשרים ואחת. מלוויל, שהוחזק למעשה כבן ערובה בידי הטייפי, למרות שהורעפו עליו אהבה ותשומת לב מרובה, לא הצליח להבין מדוע הם מתעקשים להחזיק בו, כמו דברים נוספים שמניעיהם של הפראים לא היו ברורים לו שנבעו מקשיי שפה והבדלים תרבותיים. החלק האחרון בסיפור מוקדש לסיפור בריחתו של מלוויל וכאמור למפגש עם חברו טובי ולסיפורו.
בסה״כ ספר מומלץ, אם כי מצריך סבלנות בחלק האנתרופולוגי.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על טייפי