מילן קונדרה

מילן קונדרה

סופר

מילן קונדרה (Milan Kundera) נולד ב- Brno, Bohemia היום צ'כוסלובקיה בשנת 1929. את השירים הראשונים שלו הוא כתב במהלך לימודיו בבית הספר. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ניגן בלהקת ג'אז ושימש כאיש מכירות בטרם חבש את ספסל הלימודים באוניברסיטת פראג שם למד מוזיקולוגיה, קולנוע וספרות. בשנים אלה הוא גם הצטרף לשורות המפלגה הקומונסטית ממנה הוא סולק לאחר מספר שנים לא רב. בשנת 1952 הוא סיים את לימודיו והתמנה למרצה בפקולטה לקולנוע בפראג. קונדרה כתב שירים וסיפורים קצרים. בשנת 1967 הוא פירסם את הרומן הראשון שלו, הבדיחה, בה הוא ביטא את רוח האביב של פראג.

אחרי הפלישה הסובייטית, ב- 21 באוגוסט 1968, סולק ממשרתו כפרופסור במכון ללימודי הקולנוע וכתביו נאסרו לפרסום. מאז 1975 חי מילן קונדרה עם אשתו כגולה בפאריס. בשנת 1979 לאחר שפירסם את ספרו ספר הצחוק והשיכחה נשללה ממנו אזרחו הצ'כוסלובקית.

ספרים אחדים של מילן קונדרה הוסרטו ובינהם: הבדיחה שהוסרט בשנת 1969, אהבת אישה (Love of a Woman) שהוסרט בשנת 1979 בכיכובה של Romy Schneider והקלות הבלתי נסבלת של הקיום שהוסרט בשם: The Unbearable Lightness of Being בכיכובם של Daniel Day-Lewis בתפקיד טומש, Juliette Binoche בתפקיד טרזה ו- Lena Olin בתפקיד סבינה.

במאי 1985 הוענק למילן קונדרה פרס ירושלים לחירות האדם.


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (415):
יום יבוא, Wishlist, צרפתים משובחים, שקראתי, ספרים שרוצה לקרוא, מישטר קומוניסטי, ספרים שקראתי , שוב ושוב ושוב..., מהפכות ומהפכנים, זלי תקרא בהמשך, ספרים שקראתי בנעוריי, ספרים שקראתי, הספרים שלי, ספרים טובים שאני אוהבת, קראתי ואהבתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, מומלצים ביותר, מתכוונת לקרוא, עוד ...
1.
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא סיפורם של ארבעה אנשים וכלב: טומאש, מנתח שסולק ממשרתו אחרי הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה, רודף נשים בחיפוש מתמיד אחר ייחודן. טרזה, מגישה במסעדת מלון בעיר שכוחה, שבאה להציע לו את נאמנותה. סבינה, ציירת, שחייה שרשרת בגידות וניסיון אמיץ לשמור על עצמאותה. פראנץ, מרצה באוניברסיטה בז'נבה, החולם הנצחי, וקרנין, כלב הכלאיים שהוא שריד מגן - עדן. כדרכו של קונדרה, עשוי הספר רבדים רבים מלבד העלילה - הרהורים פילוסופיים על משמעות החיים, תיאור מציאות פוליטית בהומור שנון ועצוב, מסות מבריקות על משמעות הקיטש, על מילים שלא הובנו. הספר מקפל בתוכו עולם שלם לא רק מבחינה גיאוגרפית (העלילה מתרחשת בפראג, בכפר צ'כי נידח, בציריך, בפאריס, בארצות - הברית, בתיילנד), אלא בעיקר בראיית האבסורד בקיומה של האנושות. בצדק נחשב קונדרה לממשיך דרכו של פראנץ קפקא, בן עירו, ולאחד הסופרים הבולטים בימינו. מילן קונדרה נולד בצ'כוסלובקיה ב - 1929, וברומן הראשון שלו, הבדיחה, ביטא את רוח האביב של פראג. אחרי הפלישה הסובייטית, ב - 1968, סולק ממשרתו כפרופסור במכון ללימודי הקולנוע וכתביו נאסרו לפרסום. מאז 1975 חי קונדרה עם אשתו כגולה בפאריס. במאי 1985 הוענק לו פרס ירושלים לחירות האדם. מספריו ראה אור בהוצאת זמורה - ביתן: ספר הצחוק והשכחה....

2.
"ספר הצחוק והשיכחה", מאת הסופר הצ'כי הגולה מילן קונדרה, הוא רומן המורכב משבעה סיפורים נפרדים לכאורה, אך למעשה הינם ואריאציות מעודנות על מוטיב אחד - גלות, פרידה, געגועים. זה ספר על מעברי - גבול: הגבול שבין ארץ לארץ, הגבול שבין מציאות להזייה ולערגה, הגבול שבין תקווה לייאוש. שבין ציפייה להגשמה; על נדידה בחלל התלישות וחזרה מתמדת אל הכאב הראשוני, אל הפצע שאינו מגליד - הטנקים הסובייטיים, שרמסו את האביב הצ'כי ודרסו את החירות, את הרוח ואת הדמיון. נושאי ספר מופלא זה הם הפלישה הסובייטית וה"נורמליזציה" שבאה בעקבותיה, החיים במערב, הארוטיקה, הייאוש, השקיעה, הזיכרון. מקומותיו הם פראג ומערב אירופה, והדמויות - גולים, אמנים ופוליטיקאים כושלים, קומוניסטים מיוסרים ואנשים החיים חיי - תחליף. זה ספר על תרבות, על היצירה כאפשרות האחת והיחידה של חיים וכהתרסה נגד כל שיעבוד רוחני. "ספר מבריק ומקורי, כתוב בטוהר ובחכמה, המזמינים אותנו להיכנס לתוכו" (ג'ון אפדייק). "קונדרה הוא סופר נפלא" (פול תרו, ניו - יורקטיימס בוק רוויו). "ספר השחוק והשיכחה מכנה את עצמו רומן, אף כי בחלקו הוא אגדה, בחלקו ביקורת הספרות, בחלקו מינשר פוליטי, בחלקו הגות מוסיקלית ובחלקו אוטוביוגרפיה. הוא יכול לכנות את עצמו בכל שם שירצה, מפני שבסך - הכל הוא גאוני." (ג'ון ליאונרד, ניו - יורק טיימס) "שימו - לב: יצירת - מופת." (ל'אקספרס). "ספר בלתי - נשכח... דיוק פיוטי מהמם... כמו קאפקה, קונדרה כבר אינו צ'כי, הוא אוניברסלי." (ניוזוויק) "אחד הספרים העשירים והפשוטים, התבוניים והמרגשים של תקופתנו." (קלוד רוא, לה נובל אובסרוואטר) "צחוק קורע - לב, המאיר ספר זה כמו ברק - אור של כוכב שמת לפני עידן ועידנים" (פטריק מודיאנו). מילן קונדרה, בנו של פסנתרן צ'כי ידוע, היה פועל ונגן ג'אז בצ'כוסלובקיה. בשנות הששים היה פרופסור במכון ללימודי קולנוע מתקדמים שבפראג, ובין תלמידיו היו גם מילוש פורמן, מיוצרי "הגל החדש" של הקולנוע הצ'כי. אחרי פלישת הסובייטים נמחה קונדרה מחיי התרבות הרשמיים של ארץ זו, וב1975 - , כאשר גם החיים במחתרת נעשו בלתי - אפשריים, היגר לצרפת. ב1979 - , אחרי פרסום "ספר הצחוק והשיכחה" בצרפת, שללה הממשלה הצ'כית את אזרחותו של קונדרה....

3.
הרוזנת, מדאם דה ט. ומאהבה האביר מבלים ליל אהבה איטי, חושני ומחושב היטב, שאינו מגיע לכלל מיצוי אלא עם עלות השחר. כך המאה ה - 18, סמל הדקדנס, שבה החיזור, העילוס הוא עצם העניין ותכליתו, הוא אמנות מלוטשת לשמה. ואילו המאה שלנו, בראי משעשע ומפתיע זה, איבדה את ההנאה שבאיטיות. היא סחרחרה קדחתנית של שברי ארועים, של קשרים אקראיים חפוזים, בלי חיזור ובלי ציפייה, של סדרת פורענויות יומיות מדווחות בטלויזיה בין פרסומת מתקתקה אחת לשנייה. עד שאתה שוכח אם הילדים הרעבים שראית אתמול בגסיסתם היו מביאפרה או מסומליה. או ב"מתמטיקה" של קונדרה, "דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה". מילן קונדרה נולד בצ'כוסלובקיה. בשנת 1975 השתקע בצרפת ומאז הוא חי שם. רומן זה נכתב במקורו בצרפתית. ספריו האחרים שיצאו בזמורה - ביתן: ספר הצחוק והשיכחה, 1981. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, 1985. אהבות מגוכחות, 1987. החיים הם במקום אחר, 1989. אלמוות, 1990. אמנות הרומן, 1992. צוואות נבגדות, 1994....

4.
ברומן זה, הנחשב כנקודת - שיא של הספרות הצ'כוסלובקית החדשה, מעלה מילן קונדרה את סיפור חייהם, נפתוליהם ואמונתם של בני ארצו הנשחקים בהתפתחויות הפוליטיות הסוערות של התקופה הסטליניסטית. הסופר, שהוחרם עם הפלישה הסוביטית לצ'כוסלובקיה, מנפץ בדרך כתיבה חדשנית כל אשליה לגבי משטר שאינו מבין "בדיחה", ספר בעל עצמה אמנותית בלתי - רגילה הנקרא כסיפור - מתח מעולה. מילן קונדרה, חתן פרס ירושלים לשנת 1985, נולד בברנו ב1929 - . נמנה עם דור הסופרים הצ'כוסלובקים הצעירים והיה אחת הדמויות הבולטות במאבק אנשי - הרוח נגד המשטר. "הבדיחה", שהוא הרומן הראשון של קונדרה, ראה אור ב"אביב של פראג 1967" וגרם לסערת רוחות בארצו. מאז פרסם קונדרה עוד כמה ספרים שעוררו ענין רב, ביניהם הרומן "מחול אחרון ופרידה", שיצא ב"ספריה לעם"....

5.
בעיירה קטנה של מעיינות מרפא, מקום בעל חן מיושן וקסום, כמה דמויות אוחזות זו בזו בקצב של ריקוד ואלס שהולך ומתגבר: אחות יפה, גינקולוג תמהוני, בעל הון אמריקאי (גם קדוש וגם דון ז'ואן), חצוצרן מפורסם ואסיר לשעבר העומד לברוח מהמדינה. היחסים בין הדמויות הולכים ומתהדקים, והעלילה הופכת לאפלה יותר. שאלות של חיים ומוות עולות על פני השטח, עד אשר אין לנו ברירה אלא להבין, שהעולם המודרני מונע מאיתנו אפילו את הזכות לסיום טראגי. מילן קונדרה נולד בברנו שבצ'כוסלובקיה ב1929 - . בשנת 1975 הוא השתקע בצרפת. בזמורה - ביתן ראו אור ספריו: ספר הצחוק והשכחה, הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, אהבות מגוחנות, החיים הם במקום אחר, אלמוות, אמנות הרומן, צוואות נבגדות, ההנאה שבאיטיות, זהות ובורות....

6.
``הרומן אינו דומה למרוץ אופניים שבו הקורא יגיע קצר נשימה אל קו הסיום`` - אומר מילן קונדרה; ``כוונתי שיהיו מעין סעודה שבה סועדים בנחת מנה אחר מנה``. המחבר עצמו הוא אחת הדמויות ברומן מיוחד זה, רומן משועשע ומלומד, עדין ומלאנכולי, קצת פילוסופי וקצת דרשני, רקמה מופלאה, מתוחכמת ומקורית. העלילה נפתחת ונחתמת במחוות יד של אשה על שפת בריכה. תנועה צעירה של אשה לא צעירה זו הולידה בדמיונו של קונדרה את הצעירה היפה אגנס... ביד אמן מוביל קונדרה את הקורא במסע שנון ומרתק אל פרשיות שונות מתרבות אירופה ב200- השנים האחרונות, כשלכולן ציר משותף: האהבה והמוות: לגיתה ולידידתו הצעירה בטינה פון ארנים, המבקשת חלק בתהילתו: להמינגווי המחליף דעות עם גיתה על עול האלמוות, לצייר המכונה רובנס ולחיי המין שלו המשולים ללוח אסטרולוגי... `אלמוות` הוא הרומן הבשל והמורכב ביותר שכתב מילן קונדרה עד כה, אך יחד עם זאת לא איבד המחבר את תחושת הקלילות והטקסט - שלראשונה אינו עוסק בארץ מולדתו של קונדרה - קולח וקריא כבספריו הקודמים. המבקר והסופר גבריאל יוסיפוביצ`י כתב: ``כאן, בדמותה של אשה שאינה מסוגלת לבטא את עצבונה ואת בדידותה... עולה בנו התחושה של אלמוות אמיתי. היא שורדת בתוכנו, הקוראים, ומותה לובש חיים משלו. והיא עושה זאת, כמובן, בעזרת תגובתו החומלת של קונדרה על מה שהוא אמיתי בתוך עולם העשוי קיטש. זה ספר שאחזור ואקרא בו שוב ושוב``. מספריו של מילן קונדרה בהוצאת זמורה-ביתן: ``אהבות מגוחכות``, ``הקלות הבלתי נסבלת של הקיום``, ``ספר הצחוק והשכחה``, ``החיים הם במקום אחר``, ``אמנות הרומן``, כמו ``אלמוות`` גם ספרים אלה תורגמו כולם משפת המקור לעברית על ידי רות בונדי....

7.
העיר פראג במחצית שנות החמישים: המשטר שולט ביד ברזל אך הסופרים ממלאים פיהם מים. בתוך זה מתואר גבורו של הספר, ירומיל הנער - המשורר על כל פרשיות אהבותיו, וכן אמו ומערכת היחסים שביניהם. "אל תאמרו שירומיל משורר גרוע! הוא משורר מחונן, בעל דמיון ועוצמת רגש גדולים. אך כמובן הוא גם מפלצת..." מתוך העלילה המרתקת ששזור בה ההומור השנון של קונדרה צצות ועולות שאלות נלוות: מהי ההשקפה הלירית? מהם הנעורים? ומה הקשר בין הכיסופים למוחלט ובין הלהט המהפכני? "החיים הם במקום אחר" הוא אולי הרומן החשוב והמעמיק מכל יצירותיו של קונדרה. ©...

8.
גבר רואה מרחוק את אהובתו - את האחת והיחידה - הוא רץ לקראתה ומבחין לאסונו שטעה בזהותה. אשה, מבוגרת בשנים אחדות מבן - זוגה, מחליטה שגברים הפסיקו להסב מבטם אחריה ברחוב. אך אז היא מקבלת סדרה של מכתבי הערצה מגבר אנונימי, ויחסיה עם אהובה מתערערים. אירועים פעוטים לכאורה אלה מגלגלים שורה של תהיות ותעיות, שבמרכזן שאלות קיומיות בעולמנו של חתן פרס ירושלים, הסופר הצ'כי הנודע מילן קונדרה: האם אנו מכירים באמת את האדם שאנו אוהבים? האם אנו אוהבים אשליה? האם יש לנו זהות, או שמא זהותנו אינה אלא השתקפותנו בעיני הזולת? כל זאת בשנינות האופיינית לקונדרה, בכתיבה רצופת הפתעות ומפנים דרמטיים, בהומור ובחמלה על הקיום האנושי. ספריו האחרים בזמורה - ביתן: ספר הצחוק והשיכחה, 1981. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, 1985. אהבות מגוכחות, 1987. החיים הם במקום אחר, 1989. אלמוות, 1990. אמנות הרומן, 1992. צוואות נבגדות, 1994. ההנאה שבאיטיות, 1995....

9.
אהבות מגוכחות הן גם אהבות מצחיקות, אהבות מכאיבות, אהבות מדומות, המשקפות לא רק את היחסים הסבוכים בין המינים אלא גם את החיים במשטר שבו גם האהבה אינה רכוש פרטי. שבעת ספורי האהבות נכתבו בשנות השישים, כאשר מילן קונדרה, הסופר הצ'כי הגולה, חי עדיין במולדתו. מצויים בהם כל הסממנים המיוחדים לכתיבתו - היכולת לבטא, בשיחה קלה לכאורה, חכמת חיים עמוקה, חוש הומור, הכשרון - הכמעט קולנועי - לצייר מצבים, אותו סגנון קונדרה ייחודי שבזכותו קבלו שני ספריו ספר הצחוק והשכחה והקלות הבלתי נסבלת של הקיום (שניהם ראו אור בהוצאת זמורה, ביתן) - הד חזק כל כך אצל הקורא הישראלי. למי שלא קרא עדיין בכתבי קונדרה מעניק הספר אהבות מגוכחות אפשרות להתחקות אחר ראשית דרכו כסופר. ולמי שכרוך אחרי כתיבתו, זו הזדמנות למצוא את רוב המוטיבים שפיתח בספרים המאוחרים יותר לפרקי יצירה מקיפים. גיבורי הספר - רופא בהתגלמותו המודרנית של דון חואן, לא עוד כובש אלא אספן. מרטין שאצלו לא הנשים עצמן הן העיקר - אלא עצם המצוד אחריהן. זוג נאהבים ש'מישחק' של נהג וטרמפיסטית מביא אותם אל סף השנאה. עליזה בעלת האמונה, שבוגדת באלוהי הלא - תנאף שלה. גם אם גיבוריו מעוגנים בנוף הצ'כי, הם בעצם שייכים לכל מקום שבו אדם נושא בעול האהבה....

10.
ירנה וז`וזף נפגשים במקרה בנמל התעופה בדרכם חזרה למולדתם שאותה עזבו לפני עשרים שנה. האם יוכלו לחדש סיפור אהבה מוזר שהחלו בו עוד בארצם? מה הם זוכרים מהעבר? האם זיכרונותיהם דומים? מילן קונדרה בורא דמויות מרתקות וחושף, כהרגלו, את המחשבות, את הרגשות, את הזיכרונות ואת התקוות, ומראה עד כמה שונה תפיסת המציאות אצל כל אדם ואדם, וכיצד כולנו שותפים למשחק מראות מתעתע. ``המלים, שחזרו ונאמרו קיבלו עוצמה כזאת, שאירנה ראתה אותן, בתוך תוכה, כתובות באותיות גדולות: השיבה הגדולה. היא לא התנגדה עוד: היא נלכדה במראות מכושפים שעלו והגיחו פתאום מספרים ישנים, מסרטים, מזיכרונה שלה עצמה ואולי מזיכרונם של אבות אבותיה: הבן האובד שמוצא שוב את אימו הקשישה; האיש השב אל אהובת לבו שהגורל האכזר ניתק אותו ממנה בעבר; ערש ההולדת שכל איש ואיש נושא בחובו; המשעול המתגלה מחדש שבו נותרו חקוקות הפסיעות אבודות של הילדות; יוליסוס השב אל האי שלו אחרי שנות נדודים; השיבה, הקסם הגדול של השיבה.`` בורות אינו מכוון לטיפשות או לחוסר השכלה, אלא לאי-ידיעה. מדובר בכך שהאדם הוא מי שאינו יודע מאומה - נגזר עליו לא לדעת מאומה. ספריו של מילן קונדרה ב``זמורה ביתן``: הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום, ספר הצחוק והשכחה, אלמוות, זהות, אמנות הרומן, אהבות מגוחכות, ההנאה שבאטיות, החיים הם במקום אחר, צוואות נבגדות....

11.
מסה בת תשעה פרקים עצמאיים, המציעה מבט-על על התרבות האירופית, מסררונטס וראבלה עד פואנטס ורושדי, מז'אנקן ועד סטראוניסקי. סטראוינסקי וקאפקא עוברים בסך, עם חבריהם אנסרמה וברוד, המינגווי עם הביוגראף שלו, ג'פרי מאיירס, ינאצ'ק וניטשה. אין זו סקירה כרונולוגית, אלא מרקם שתי-וערב המתבשם מהשגי הרוח האנושית הארופית, שמילן קונדרה, בקריצה, כולל בה גם רומאנים שנכתבו "מתחת לקו הרוחב ה-35". אך הגיבור האמיתי של הספר הוא אמנות הרומאן, רוח ההומור שממנה נולד, הקשר המסתורי בינו לבין המוסיקה, הקשר בין ה"אני" של אתמול וה"אני" המודרני, הצוואות והצוואות הנבגדות - של היוצרים, של אירופה, של האמנות. ...

12.
"למותר לציין כי אין לי שמץ של יומרה תיאורטית וכי ספר זה אינו אלא וידויו של מי שעושה במלאכה. ביצירתו של כל מחבר רומאנים טבועה תפיסה של תולדות הרומאן, ישנו רעיון בדבר מהות הרומאן; את קולו של אותו רעיון, הטבוע ברומאנים שלי, ניסיתי להשמיע". קונדרה מציג בשבעה טקסטים נפרדים, העומדים כל אחד בפני עצמו באורח עצמאי יחסית אך מתקשרים לכלל מאמר אחד, את תפיסתו האישית על אודות הרומאן האירופי ("אמנות שנולדה מבת-צחוקו של אלוהים"). האם תולדות הרומאן מגיעים אל קצם? בימינו, מכל מקום, בעידן "הפאראדוקסים הסופניים" הרומאן "אינו מסוגל לחיות בשלום עם רוח התקופה; אם הוא מבקש 'להתקדם' כרומאן, עליו ללכת בדרך המנוגדת לדרכה של הקידמה בעולמנו." אחד מן הטקסטים מוקדש לברוך, אחר לקאפקא, ומן השורה הראשונה ועד לאחרונה מתייחס קונדרה בדבריו לסופרים המהווים את עמודי התווך "בתולדות הרומאן האישיים שלו": ראבלה, סרוואנטס, סטרן, דידרו, פלובר, טולסטוי, מוסיל, גומברוביץ'... בשני דיאלוגים משוחח הסופר על אמנותו שלו (אמנות, כמעט במובן אומנות): על הדרכים ליצור "אני-ניסיוני" (דמות), על הפוליפוניה, על הקומפוזיציה... מילן קונדרה נולד בצ'כוסלובקיה. בשנת 1975 הוא משתקע בצרפת. ספר זה נכתב במקורו בצרפתית. ...

13.
ברומן זה, הנחשב נקודת שיא בספרות הצ´כוסלובקית החדשה, מעלה מילן קונדרה את סיפור חייהם רווי התהפוכות ואת אמונתם של בני ארצו הנשחקים לנוכח ההתפתחויות הפוליטיות הסוערות של התקופה הסטליניסטית. הסופר, המוחרם מאז הפלישה הסובייטית לצ´כוסלובקיה, מנפץ בדרך כתיבה חדשנית כל אשליה לגבי משטר שאינו מבין "בדיחה". הבדיחה, הרומן הראשון שכתב מילן קונדרה, ראה אור ב"אביב של פראג" ב־1967 ועורר סערת רוחות בארצו. זהו ספר בעל עוצמה אמנותית בלתי רגילה הנקרא כסיפור מתח משובח. מילן קונדרה נולד בצ´כוסלובקיה ומאז 1975 מתגורר בפריז. כתב ספרים רבים, ובהם הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, ספר הצחוק והשכחה, אהבות מגוחכות ופגישה (ראו אור בעברית בהוצאת זמורה־ביתן). בשנת 1985 זכה בפרס ירושלים על תרומתו לקידום חירויות האדם. "בלתי אפשרי לעשות צדק עם השנינויות, הקומדיה והחוכמה של הרומן היפה כל כך הזה. מילן קונדרה הוא ללא ספק אחד האמנים הטובים שיש, שאומר שהטוב (והרע) שנובעים מנפשותיהם של בני האדם משנים יותר מהמעשים שעושה מדינה. והוא אומר זאת בתשוקה, בהומור בריא ובאהבה." סלמאן רושדי "רומן מהורהר, מורכב ואמביוולנטי שיש בו גדוּלה." ג´ון אפדייק ...

14.
מה נשאר לנו אחרי שירדנו כך לשפל המדרגה? הפנים... הפנים שבהם אני נועץ את מבטי כדי לגלות סיבה לחיות את "המקרה הזה הנעדר משמעות" שהוא החיים. (1995) פגישה הוא קולאז' של אנקדוטות, זיכרונות, מחלוקות ואהבות, המתחקה אחר אהבותיו הישנות של מילן קונדרה, החל בראבְּלֶה ובפרנסיס בייקון, דרך גרסיה מרקס ובטהובן וכלה בפדריקו פליני. קונדרה, מגדולי הכותבים של ימינו, כותב על מוזיקה, פילוסופיה, ציור וספרות בטון אינטימי, בדייקנות ובעוצמה פואטית האופייניים לו. מילן קונדרה נולד בצ'כוסלובקיה ב-1925 ומאז 1975 מתגורר בפריז. כתב רומנים רבים, ובהם הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, ספר הצחוק והשכחה, אהבות מגוחכות, ההנאה שבאטיות והמסך (ראו אור בעברית בהוצאת זמורה-ביתן). בשנת 1985 זכה בפרס ירושלים על תרומתו לקידום חירויות האדם. "בתרגיל מופתי של הערצה, מְחיה מחבר הרומנים הצ'כי ציירים, מוזיקאים וסופרים ומכונן עמם מפגשים מאירי פנים." ל'אקספרס "בלדה מבריקה על הז'נר הרומנסקי בהנחייתו של הקורא המעמיק ורחב-הלב קונדרה." טֵלֵרָמָה ...

15.
בספר המסות "המסך" מצייר מילן קונדרה, מגדולי הכותבים של ימינו, תמונה של אירופה ושל העולם כפי שהיא משתקפת ברומנים הגדולים של עולם הספרות. אם יישאר דבר מה מאירופה, לא תהיה זו ההיסטוריה החוזרת שלה, אלא רק ההיסטוריה של האמנויות שלה. קונדרה מסנגר כאן על אמנויות אלה בעזרת שימוש בידע ובניסיון של גדולי מחברי הרומנים: רבלה, פלובר גומברוביץ` וברוך, ובעיקר בעזרת דיון ב"דון קיחוטה" וב"טום ג`ונס", שתי יצירות מופת בספרות העולמית ואבני דרך ברומן המודרני. בספר "המסך" הרומנים גדולים מהחיים עצמם. יותר מכך: בעיני קונדרה, הרומן המודרני מזניח קלות את "המסך" התלוי לפני העולם....

16.
לאחר 14 שנים של שתיקה ספרותית, בגיל 85, הסופר הצ'כי הידוע בעולם, מחברם של רומנים רבים בהם "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" ו"ספר הצחוק והשכחה", מפרסם רומן חדש פרי עטו. 7 קטעים קצרים על צחוק, ייאוש פרטי, ארוטיקה ומוות — המגולמים על ידי קבוצה של ארבעה חברים, המצליחים להאיר את הבעיות הרציניות ביותר בעולמנו בלי לבטא ולו משפט רציני אחד. קונדרה מגשים סוף־סוף את חלומו ומשתעשע להנאתו ברומן חד כתער, גדוש הומור ונונסנס, שאפשר לראותו כסיכום מופלא של כלל יצירתו. אקט המחאה שלו כלפי העולם. אפילוג יוצא דופן המנגח את תקופתנו הקומית, שאיבדה כל חוש הומור. מה נותר עוד לומר? כלום. קראו! "מילן קונדרה מציע לנו שטות שנועצת את שיניה במחלת המאה: כובד ראש. לקרוא בדחיפות... אחד הסופרים הגדולים בני זמננו נמצא כאן בצרפת; שמו מילן קונדרה, ואתם חייבים לקרוא את הרומן החדש שלו — ייתכן שמדובר ברומן האחרון, והוא מהפנט, מואר, מעמיק ומצחיק." ל'אקספרס...

17.
ברומן זה, הנחשב כנקודת - שיא של הספרות הצ'כוסלובקית החדשה, מעלה מילן קונדרה את סיפור חייהם, נפתוליהם ואמונתם של בני ארצו הנשחקים בהתפתחויות הפוליטיות הסוערות של התקופה הסטליניסטית, הסופר, שהוחרם עם הפלישה הסוביטית לצ'כוסלובקיה, מנפץ בדרך כתיבה חדשנית כל אשליה לגבי משטר שאינו מבין "בדיחה", ספר בעל עצמה אמנותית בלתי - רגילה הנקרא כסיפור - מתח מעולה. מילן קונדרה, חתן פרס ירושלים לשנת 1985, נולד בברנו ב-1929. נמנה עם דור הסופרים הצ'כוסלובקים הצעירים והיה אחת הדמויות הבולטות במאבק אנשי-הרוח נגד המשטר. "הבדיחה", שהוא הרומן הראשון של קונדרה, ראה אור ב"אביב של פראג 1967" וגרם לסערת רוחות בארצו. מאז פרסם קונדרה עוד כמה ספרים שעוררו ענין רב, ביניהם הרומן "מחול אחרון ופרידה", שיצא ב"ספריה לעם". כיום קבע הסופר את ביתו בצרפת....

18.
בדרך ריאליסטית, חיה ומלאת הומור מתאר המחבר את חיי היומיום בצ'כוסלובקיה של ימינו. העלילה המגוללת חמישה ימים בחייהן של שבע דמויות בעיירת-מרפא קטנה, מרתקת ומעוררת למחשבה....


אמנם זהו ספר שאינו משתווה לאחרים שכתב הסופר, אבל זוהי יצירה קטנה ואנושית מאוד. הגשת הספר היא בגישה מאוד "חסכונית" מאופקת ולא שגרתית.הסופר י... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
נהנתי מהספר מאוד כשקראתי אות בנעוריי. אבל בקריאה חוזרת מאוחרת, אני שם לב לגישה השוביניסטית של הסופר, שדי הורסת את ההנאה מהספר. ההתייחסות ל... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
יש ספרים ששמם לבדו שובה אותך. מאה שנים של בדידות, החטא ועונשו, אהבה בימי כולרה. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא אחד מהם. הספר נפתח עם רעיון... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
"מה שלומך?" שאל. "לא כל כך טוב," ענתה. "מה קרה ?" "עלי לדבר אתך", אמרה בהתרגשות מפני נעימה נרגשת זו חרד זה שנים. "מה?" שאל בקול נשנק. היא חזרה ... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
מחאה גלויה נגד המשטר הסובייטי. קונדרה בניגוד לוואצוליק, כתב את הספר כשהיה כבר גולה בצרפת. לכן העיסוק גם במשטר הקומוניסטי בוטה וגלוי. הדב... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
יוצא בהרגשה שבמוד אחר הייתי יכול להנות יותר. ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ