ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בינואר, 2008
ע"י יניב
ע"י יניב
נדמה לי שמאה שנים של בדידות היה הספר הראשון שבו השתמשתי לאיבחון סיכויי מגע אנושי. הוא גם אחד הספרים הראשונים שאבדו לי, בעת בה לא יכולתי לעלות על דעתי לקנות ספרים ממש. ג.ג מארקס היה שם קוד, בתקופה שבה יצאתי ממקום קטן מאוד אל עולם פחות סגור. כמו הכלבים שמרחרחים כך האמנתי אז, בתמימותי, שאדם שאהב אותו יאהב גם אותי ואני אותו. מהתמימות הזו לא לחלוטין התפקחתי. אחר כך באה "אהבה בימי כולרה", שרק חידד את האמונה ברגישות ובעדינות. גיבורו היה לי תמונת מראה. עצוב לי לחשוב כמה מים וכמה נערות זרמו מאז בנהר של חיי.
ובכן, מארקס, תודה לך על חברתך בנעורי. אולי אשוב ואקרא בך שוב. עצוב לי מעט לראות את חבריך לשורה, לפי בנדורה לפחות. מילא סלינג'ר, אבל חאלד חוסיני ופאולו קואלו?
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
