לגילי נווה, למען האמת אין לי מושג מה קדם למה בספריו של מרקס, לא עקבתי אחר סדר כתיבת הרומנים אבל לטעמי, מותו של פטריארך, כרוניקה של מוות ידוע מראש, על אהבה ושדים אחרים, וכמובן אהבה בימי כולירה שהוא הטוב שבהם, הם הרבה יותר טובים מ"ממאה שנות בדידות" אבל כמובן גם הוא טוב כי מרקס כתב אותו. הכל יחסית.

זה הרעיון! דפוסים משפחתיים חוזרים עלעצמם בהעברה בין דורית! הגדולה של מרקס , היא ביכולת להכניס את הקורא ללב החוויה כדי לאפשר לו לחוות את הסיפור כמעט על בשרו

אני חושבת שבספרו מאה שנים של בדידות מארקס יצר משהו מאד חדש ומקורי, אמנם קשה מאד להכנס לספר ושמות הדמויות מבלבלים וחוזרים על עצמם, אך לאחר שעוברים את המכשול ההנאה היא צרופה. ואז באו סופרים כמאיר שלו וחיקו את סגנונו המקורי של מארקס ועכשיו יש כאלה שאינם מבחינים בין המקור לחיקוי והקרדיט למארקס הולך ונשחק. אבל צריך לזכור- מארקס היה הראשון! ולטעמי- מאה שנים של בדידות הוא ספרו הטוב ביותר.

למרות שרוב ספריו של מרקס לטעמי, הספר הנ"ל גדוש יותר מדי דמויות ועלילות מפותלות שמאבדים את הכיוון. בסופו של דבר הרבה סופרים חוזרים על עצמם, ככל שהם כותבים יותר ויותר ספרים.