ביקורות ספרים על הספר מאה שנים של בדידות - ספריה לעם # 167/8
|
דעה לא פופולרית (ברמה בינלאומית, כנראה) -
ספר גרוע. ממש.
למה הוא גרוע? מכיוון שאין בו שום חוט עמוק ששוזר את העלילה. ספר טוב הוא ספר שיש בו איזושהי חוקיות פנימית, גם אם אתה לא ממש מבין אותה עד סוף הספר, אבל אתה מרגיש אותה. זה יכול להיות ספר ילדים, או רומן של טולסטוי. אבל יש חוקיות פנימית לספר - על פי מה שקובע הסופר. איך מרגישים את זה? אם במהלך הקריאה יש שלב של מתח, של ציפייה - מה יקרה? האם זה יתרחש כמו שאני חושב, או שתהיה איזו התפתחות שלא צפיתי?
בדרך כלל, לוקח קצת זמן עד שנכנסים לעניינים. זה יכול להיות עמוד בספר ילדים, או 50 עמודים ברומן של בלזק. סבבה. אבל מתישהו, ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מבריק. דורש סבלנות אבל נבנה בתבונה ובכישרון שקשה לתאר. הרבה מאוד קווי עלילה והרבה נקודות מורכבות שמתחברות יחד בסופו של דבר. זה לא ספר 'קל' אבל שכרו בצדו. כנראה מהטובים שקראתי.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- שלום לך. יהיו כאן ספויילרים. קלקלנים, בשביל אברש. אבל עבור כל השאר - ספויילרים.
- מה אתה רוצה? ומה אתה מקשקש לי על ספויילרים וקלקלנים?
- לדבר, מה אני רוצה? תמיד אני רוצה לדבר. כלומר, כשאני פונה אליך, אני רוצה לדבר איתך. ואני מקשקש. מה תעשה?
- נו, דבר. על מה הפעם?
- על מאה שנים של בדידות, על מה? אתה לא רואה שאנחנו בדף הספר באתר סימניה?
- רואה.
- אז מה אתה שואל כל היום?
- שואל. מה תעשה?
- כלום, מה אעשה? אספר לך סיפור. ממש טוב.
-
- אז פעם אחת, היה איש אחד, והוא כתב ספר אחד, ואני קראתי בו עשרים ושש פעמים.
- עשרים ושש פעמים?
- משהו כזה.
- זה מספר די מדוייק, אתה יודע. והמילי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
נתתי לספר הזה את כל כולי, את כל הסבלנות שיש בי ואת כל ההכלה, ויצאתי מתוסכלת, במיוחד מאחר ואני קוראת כבר כחודש וחצי והגעתי רק לעמוד 200 עד שהחלטתי שהוא לא משתנה והתחושה תישאר עמי עד הסוף. כל פעם שניגשתי לספר, עשיתי את זה בחשש ובחוסר חשק, ואף אחד לא רוצה להרגיש ככה כשהוא קורא, ובטח לא כשהוא קורא יצירת מופת, קלאסיקה.
זה ספר ללא עלילה בעצם, או שהעלילה לכל הפחות אינה רלוונטית כל כך. אני לא מתחברת לסגנון הכתיבה הזה, בו יש הצפה של פרטים יבשים שאינם חשובים, ועמודים שלמים שבהם מסופר סיפור יבש וחסר רגש. יתכן כי הבעיה נעוצה בתרגום. יכול להיות, אבל קשה לי לדמיין עד כמ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ישנים שני דברים שאני מחפש בספר מופת.
הדבר הראשון הוא יצירה של עולם חי המזמין את הקורא לחוות אותו ולהשתתף בו.
דבר שני, חזרתו של הקורא מביקור זה עם תובנות שבכוחן לשפוך אור חדש על עולמו שלו.
מהבחינה הראשונה אין כל ספק שמאה שנים של בדידות הוא ספר מופת. מארקס יוצר עולם ססגוני, מרתק, כובש, רווי יצר ומסעיר. והשפה !! הו השפה!! כל משפט מצייר תמונה כה צבעונית, כה חיה ועם זאת כה מופרכת ויצירתית! היו כל כך הרבה משפטים שרציתי פשוט "למסגר", לסמן, כמו היו יצירות בפני עצמן.
המטאפורות בהן משתמש מארקס בשביל לממש את עולמן הפנימי, הרגשי והיצירי של הדמויות הן פשוט מבריקות, ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מרפרוף קל על מדור הביקורות, התרשמתי שהקוראים התחלקו למעריצים ולקוטלים. החוויה שלי מהספר לא הייתה נחרצת לאף אחד משני הכיוונים האלה. אני חושב שמדובר בספר חביב, שהיה יכול להיות ספר טוב עם קצת עריכה.
השליש הראשון של הספר הוא קסום ומהנה. ההתחלה היא מסתורית מאד. הזמן מתקדם לפי חוקים משלו. מִתחוללים ניסים, וחוקי הטבע מתנהלים בדרך פלא. אנחנו מוקפים ברוחות רפאים, צוענים מארצות רחוקות וסיפורי מאגיה שחורה. למרות האווירה המכושפת, ההרגשה היא בעולם מאד מציאותי, שפועל לפי החוקים של העולם שלנו אנו. אני חושב שהאיזון הזה שהצליח גרסייה למצוא, בין הפנטזי והממשי, הוא א... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המעניין בכתיבתו של מארקס, שזו אחת מהיצירות היפות שלו, הוא אותו קול
קולקטיבי המאפיין את כתיבתו, כאילו מורכב המספר שבספר מפוליפוניה של
קולות, יושבי קפה כלשהו בעיירה מאקונדו (או עיירה אחרת), שבסיפוריהם
משתרגים מציאות, בדיון ודורות קודמים של מספרים שהעבירו את דברי
הימים מתוך הלהט שיש למספר המשוכנע באמת דבריו ומבקש להעביר אותם
כ"דברם". מדוע זה מעניין? משום שמארקס הוא סופר שכתב על קו התפר שבין
המודרניזם לפוסט-מודרניזם, בעידן שהקול של ה"אני" דווקא הפך להיות
הדומיננטי בספרות, אותו סולפסיזם של הדמויות החדשות השקועות בעצמן
ומתארות את העולם ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
"מאה שנים של בדידות" הוא ההקבלה הספרותית למה שנקרא: 'משחק טלפון שבור שנחל כישלון חרוץ'- כמו שתמיד חייב להיות הילד המעצבן הזה ששומע X אבל אומר Y, כך גם תמיד יש את הספר המעצבן הזה שלפני שקוראים אותו הוא מרגיש כמו A אבל אחרי שקוראים אותו הוא הופך להיות Z (או במילים אחרות: ציפיה ולאחר מכן- אכזבה)
ומה עושים כשמנסים לתקן טלפון שנשבר ולא מצליחים? פשוט מאוד, עוזבים אותו ועוברים לטלפון חדש.
לסיום, הנה קישור לסרטון הממחיש בצורה מדויקת להפליא את המחיר הנורא שאנחנו משלמים תמורת הציפיות שלנו:
https://www.youtube.com/watch?feature=pla
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הדייט הראשון שלי עם מארקס היה ב"אהבה בימי כולרה" לפני כמה חודשים טובים. לצערי, הדייט לא נחל הצלחה. לא ידעתי אם זה הוא, אני, ואולי אפילו שנינו. ולמרות הדייט הראשון הכושל, החלטתי לתת ניסיון ולצאת איתו לדייט, הפעם במעטפת של "מאה שנים של בדידות".
והאמת היא? נכבשתי.
יש ספרים שהשורה הראשונה שלהם מנבאת את ההיקשרות למופע חדש ומפעים, והפעם, שורת הפתיחה המסקרנת (שאף נכנסה להרבה רשימות של "X שורות-הפתיחה-הכי-טובות-אי-פעם-בספרים") לא אכזבה - "שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח".
אהבתי ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אז זהו, כשאני רוצה לברוח מהשיגרה היומיומית השוחקת והקשה אני בורח לספר הזה ונהנה ממנו מאוד וגם ממליצ עליו
ולמרות שקראתיו כבר 4 פעמים ברצף אני ממשיך מידי פעם לעיין בו
העיירה מקונדו זה העיירה שלי בהונגריה
ויש לי חבר פרופסור לספרות דרום אמריקאית שאיתו אני מחליף חוויות ורשמים בנוגע לספר ועיתים משתעים יחד שעות ונהנים מהפנינים הרבים שבספר
אני מזיל ריר קנאה במי שטרם קרא הספר של סופר מיוחד שהלך לעולמו בשיבה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוו סיפור מדהים וטרגי דמיוני אבל אין ממנו קרוב למציאות סיפור של כפר נידח וסיפורה של משפחה שלחלקם צומחים זנבות וזה גובל לקטסטרופה רגשית ואנושית אני מציע שבעת הקריאה מומלץ להתמסר באופן טוטלי לדרמה שברומן מבלי לנסות להבין למה התכוון הסופר ומה הייתה כוונתו כך תהנו ותחושת את גודל החוויה רצה הגורל שביום שסיימתי את קריאת הספר גם יום שבו נפטר הסופר זוכה פרס נובל גבריאל גראסיהיה מארקס אולי זה הוסיף לעוצמת החוויה ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל כך הרבה שמעתי עליו וכל כך הרבה זמן רציתי לקרוא אותו ולכן אולי לא נפלתי ממנו. אין ספק שיש בו המון דמיון ויצרתיות אבל יש את ההרגשה לאורך הקריאה שהוא לא ממריא וחוזר על עצמו בגרסה אחרת.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם אני כמוכם שמעתי אודותיו והיו לי ציפיות דיי גבוהות לגביו. אבל המקום של ציפיות הם כנראה רק על הכיסויים של המיטה ותו לא.
אומר רק את האמת, אני מאוד מעריך ספרים שכל כך הרבה אנשים אחרים אוהבים וקוראים ושזה נוגע אליהם באופן אישי כל התוכן העלילה. זה לא דבר מובן מאליו לכבוש לבבות כה רבים של כל כך הרבה אנשים שונים , אני מאוד נוטה לחבב סופרים כאלה.
אבל כשהתחלתי לקרוא את הספר נתתי לו את כל הקרדיט שאפשר ואת כל הסבלנות שיש בי, ולמרות הכל הספר איכזב אותי לגמרי. הפסקתי לקרוא אותו באמצע וטוב שכך כי אם הייתי ממשיך וקורא אותו ונשאר עם אותו הרגשה אחרי כל המסע הזה אז ב... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כרוניקה כתובה היטב שמספרת בעדינות, לפרטים תוך תשומת לב אדירה לשפה את קורותיה של משפחה הגרה בקולומביה, מיקרוקוסמוס לעולם עמוס רבדים שיש בו הכול: אהבה, יצרים, שנאה, אושר, אכזבה, משפחה וחוט אחד, עקשן, עדין ובלתי ניתן למחיקה - בדידות.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מצטער חברים, ניסיתי, באמת שניסיתי, נאבקתי על כל עמוד ועמוד עד שבעמוד ה300 החלטתי לוותר ולקרוא את הפרק האחרון.
אני חושב שבסופו של דבר הבנתי את המשמעות שמאחורי הספר, שכל דור ודור שוכח את ההיסטוריה של הדורות הקודמים ומוצא עצמו חוזר על הטעויות שלהם ובסופו של דבר נמשך כמוהם לכרוניקה הנוראה הזאת של הבדידות.
אני כשלתי בהתמודדות עם הספר הזה, אבל אין לי ספק כי כל אדם שכן מתחבר לזרם הריאליזם המאגי שמאפיין את גבריאל גרסיה מארקס, לא רק שיתענג על הסיפור, אלא גם יגיד שזהו הספר הטוב ביותר שקרא בחייו.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר פנטזיה הכתוב בצורה נפלאה, ובעל שפה עשירה וציורית שמגולל את סיפורה של משפחה על אי דמיוני במרכז אמריקה. הספר דורש מן הקוראים לא להטיל ספק ולנתח את האלמנטים מעולם הפנטזיה, ולקרוא את הסיפור כפי שילד היה קורא אותו. עם זאת הספר לוקה בכתיבה קצת מבלבלת ועטורת דמויות הגורמת לריחוק מן העלילה וחוסר הבנה קל, ולכן לא אמליץ עליו לבעלי הפרעות הקשב מבניינו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם תשאלו אותי מהו לדעתי ההיפך הגמור מחיי בדידות, אומר לכם זאת במילה אחת – משפחה. כאשר אדם חי בתוך משפחה, הוא אינו בודד. לא משנה אם אותו אדם הוא אבא, אימא, ילד, או ילדה, או אפילו חיית המחמד. חיי משפחה הם חיים של נוכחות מתמדת של אנשים קרובים ואהובים, בלאגן מתוק שכיף להיסחף בתוכו, ומעין רחם חם שתמיד תוכל לחזור אליו. אלא אם כן מדובר במשפחה שאינה מתפקדת.
הספר "מאה שנים של בדידות" עוסק במשפחה כזו. למעשה הוא מלווה אותה למין רגע הקמתה על ידי חוסה ארקדיו בואנדיה ואשתו הטרייה אורסולה איגוארן, זוג צעיר שמקים עם עוד מספר חלוצים את העיירה הנידחת מקונדו, ומאה שנה הלאה, ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אקדים ואומר שזה לא הוא, זו בוודאי אני. יותר מזה, אם לא בפני האב ניקונור, אז בפניכם אתוודע על חטאיי – אני וגרסייה מארקס כנראה לא נועדנו האחד לשנייה. לחוויית הקריאה הזו אני קוראת תסמונת מאיר שלו. בשני המקרים התוצאה הייתה זהה: ספר אחד שאהבתי, לכל היתר לא התחברתי ואפילו עזבתי באמצע.
השפה בהחלט יפה ועשירה, הדימויים וקריצות פוליטיות נהדרים, השנינות ואף הציניות לא תסולא בפז ועדיין הספר פשוט לא הזיז לי. לא הצלחתי להתחבר לשום דמות, לאלמנטים של פנטזיה, מרוב עצים לא הצלחתי לראות את היער. כל החוסה ארקדיו ואורליאנו נהפכו במוחי לעיסה אחת גדולה. לא הצלחתי לעקוב אח... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה!
חזרתי לפני שלושה שבועות מחופשה בתאילנד. התחלתי לקרוא אותו שם, והמשכתי בארץ. ספר מדהים. העניין הוא שאתה מרגיש כמה רושם הוא עושה עלייך, דווקא כשאתה מניח אותו בצד (אם זה במהלך הספר ואם זה בסופו), ומבין שאמנם העיניים כבר לא קוראות בספר- אבל הראש עוד שם.
קשה לי להצביע אפילו ממה כל כך התרשמתי. אמנם הקריאה הייתה פחות זורמת מאשר ספר מתח למשל, אבל ההרגשה הייתה של מסע- אתה נכנס למקונדו וחי בה, חי את הגיבורים. לעתים מפתח סולידריות עם הדמויות, ולעתים מביט על הנעשה שם בבית המשפחה כשכן- צופה מהצד, איך המעגל הגורלי סובב וחוזר על עצמו.
הכותב יודע לתאר! הוא ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני בדיעת מיעוט וזה ידוע לי אבל הספר הזה לא דיבר אלי בגרוש. המחבר כאילו דוחס ודוחס עוד ועוד אנשים לספר הזה ומספר עליהם ומה שקורה להם בשיא הקיצור, תפסת מרובה לא תפסת, לא בשבילי הדברים האלה!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
"שנים רבות לאחר מכן, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח." (המשפט הפותח את הספר, עמוד 5).
ישנם משפטים המהווים פתיחה לספר ולא מאפשרים לקורא שום אפשרות זולת קריאתו בנשימה עצורה. כזהו ספרו של גבריאל גרסיה מארקס "מאה שנים של בדידות". הספר המתאר את קורותיה של משפחה בקולומביה לאורך מאה שנים רוויות באהבה, יצרים, מלחמה ובעיקר קשרי משפחה עבותים ובלתי ניתנים לניתוק. החל מאם המשפחה אורסולה, הקולונל אאורליאנו בואנדיה ואמירתו, חוזה ארקדיו ורבקה. תיאוריו הקולעים של גרסיה מארקס את ההוויה הדרום האמריקאי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בתרגום לערבית,סופר לא קל ,לקח לי זמן לעקל את המסר שלו !!!!!!!!!!!!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
רומן שאהבתי לקרוא נכון דמיוני ורטואלי רחוק מהמציאות אך אין ממנו מציאותי
רומן אמיתי כואב עד רחמים אנשים מנותקים מהעולם אך אנשים אהובים ואוהבים
קל מאוד להיסחף להיטמע בהווית עולמם אך הסלידה מחטאיהם מכעיסה אותי כמה חטא הם רוכשים לעצמם
אני תמיד אזכור את המחבר אדם גאון שלא בזבז אנרגיות על דבר ריק ונבוב
סופר יצירתי ולא חסך בנתינה והתוצאה מדברת בעד עצמה
רומן כמחברו הלכו יד ביד ועשו מעשה מופתי זממו משהוא ענק
שבקלות נסחפים לספורם המופלא והבלתי יאמן"הבנתם משהוא"
לא קל להיפרד מהספר אך ניקרה בראש ההכרה שחבל שזה לא אמת כי לבזבז רומן ענק על דבר דמיוני תסכ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר ששמור אצלי שנים ,כייף לחזור ולקרא בו ,מאה שנים של בדידות זה ספר שווה מלהיב דמיון גרסיה מרקס סופר בעל שם עולמי ראוי בהחלט , מאה שנים של אהבה,אמונה,שאיפה לאושר ואכזבה ולבסוף חזרה אל בדידותו של היחיד , מומלץ ביותר ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אויי.... כמה שהספר הזה טוב!!!!
אני משתדל לקרוא ספרים לאט כדי "לחיות" אותם... כך שאת הספר הזה קראתי הרבה מאוד זמן ויצא שהייתי כמעט 100 שנים בבדידות עם הספר.
יש שיתלוננו על קושי הספר. אבל אין מה לעשות תמיד יש קושי בחיים...
הספר הזה לוקח את הקורא לדמיון חופשי ולמרחבים פראיים...
ממש תרגישו במקונדו בעת קריאת הספר. ויותר מזה ממש תרצו ליהיות שם...
לא לחינם נבחר הספר ל6 הנבחרים. ספר חובה!!!
בגירסה האחרונה צוייר אילן יוחסין של המשפחה. אל תתביישו להשתמש בו, זה רק יעזור...
סיפור שגם צוחקים גם בוכים וגם מתפעלים ממנו...
אם היה לי עוד 100 שנות חיים הייתי קורא את זה שוב :)... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעטים הם הספרים שאין אני מתחבר אליהם כלל ובכל זאת ממשיך לקרוא אותם עד סופם. מאחר ואין אני מתעניין כמעט בעלילותיהם של הספרים שאני קורא לשאלה מה יקרה בסוף? אין כוח מספיק להניע אותי להמשיך ולקרוא בספר שאין אני מוצא בו ערך. ספר צריך להיות קאנוני במידה כזו שאני אמשיך לקרוא אותו עד סופו למקרה שהשינוי התודעתי שיכול הוא לחולל מתרחש רק בסופו, שהתובנות שלו על החיים האנושיים מתחבאות להם בדפיו האחרונים, שכן בהכרח הוא קיבל את מעמדו בשל איכות עלומה כלשהי. עוד היום זוכר אני את אותם חודשיים מלאי יסורים בהם ניסיתי למצוא את דרכי בין סבך השמות וכינויי החיבה של הנסיך ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה סיפור של כפר שכוח אל כשהחיים בו מתנהלים על גבול ההזיות יש בו דמויות עם חוכמה בלתי רגילה כשדמות האשה היא השולטת במרכז החיים המשפחתיים
יש בסיפור מתירנות מינית בלתי מתקבלת בדעת אולי זו הסיבה שנולדו בה כלכך בנים עם פגם גנטי
ולמרות הכל ואולי בגלל מה מסופר בו אין לשכוח שזה רומן בדיוני ואינו מציאותי וזה היופי שטמון בסיפור הזה
אני נהנתי לקרוא ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מיוחד במינו, זורם ללא מעצורים בין עולם חיצוני ופנימי, בין פנטזיה למציאות עד שאנחנו כל כך שקועים בעולם הזה שכל המוזר והאבסורד נהיה פתאום סביר ויום יומי. מאיר שלו "מושפע" ממנו, לטענתו. השפעה? אם כן, לא משהו. יש מקור אחד ויחיד של סופר מוכשר ומקורי וכל ה"מושפעים" שיאמצו לעצמם סגנון אחר.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מתי שהוא במהלך קריאת ספר מיוחד זה, נזכרתי בשורה "דגים עפים, ציפורים שוחות. חוקי הטבע אובדי-עצות" מן השיר החמוד של להקת כוורת "ככה היא באמצע" (קישור להלן).
http://www.youtube.com/watch?v=FWqaA-BiMbU&feature=related
ומדוע נזכרתי בשורה זו? משום שב"מאה שנים של בדידות" מרקס נותן דרור לדמיונו העשיר והנפלא. הספר מתאר את קורותיה של משפחת המייסדים של עיירה דמיונית בשם מקונדו. אין מה לומר – משפחה שכזאת. כמו שאמרה אורסולה, הסבתא רבא-רבא אשר המוות התמהמה מלהביאה לממלכתו, "כאלה הם כולם…משוגעים מלידה". והיא צודקת.
קחו, למשל, את חוסה ארקדיו בואנדיה, בעלה של אורסולה ומייסדה של מקונדו. אחד השי... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בכתיבתו מזכיר לי ג. ג. מארקס, בדמיון שהוא בעיניי מובהק להפליא, את החוויה שבקריאת ספריו של הסופר הישראלי מאיר שלו. אצל מארקס, כמו אצל שלו, אנו מתוודעים לקורותיה של משפחה גרעינית אחת, כרוניקה של כאב ואהבה פרובינציאליים, שחבריה הם דמויות גדולות מהחיים הטוות מערכות יחסים סבוכות ועוברות שלל חוויות תמוהות, נתונות תחת מעטה מיסטי דק השוזר בין העמודים אירועים תמוהים ודמיוניים כאילו היו חלק מובן מאליו ממציאות היום יום של כולנו. זו הסיבה שבעת קריאת 'מאה שנים של בדידות', כמו בקריאה שלי את 'רומן רוסי', 'עשו' ו- 'בביתו במדבר' של שלו, היה לי קושי מיוחד להתחבר, להבין ול... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים אני חושבת אם היו שואלים אותי איזה ספר הייתי רוצה לקחת עמי לאי בודד קרוב לוודאי שהבחירה תהייה הספר הזה - לא רק שסופר זה הוא ענק בעיני ממש אחד הסופרים הכי מעניינים הכי מוכשרים הכי נבונים ומה לא - דבר שמקרין על איכות כתיבתו ובעקבות זאת צורת הסיפורת שלו.
אין תיאור אחר לספר זה - ספר מדהים! אחד הכי יפים שקיימים... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביקורת? לא תמצאו פה, לא מתפקידי לבקר מאסטר פיס שכזה.
זה יומן מסע קטן , זכיתי להיות במחיצתה של המשפחה השערורייתית הזו פחות משבוע וזה הספק יפה ל100שנים.
והם אלה לימדו אותי שהכל בסדר, שכולם חוזרים להיות בודדים כשהאהבה נגמרת בדיוק כפי שהיו לפני שהחלה.
כלום לא זעזע אותי אצלהם, מה אפשר לבקש ממשפחה שסגורה בבית 100 שנה? הרי כולנו בעצם איזו בבואה או רפליקה של הורינו וכולנו בעצם הולכים באותם שבילים באותם דפוסים .
המשפחה הזו היתה המשפחה שלי לשבוע וזו היתה בשבילי זכות גדולה להכיר אותם ולעבור את המסע הזה, חתמתי אותו באהבה גדולה אליהם ובצביטה בלב שהכל נגמר, אבל... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין לי ספק שלא הבנתי את הספר. שמעתי עליו המלצות רבות - וזה הדבר היחיד שגרם לי בכוח רצון אינסופי לסיים אותו. עיסה ארוכה ולא נגמרת של פרטים שאי אפשר לעקוב אחריהם. מעיק ומייבש.
אם כי אני מניחה שיש לו מסר - רק שלא הצלחתי להבחין בו מרוב העצים..... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר הרבה זמן לא נתקלתי בשיעמום כזה . במאמצים על אנושיים הצלחתי להגיע לעמוד 265 ואז נשברתי .הספר לועס ולועס אותן פרשיות הזויות בהתחלה עם האבות אחר כך הבנים אחר כך הנכדים אחר כך הנינים , די נמאס לטחון כל פעם אותם הדברים . ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לצערי הספר הזה מופיע ברשימת הספרים שעזבתי באמצע. אולי עזבתי כי רציתי לקרוא אותו עם עוד מישהו וזה לא יצא, או שפשוט לא היה טעם להמשיך.
רוב העלילה נראתה לי כמו טלנובלה לעוסה מדיי. יותר מדיי קשרים אסורים, יותר מדיי תיאורים ממושכים ויותר מדיי דגש מלאכותי-מאוס על 'בדידות'.
עם זאת הספר ייחודי ומקורי ביותר. המוות מתפתל ונשזר בתוך החיים, הזמן מזדגזג בין עבר לעתיד להווה וחוזר חלילה, אווירת חלום הזויה, מצבים מטורפים. הדמות הכי משמעותית בשבילי היא הצועני מלקיאדס. כשהוא היה נוכח- היה מעניין. כשהוא נעלם- הוא לקח יחד איתו גם את העניין בספר. משום מה לעולם לא אשכח את ה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הכי יפים שנכתבו אי-פעם. הגעתי לעמוד האחרון לא מוכן לסיים את המסע הזה, את תיעוד שושלת בואנדיה, והשורות האחרונות מחצו לי את הלב.
אין לי מילים לתאר כמה יפהפה הספר הזה, בכתיבה הייחודית והקסומה, בדמויות המדהימות שבחלקן התאהבתי לחלוטין ואחרות לא יכולתי לסבול, בכל האלמנטים הפואטיים והעל-טבעיים הקסומים שכאילו צבעו את המציאות האפרורית של מקונדו. אני לא אתיימר להצליח לתאר את הרגשות שעברו עליי, במיוחד לקראת הסוף, במהלך הקריאה. הרגשתי כל חלקיק בגוף שלי מזדהה עם כאב שושלת בואנדיה, היו כמה פעמים במהלך הקריאה שהרגשתי שאני מגיע למעין שיא של התרגשות, שכ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הבנתי כל כך על מה כל המהומה. לא סוחף במיוחד ותקוע בהרבה קטעים באמצע. קשה לסיים אותו.
ושיסלחו לי כל המעריצים השרופים של הספר... מה לעשות...... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספר מעולה, מומלץ ביותר.
האמת שהתחלתי לקרוא אותו כי זה נחשב קלאסיקה וספר מוכר מאוד והייתי בטוחה שהוא משעמם מוות, אבל מרגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להניח אותו, הוא כזה סוחף ומעניין,כל כך לא שגרתי....מאוד נהניתי לקרוא.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לדעתי הפתיחה של הספר- "שנים רבות לאחר כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח".הינה הפתיחה הספרותית הטובה ביותר שנתקלתי בה אי פעם. מעבר לכך, מדובר בספר לא קל לקריאה. צריך לשמור על ריכוז גבוהה לכל אורכו כדי להישאר מחובר לקצב המהיר של העלילה. טיפ קטן- מאד ממליץ לכם להעזר תדיר בדף האחרון של הספר, בו מצויין העץ המשפחתי של המשפחה עליה מסופר. אני במיוחד ממליץ על הספר הזה למי שמתכוון לנסוע לטייל בדרום או במרכז אמריקה. רק כשמגיעים לכפרים הנידחים שם, ניתן להבין את הספר באמת. תהנו...... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתוב בשפה יפיפייה וציורית. עשיר באירועים, דמויותיו מיוחדות, עלילותיו ססגוניות, והוא שופע דמיון, הומור ותרבות דר' אמריקאית תוססת... ובכל זאת, אני נאלצת להודות כאן בקול רפה: לא נהניתי. השתעממתי. התעייפתי. שמחתי שנגמר.
בחיי, סיימתי את הספר רק לפני יומיים, אבל אם תבחנו אותי עכשיו בשאלות על מה עלה בגורלם של בני משפחת בואנדייה המטורללים ובאי-ביתם, אני אכשל כישלון חרוץ. אין לי מושג איזה אאורליאנו / חוסה ארקדיו גידל תרנגולי-קרב ואיזה הרביע פרות... לא זוכרת איזו רמדיוס עלתה לשמיים בסערה ואיזו נמקה בחדר במנזר... והכי גרוע מבחינתי זה ש-I COULDN'T CARE LESS
הפער הזה שבין... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למה ,למה התפתתי לקרוא אותו ,דמויות כבדות שחוזרות על עצמן עד שאתה נאבד בסבך .דרום אמריקה והמאבק לשחרור מעולם לא היה כה משעמם וטרחני.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שעל פי רבים נחשב כיצירת מופת אולטימטיבית אך בעיני הסיפור בינוני , לא יותר מזה , הדמויות משעממות , הדיאלוגים לא תופסים אותך - לא בשנינות , לא בהומור ולא בתחכום , אף על פי שכתוב טוב כיוון שהסופר הוא טוב - הסיפור די חלש ובעיניי לא שווה את הקריאה .... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא.
תיאור הבדידות במשפחה אחת אשר נפרס על מאה שנים (קצת יותר אם להיות מדויק).
כתוב נפלא, עם דמויות מגוונות אך בעלות מכנה משותף שהוא הבדידות.
אישית לא התחברתי לא "אהבה בימי כולרה", אבל הספר הזה הקסים אותי. אם ניסיתם כמוני לקרוא את אהבה בימי כולרה ולא אהבתם אל תוותרו ותנסו את הספר הנ"ל.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק אנשים עם נפש של צועני יוכלו להתחבר לספר הזה....
ספר מדהים וסוחף
בין הספרים הכי אהבים עליי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר מייד אחרי שסיימתי לקרוא את אהבה בימי כולירה, שאהבתי מאד. אומנם בספר אין ממש עלילה כמו באהבה בימי כולירה. אך, הכתיבה של מארקס כובשת ומרגשת והסיום של הספר נוגע ללב.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שאתה חייב לקרוא יותר מפעם אחת על מנת להבין אותו, בכל מקרה זה ספר עם תיאור ודמיון מרתק. שאי אפשר לא להמשיך לקרוא אותו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איך אפשר בכלל להתחיל לתאר את הספר?
מאה שנות חיים פרושות לפנינו, כתובות בצורה שכזו שאי אפשר לעזוב את הספר לשנייה,
מסכת ארוכה של ייאוש, אהבה ועצב שחוזרים על עצמם במעגל אחד שיש לו התחלה וסוף.
הרבה מעבר לספר שקוראים ונהנים, זהו ספר שהקורא יוצא מהקריאה עם משהו לא מוחשי בידיים, איזו שהיא הבחנה דקה על החיים והמוות ומה שביניהם.
נהנתי מאוד מהחוויה, הגעתי לסוף הסיפור כמעט חסרת נשימה, שלכל אורכו חשבתי: "איך ניתן לסיים סיפור שכזה" והסופר הראה לי את הדרך היחידה בה אפשר לחתום מסכת חיים בת מאה שנים.
לאורך כל העלילה עזרתי והזכרתי לעצמי מי אבא של מי, מי התחתן עם מי, מי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאה שנים של בדידות.. רוטינה של ייאוש, ארוטיקה זוחלת שלא ברור מאפה היא באה ועל מה היא נסמכת, 'מלנכוליה אהובתי..' מתכרבלת,נדחפת אל מקומות חמימים וצנועים, הזמן עומד מלכת ו'הייאוש מעולם לא הרגיש יותר נוח.' ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מופלא!
בפעם הראשונה שקראתי הספר היה ברשימת הקריאה לבגרות. בפעם השנייה, כשלמדתי אותו באוניברסיטה.
או אז נתגלתה בפני באמת - יצירת המופת הזו, שניתן לפשפש בה שוב ושוב ואינסוף לגילויי הדקויות, הרמזים וההקשרים.
עברו כבר מספיק שנים ואני עדיין זוכרת את הגילוי המסעיר - הספר כתוב כמראה! חציו הראשון עומד בהקבלה מושלמת לשני, כמה גאון צריך להיות כדי לכתוב ככה...
עלילות מקונדו הפנסטסי והריאליסטי, משאירות את הקורא לכל אורך הקריאה בנסיון להחליט מה אמיתי ומה לא, כי הכל כל כך משכנע.
מבטיחה לעצמי לחזור להתבודד עם הספר, גם אם יקח לי מאה שנה להגיע לזה...... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אחד משלושת הספרים האהובים עלי.מומלץ!!!!
רומן סוחף, מעורר השראה ומשאיר תחושת התעלות שקשה לתאר במילים. כתיבה של מארקס שלדעתי אין שני לה. מארקס מצליח בכישרון מדהים להכניס את הקורא לתוך הספירה הקסומה של העלילה המתרחשת בעיירה דמיונית- האהבה,הקשיים,הבדידות... החיים של תושביה שהם במובנים מסויימים החיים של כולנו כמו שרק הוא יודע לעשות.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
מה עוד לא נאמר על הספר הזה שהוא אחד מששת הספרים הנבחרים האהובים ביותר על קוראי ספריה לעם? :)
זהו אכן, ספר נפלא, עשיר, מלא בצבעים ויופי, פנטסטי וריאליסטי (סביר להניח שהוא הספר המפורסם ביותר שנכתב בז'אנר ה"ריאליזם המאגי"), כ"כ עשיר שלא תמיד פשוט לזכור את הקישורים המשפחתיים הסבוכים והיחסים בין גלריית הדמויות הססגונית שנפרשת בו ולשם כך הטבלה המופיעה בסופו מקלה מאוד על ההתמצאות (אני אף הוספתי בעפרון כמה תיאורים לכל דמות המופיעה בעץ על מנת שאוכל לזכור אותה טוב יותר, אם כי כפי שאראה בהמשך חלקן נחרתות בזכרון בגלל כמה מאפיינים ייחודיים ומקסימים).
יש ברומן זה... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לצערי אחד הספרים המשעמים ביותר שפגשתי. לא הצלחתי לקרוא יותר ממחצית הספר מכיוון שהעלילה פשוט משעממת. אני לא מבין את הפרסום על הספר הזה, פשוט משעמם, לא קריא ואולי אפילו מיותר לגמרי. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני זמן מה היא אזה מפצע במכירת ספרים וראיתי המוני העם עטים על דוכני הספרים ואמרתי לעצמי לעוט עם העטים ורכשתי הספר מאחד הדוכנים הסיפור עשיר במארעים פנטסטים אדות חיי היום יום של אמריקה הלטינית בנוםף שחלקים ממנו בנויים בסגנון המיצאות המגית שזה מסבה לו מיסטקה מסויימת.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
טלנובלה משפחתית.
כל 10 עמודים מתחלף הגיבור המרכזי בסיפור שיותר מרתק ומושך מקודמו, אך בסוף אתה גם מבין שכל תכונותיו (מגיבור לגיבור) חוזרות על עצמן וסופו למות בבדידות..
ספר שפשוט אסור לקרוא לפני השניה, כי פשוט לא תצליח להרדם.. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמיד שאני מנסה להסביר על מה הספר אני רואה לנגד עיני קיר לבנים גדול ארוך וישן וכל קורותיה של המשפחה הם כל הדרכים הדומות והשונות בין לבנה ללבנה. ספר שאפילו ברגעים הכי מזעזעים שלו כתוב באופן שהעלה חיוך על פני.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני יכול רק להצטער שאיני דובר ספרדית, ויכול רק לדמיין את גודל ההנאה מקריאת הספר בשפת המקור - ואין בכך בכדי להפחית ולו במעט את התפעלותי ממלאכתו היוצאת מן הכלל של ישעיהו אוסטרי-דן ז"ל, בתרגום כתיבתו המפוארת של מארקס - כתיבה רווית חוש הומור ודמיון, ממנה אביא ציטוט קצר מתוך תיאור אבדן הזיכרון הקולקטיבי של אנשי העיירה - "השלט שנתלה בצואר הפרה היה דוגמה ומופת לנכונותם של תושבי מקונדו להילחם בשכחה: 'זוהי הפרה, חובה לחלוב אותה בוקר-בוקר כדי שתתן חלב, ואת החלב צריך להרתיח כדי למזגו בקפה ולהכין קפה בחלב".
לקרוא שוב ושוב.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד מהספרים העל-מותיים. ספר מעולה .יש לי את המהודרה הראשונה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מדורג אצלי במקום הראשון, עם כל דף שקראתי הצטערתי יותר ויותר שהספר הולך להסתיים.
במילה אחד - חוויה!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
אנלוגיה לאמת האמיתית של כולנו.
סיפור של משפחה שהיא בעצם כולה חברה, כולה אנחנו.
חוץ מזה, פשוט ספר מקסים.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר שיש בו הכל.. מאהבה עד לעצב ומשמחה עד לייאוש.
אין ספק שזה הספר הכי טוב שקראתי.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
איכות במיטבה.
ספר מופת של כשרון גדול הנאה מכל עמוד.
ממומלץ בחום .... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה הוא זוהמה אחת גדולה. לא בגלל שיש בו "קטעים", אלא בגלל קטע אחד שמעיב על כל הספר והוא שלא ניתנת שום ביקורת (לא משנה באיזו צורה) על הזנות של הילדה שחייבת לסבתא שלה על זה שהי שרפה לה את הבית. כל מי ששותף לדעתי בנוגע לזנות יחרים את הספר!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
גאונות היא מילה מנמיכה לכשרונו של גרסיה. יש פה משהו עצום שלא ניתן לתאר במילים,ואולי בכל זאת אנסה במשפט אחד:"קימוט מציאות העבר על דפי הנייר והנפשתם תוך כדי קריאת הקורא." טעם הקריאה לא היה מהעולם הזה.בלי שום ספק הוא הגדול מכולם.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר היפה ביותר שקראתי. כל מילה עליו מיותרת. פשוט לקרוא ולהתענג.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
העלילה היא החלק השולי בספר. נכנסים למנטליות אחרת, לעולם מושגים אחר ולהבנה אחרת של המציאות כפי שחווה אותה המשפחה בכפר הקטן. יכול להקרא כמו ספר מיתולוגיה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
את הספר הזה קראתי לפני הרבה מאוד שנים ועצם העובדה שחשוב לי לכתוב עליו מעידה שהשאיר בי חותם וחווית קריאה מרשימה למרות שמאז כבר שכחתי את העלילה. לפיכך רכשתי אותו שוב לקריאה שניה,ושוב התרשמתי מאוד. עלילותיה הטרגיות-קומיות של משפחה בואנדיה לשבעת דורותיה מתוארים בקלילות ובחן ע"י מארקס. סיפורים פנטסטיים משתלבים בטבעיות בחיי היום יום המסובכים של הדמויות. מה שכן צריך מדי פעם להציץ בעץ המשפחה בעמוד הראשון כדי לא להתבלבל בין כל הטיפוסים לאורך הדורות ששמם אאורליאנו או חוזה ארקדיו. בהחלט שווה קריאה. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נדמה לי שמאה שנים של בדידות היה הספר הראשון שבו השתמשתי לאיבחון סיכויי מגע אנושי. הוא גם אחד הספרים הראשונים שאבדו לי, בעת בה לא יכולתי לעלות על דעתי לקנות ספרים ממש. ג.ג מארקס היה שם קוד, בתקופה שבה יצאתי ממקום קטן מאוד אל עולם פחות סגור. כמו הכלבים שמרחרחים כך האמנתי אז, בתמימותי, שאדם שאהב אותו יאהב גם אותי ואני אותו. מהתמימות הזו לא לחלוטין התפקחתי. אחר כך באה "אהבה בימי כולרה", שרק חידד את האמונה ברגישות ובעדינות. גיבורו היה לי תמונת מראה. עצוב לי לחשוב כמה מים וכמה נערות זרמו מאז בנהר של חיי.
ובכן, מארקס, תודה לך על חברתך בנעורי. אולי אשוב ואקרא בך ש... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מן הסתם קלאסיקה אדירה !
ספר מקסים ,מספר את סיפורה של משפחה בכפר נידח בקולומביה ועל מה שעובר עליה במהלך 100 שנים (הפיכות,מלחמות,נישואים ופרידות וכ'ו)
אין ספק שיש פה פשוט קטעים גאוניים וכתיבה מדהימה.
לספר מסופק אילן יוחסין כדי שתזכור במי מדובר כי לכולם יש כמעט אותו שם, מה שרומז שהדמויות הם פחות חשובות אלה רק הזמן וגילגוליו השונים.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
אם מותר להגיד על ספר כלשהו שהוא "ספר חובה", אז זהו בודאי המועמד המתאים ביותר. קראתי את הספר כבר מספר פעמים, ואני מאמין שעוד אקרא אותו פעמים רבות.
מארקס פורש בפנינו בשפתו העשירה ותאוריו המיוחדים והמדויקים, תרבות ששונה לחלוטין מהתרבות שלנו, ובסופו של דבר, כל כך דומה.
לחיי הבדידות.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדובר על סוג הספרים שיש לשוב ולקרוא כל כמה שנים, ולהבין באיזו מערבולת של מציאות דמים החוזרת על עצמה אנו חיי. "גשום עכשיו במקונדו" משפט אשר ניסה להוציא את מציאות החיים לפרספקטיבה אחרת, אך ללא הצלחה של ממש.
משפחת בואנ דיאה, שזה בעברית- יום-טוב, על כל תחלואיה וגווניה מצויה בנו כחברה המסרבת להכיר בקיומה של מציאות אחרת. ספר מרתק ומעורר צורך לראיה אחרת.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר הזה עשרות פעמים, לא, אני לא מגזימה.
ובכל פעם הוא מצליח להפתיע אותי, אני רואה בו משהו שלא ראיתי קודם, הוא מדבר אל תקופה אחרת בחיי ואני המומה שלא ראיתי את זה בקריאות קודמות.
הספר האהוב עלי בכל הזמנים (וזו אמירה מאוד מחייבת!)... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר התיש אותי קשות. רק לנסות להבחין בין השמות השונים הכל כך דומים. עלה לי בדמים. והמלחמות שלא נגמרות לעולם... יש לי בעיה עם היותו ספר מופת.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לא פשוט אבל משתלם לקרוא. סופר מדהים שכמעט כל יצירה שלו היא מופת.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מספיק להביט בציטוט הזה:"הזמן חוזר למקורותיו הראשונים... גבר גרמי, מלנכולי, מסומן מימי בראשית במחלת הבדידות".לקרוא.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אני פשוט לא יכול להבין אנשים שטוענים שהספר כבד, או קשה לקריאה. מעטים הספרים שמצליחים להיות כל כך קולחים, ויותר מזה - כל כך חיים. כשקראתי את "מאה שנים" הרגשתי תחושה אמיתית של שאיבה לעולם מקביל, לא רק לעולמן של מספר דמויות, אלא להוויה אחרת לגמרי, ממש כמו הקטעים בסדרות מצוירות בהן דמויות נשאבות לתוך הספר. אל תתנו לכריכה המדכאת להטעות אתכם.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הכי טוב שקראתי במאה השנים האחרונות!!
נקרא בתקופה מסויימת בחיי והשפיע עליה רבות- איזה קטנים אנחנו בעולם, אך הכול סובב סביב אותם דברים פשוטים....
והכל בשפה כייפית ועלילה מטורפת
כייף!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוקיי, הספר מורכב, ובצניעות אומר שברור לי שיש רבדים שלא הבנתי, "ממרומי" גילי (25) והשכלתי הכללית (הסטוריה של אמריקה הלטינית).
את מרקס גיליתי לראשונה בספרו "אהבה בימי כולרה" ששבה אותי והוא אחד מהספרים האהובים עליי ביותר. אחריו קראתי את "על אהבה ושדים אחרים", וזהו הספר השלישי שלו שקראתי (וזה עתה סיימתי את ספרו הקצר והמפורסם "כרוניקה של מוות ידוע מראש"), הוא מצא חן בעיני פחות מהראשון, מכיוון שדובר הרבה על מלחמת אזרחים, צבא והסטוריה זרה לי.
הדבר השני שהיה קשה להתמודד עמו הוא חזרה על אותם שמות אצל דמויות שונות בדורות שונים, אם לא עושים מסתכלים באילן היוחסין בסו... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
