ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - ספריה לעם # 167/8 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 24 בדצמבר, 2012
ע"י גל פרל פינקל


"שנים רבות לאחר מכן, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח." (המשפט הפותח את הספר, עמוד 5).

ישנם משפטים המהווים פתיחה לספר ולא מאפשרים לקורא שום אפשרות זולת קריאתו בנשימה עצורה. כזהו ספרו של גבריאל גרסיה מארקס "מאה שנים של בדידות". הספר המתאר את קורותיה של משפחה בקולומביה לאורך מאה שנים רוויות באהבה, יצרים, מלחמה ובעיקר קשרי משפחה עבותים ובלתי ניתנים לניתוק. החל מאם המשפחה אורסולה, הקולונל אאורליאנו בואנדיה ואמירתו, חוזה ארקדיו ורבקה. תיאוריו הקולעים של גרסיה מארקס את ההוויה הדרום האמריקאית, העצב, ההומור הדק והאמירות שהוא שם בפי גיבוריו דוגמת: "'תגידי לו,' אמר הקולונל, 'שאיש אינו מסתלק מן העולם כשהוא צריך למות, אלא כשהוא יכול.'" (עמוד 219). ו- "העולם הוא ודאי חרא אחד גדול, כשאנשים נוסעים במחלקה ראשונה והסִפְרוּת בקרון-משא."(עמוד 355).

ספר מומלץ בחום. הנאה אמיתית.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הפתיחה הספרותית הזאת הפכה להיות בת אלמוות בספרות העולמית .





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ