ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - ספריה לעם # 167/8 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 באפריל, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


מעטים הם הספרים שאין אני מתחבר אליהם כלל ובכל זאת ממשיך לקרוא אותם עד סופם. מאחר ואין אני מתעניין כמעט בעלילותיהם של הספרים שאני קורא לשאלה מה יקרה בסוף? אין כוח מספיק להניע אותי להמשיך ולקרוא בספר שאין אני מוצא בו ערך. ספר צריך להיות קאנוני במידה כזו שאני אמשיך לקרוא אותו עד סופו למקרה שהשינוי התודעתי שיכול הוא לחולל מתרחש רק בסופו, שהתובנות שלו על החיים האנושיים מתחבאות להם בדפיו האחרונים, שכן בהכרח הוא קיבל את מעמדו בשל איכות עלומה כלשהי. עוד היום זוכר אני את אותם חודשיים מלאי יסורים בהם ניסיתי למצוא את דרכי בין סבך השמות וכינויי החיבה של הנסיך אנדריי, פייר ונאטאשה לפני שבאנחת רווחה הפכתי את אחרון הדפים של מלחמה ושלום. אנחת רווחה דומה ניפלטה מפי עת ניפרדתי בפעם האחרונה מהויהנהמס וליליפוט על שלל סוסיהם וגמדיהם. מאה שנים של בדידות הוא תוספת חדשה לרשימה הולכת וגדלה של ספרים שהכרחתי עצמי להגיע אל סופם.

לדעתי (ואין אני יכול להדגיש מילה זו מספיק) גבריאל גרסיה מרקס נכשל מלספק לי כקורא את אותם האיכויות שאני מחפש בעולם הספרות.

ראשית הספר אטום לחלוטין, אין אפשרות "לראות" את תודעתו של כותב הספר,הוא נכתב ומסופר מנקודת מבטם של הדמויות ויותר מכך אין דמות מסוימת אותה אני יכול לזהות עם הסופר ובכך ללמוד על עולמו הפנימי. אחת ממתנותיה של הספרות היא היכולת של הסופר להציג עצמו בפני הקורא אך אך מרקס מוותר על מתנה זו בבוז ועושה בספר רדוקציה לעלילה בלבד .

שנית אין בספר שום תובנה משמעותית על חיי גיבוריו ועל העולם בו הם חיים בפרט, ולא על העולם והחיים ככלל. אין הספר מתיימר לספק תובנה שכזו, מלבד קלישאות שחוקות. הספר אינו עמקני בשום צורה ונשאר לכל אורכו על פני השטח. בחירותיהן של דמויותיו אינן מוסברות, אין אפשרות לקורא להבין את צפונות ליבם, וכך מפספס הקורא את מעלה נוספת של עולם הספרות. היכולת לקבל נקודת מבט רעננה ושונה על התנהגות אנושית, על המחולל והמניע אותה.

בנוסף לכך לא אהבתי את סגנון הכתיבה בספר זה. אין סוף פרטים יבשים דחוסים בבלאגן, כתיבה נעדרת ברק, ללא מקוריות ויכולת יצירתיות מילולית שאני דורש מסופר שויתר על הניסיון לשלב אמירה משמעותית ביצירתו.

ניתן להשוות את מאה שנים של בדידות לסרט הוליוודי, או גרוע מכך לאופרת סבון. אין סוף פיתולי פיתולים בעלילה, משחק מוגזם, גילויים מזעזעזים בתכיפות בלתי הגיונית וכמובן שלא נפקד מקומם של המין והאלימות המופיעים לשם הפרובוקציה והרייטינג ולא לשם קידום העלילה או הבנת יתר של הדמויות.

לפני שאני צועק לשווא שהספר הוא עירום רק כדי לגלות מיד שהוא למעשה לובש תחתונים בצבע גוף אני אסייג את עצמי ואומר שקראתי את הספר פעם אחת בלבד וכשם שאין אני שופט ספר לטובה לאחר קריאה אחת מתוך ידיעה שלא עלה בידי להבינו כראוי אין אני צריך לשפוט ספר לרעה מהר כל כך. אומנם אני כותב את הביקורת מתוך תקווה נכלולית להפוך לחלק מאגדת ילדים. אך אין כוונתי למתג עצמי כדמות הרעה של סימניה, וזוהי לא פרובוקציה זולה (על אף שאני יודע שאין פירסום רע ומודע למנוף הכלכלי האדיר שמיתוג שכזה יכול לספק) אלא ניסיון להבין מה פספסתי, בתקווה שהתגובות (המופרטות אם יותר לי לבקש) יוכלו להאיר את עיני באשר לסיבה שספר זה אהוב ומהולל כל כך. אני, בכל מקרה, לא הצלחתי לזקק סיבה זו מבין שלל התשבוחות באתר.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
חמדת כאשר רוצים לצאת כנגד הזרם בנושא הקרוב לליבם של רבים יש לעשות זאת בזהירות, כלל שפעלת לפיו בביקורתך העדינה ומלאת הסייגים על לבד בברלין, וכך ניסיתי לעשות גם אני בביקורת זו. מעלותיו של הספר, כפי שתיארת כה יפה בתגובתך, (המפורטת יש לציין לטובה :)) נוגעים בעיקר בצד הסיפורי שלו, כוחו היא בעלילתו, ומאחר והעלילה היא לרוב משנית ביצירת חוות דעתי על ספר אני מתחיל להבין מדוע לא התחברתי אליו.
על נטייתי לשוב (ולשוב ולשוב) ולקרוא בספרים שאהובים עלי פירטתי בהרחבה בביקורתי על סופר הצללים. ולדעתי בקריאות חוזרות ניתן להפיק מספרים דברים שלא ניתן היה לקבל מהם בקריאה הראשונה.
חמדת (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ל- iki1221- ראשית זכותו וחובתו של כל קורא לאהוב או לא לאהוב ספרים קאנוניים . אני בעצמי לא חוששת לאמר את דעתי כנגד הזרם גם כשכולם קוראים הלל לאותו ספר .שנית -כמי שקראה את הספר לפני 30 שנה וזה נשאר בזיכרון התודעתי הספרותי שלי כאחד הטובים והאהובים,אנסה להאיר את עינייך מה קשם לי בניגוד אלייך: כל הדמויות של מארקס הם הוא וסביבת ילדותו ומשפחתו .עולם פנימי -יש ויש ,זה כולל אמונה בכישוף,באל-טבעי,במציאות דמיונית שאין לה כללים מערביים ,מדובר בכפר קטן ונשכח בדרום אמריקה שבו אנשים אינם יודעי קרוא וכתוב , מנוצלים כעבדים חסרי זכויות מול בעלי -המטעים , הקשר למציאות היא ברדיו נשכח לעלוב .המציאות של אנשי הכפר היא בסיפורי השבט . הספר לא יכול להיות אטום כהגדרתך כי הוא מסוג מספרי הנפלאות של העבר ..תודעתו של הסופר הוא בסיפורים המופלאים שעברו בין הדורות במשפחה .הספר לא בא מנקודת מבט של להעניק תובנות ,הוא בא מנקודת מבט של אווירה ,של סיפורי-דורות סביב "המדורה השבטית".סגנון הכתיבה -כלאחד וטעמו עמו, אני אהבתי כי אני אוהבת את עולם הדמיון שאין בו כללים ,מסגרות ותובנות הגיוניות ,וזה מה שהספר הקסום הזה עושה לאנשים שמתחברים כך לספריו .
לחלוטין-איני מסכימה עמך לגבי השוואת הספר לסרט הוליוודי .עובדה -כי עד היום הוליווד לא יכולה לתרגם את הספר לסרט . אינך וכל אחד אחר באתר לדעתי ,לא צריך לשחק את תפקיד "כדמות הרעה של סימניה" או כעושה "פרובוקציה זולה" - זה לא הולך פה באתר בגלל אווירתו ואנשיו .כל אחד רשאי וצריך וחובתו לכתוב את דעתו ,חוויותיו על כל ספר ,ואם זה ספר שכולם מהללים אותו ואתה לא שם -אז אתה "קנית" זאת בזכות מלאה ובהגינות .אתן לך דוגמא ממני במחילה : רוב הקוראים הללו את "לבד בברלין " אני לא התחברתי וגם כתבתי על כך וזה לגיטימי .צריך להיות ישר ,הגון ואמיץ חברתית כדי לכתוב נגד הזרם -לא קורה כלום חוץ מאשר דיון ספרותי ער ,והרגשה טובה שלך כקורא.
ולסיום :אני לא קוראת אף פעם ספר שאהבתי וצרוב בתודעתי פעם שנייה ,למה לקלקל את הטעם הטוב ?!,שלא לדבר על ספרים שלא מצאו חן בעיני .לכן המלצתי -תמשיך הלאה בקריאת ספרים ,יש מיליונים טובים ואיכותיים שמחכים לך ,הבעיה היא שהזמן של חיינו -לא .
omriqo (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ממרומי גילי כבר למדתי שאם לא התחברתי אז לא התחברתי אין טעם לחפש מה פספת ומה לא הבנת. אפשר כנראה למצוא ב100 שנים רבדים עמוקים יותר ופחות, אבל אם הסגנון לא לטעמך אז לפחות חסכת לך לנסות לקרוא את כל כתביו ופינית זמן לאחרים שאהבת.
לטעמי מדובר בספר מצוין, בייחוד 200 העמ' הראשונים. לאחרונה קראתיו בשנית - והתמוגגתי.
אתה לא הראשון ולא היחיד שלא מצא במארקס דבר וכמו כל סופר אהוב יש כאלה שלא אוהבים אותו. והוא גם טיפה'לה שונה מפרוסט. יאללה לספר הבא.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
עולם נפלא נורא מרשימה מאוד הנכונות שלך לקרוא להחמיא ולהגיב לרבות כל כך מהביקורות באתר, ותמיד בכזו עדינות וטוב לב גם שאינך מסכים עם הכתוב. תודה לך.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
גלית אין הדבר פשוט כפי שאת מציגה אותו. מתי מחליטים לוותר על ספר מסוים? ישנם לא מעט ספרים שעלו בראשי מחשבות לוותר על קריאתם וכיום הם בין הספרים האהובים עלי. ספרים טובים באמת ויוצאי דופן, שלא ממחזרים את אותם חומרים לעוסים שקראנו בעבר אין ספור פעמים תמיד קשים לקריאה ולעיתים קרובות אין הם מהנים. לרוב, כפי שציינתי בראשית הביקורת, אין לי בעיה להפסיק ולקרוא ספר שאני לא מוצא בו ערך ולא מאמין שערך כזה מסתתר בין דפיו הנותרים. אך ישנם ספרים, שאם בשל הערכה שאני רוחש לסופרם, או ההילה המרחפת מעל ראשם, אני אשהה את חוות דעתי עד שאגיע לסופם.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
בן וקוראת הכל מרגיע לגלות שאני לא לבד בחוסר האהדה שלי למאה שנים של בדידות. בשיחות ספרים שלי (השיחות האהובות עלי) כשאני אומר שלא אהבתי את מאה שנים של בדידות הדבר גורר בדרך כלל מבט מלא רחמים ונסיגה מהירה של בן שיחי כי הוא נזכר שיש לו משהו חשוב מאוד לעשות.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
יעל אני לא בטוח שהתנצלתי בביקורת זו, אני מעדיף להגדיר זאת כ: השארתי לעצמי מקום להכיר בטעותי. אני לא בטוח בדעתי במידה שכזו שאני יכול במחי יד להעדיף אותה על פני מאות ביקורות מהללות ואין סוף מעריצים ברחבי העולם שבטוחים שזהו אחד הספרים הטובים שנדפסו. בנוסף לכך בשל הפוטנציאל הנפיץ של הביקורת (ראי מקרה אהבה בימי כולרה) ראיתי צורך לעדן את ביקורתי.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אנקה תודה על התגובה היפה ועל התיקון שאכן התבקש. את טולסטוי אני דווקא אוהב ומעריך מאוד, מלחמה ושלום הוא ספרו היחידי שלא אהבתי. זהו ספרו הראשון והאחרון של מרקס שקראתי ולכן קשה לי לשפוט את סגנונו ומידת ההתחברות שלי אליו. ועוד קשה מכך להושיב עצמי ולנסות לקרוא ספר נוסף שלו, ובכך ליצור לעצמי דעה מוצקה יותר על סופר זה, בשל סיבות מובנות.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
iki, מזדהה איתך לגמרי. גם אני לא התחברתי לספר הזה השתעממתי מכל רגע, והכרחתי את עצמי לסיים רק כדי להיות בטוחה שלא פספסתי כלום. אני מאוד מבינה את התסכול שנמצא בין השורות של הסקירה היפה והמנומקת שלך. הרגשתי בדיוק כמוך כשסיימתי. יש משהו מאוד מטריד בלא להתחבר לספר כל כך פופולארי ונחשב. ידוע לי שמי שמתמצא בהסטוריה הדר' אמריקאית מזהה בספר רבדים נוספים, אבל מה כל כך אוהבים בו כל השאר? לא ברור. אבל זו רק דוגמא נוספת לכך שאהבת ספרים היא עניין כל כך אישי וסובייקטיבי.
עולם (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה. אני מאד נהניתי מן הדמיון המתפרע של מארקס ומן ההומור שלו אבל - על טעם וריח. כמו שכתבה יעל, לא כל אחד מתחבר לכל ספר. החשוב הוא לקרוא מה שאוהבים ואין הכרח להתפעל ממה שאחרים מתפעלים.
גלית (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אני דווקא לא לקחתי אותו כל כך קשה זה ספר בסדר.לא נורא ולא מדהים קראתי עד הסוף אבל אני לא רוצה לקרוא שוב.להבדיל ממך דווקא מאד נהנתי מגוליבר המלא ועוד בגיל צעיר למדי.מד שאני לא מבינה זו הכפיתיות לקרוא דברים נוראים עד הסוף.קריאה זה כיף לא עונש. אני קוראת מה שבא לי ואם זה לא מעניין-‏"כרתו את ראשו!‏‏"‏ החיים קצרים מדי יש המון ספרים טובים אז למה לסבול?‏ ועוד מרצון?‏
Mr. Vertigo (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תיארת בדיוק את הלך הרוח... שלי בזמן קריאת הספר (המשעמם) הזה. הייתי רק מוסיף בקיצור על הלך הרוח של רבים סביב הספר - רוב מהומה על לא מאומה.
נעמה 38 (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
או שהספר מדבר אליך או שלא או שהנושא מתקשר לחלק כלשהו בחייך או לא.
אני לא מסוגלת ל"עכל" את טולסטוי , אני לא מכריחה את עצמי גם להתמודד עם הקאנונים שלו.
הספר לא עירום כי לא התחברת אליו. ניסית לא דיבר אליך תמשיך הלאה. מה קרה?
yaelhar (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ספרים הם כמו אנשים: יש להם אישיות משל עצמם, וכל אחד בורר לו את אלה שהוא אוהב. אחד הלחצים הקבועים על קוראים באשר הם הם ספרים "קאנוניים", "קלאסיים" שמוכרחים לקרוא וגם לאהוב. אז זהו, שלא. מצא לך את מה שאתה אוהב ואל תתנצל על מה שאתה לא אוהב. (זה לפחות מה שאני משתדלת לעשות.)
אנקה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תיקון מתבקש: 'סגנון כתיבה'.
אנקה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
לבקשתך הכה שובת-לב הרשה נא לי להציע סיבה לכך שלא אהבת את הספר: אתה לא ממש אוהב את כתיבתו של מרקז. התשובה לשאלתך מצויה בחוות הדעת הכתובה באופן מבריק ורהוט אך ממש לא "מתחבר" לסגנון הכתיסה של הסופר הנ"ל. גם של טולסטוי קשישא. אגב, קראת ספר אחר של מרקז במקרה?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ