ספר ממש טוב. מרתק. כמעט ונתתי לו 5 כוכבים..
ואז הגיע הסוף הלא משכנע.. כמה חבל!
מניחה שהסופר ניסה להפתיע ולהמם את הקוראים, זה פחות עבד עבורי. הייתי מוותרת על הפרק האחרון..

עם זאת, עדיין שווה קריאה!

זה הספר השלישי של אופיר טושה גפלה שאני קוראת. הקודמים שקראתי היו "עולם הסוף" ו"מאחורי הערפל".
כולם טובים בעיניי, "עולם הסוף" אפילו טוב מאוד, אבל הספר הזה נגע בי והשאיר בי משהו שהאחרים לא ולכן בעיניי הוא הכי טוב מבין השלושה.

הבן-אדם יודע לכתוב! יש לו ראש פילוסופי מופרע ומלא דמיון ואני אוהבת את זה!
המציאות שהוא בונה בספריו פסיכית, אך אמינה. יש הגיון בשיגעון ;)

בספר הזה נהנתי מאוד גם מאזכורי המוסיקה הרבים וקראתי אותו תוך כדי האזנה להם. מצאתי את עצמי יושבת ומאזינה לאלבומים שלמים, כמו פעם. במיוחד אהבתי את השיר שמוזכר בעמוד 236 (תקראו את הספר!).

ואם מישהו רוצה לדעת עד כמה באמת אהבתי ספר - תבדקו אם הוא מופיע ברשימת ה"לרכוש" שלי אחרי שקראתי אותו.

זה ספר שני של ליאור אנגלמן שאני קוראת. הקודם שקראתי, אם כי הוא נכתב מאוחר יותר, היה "קשורה בנפשו". כבר אז רציתי לכתוב דברים אלו, אבל המתנתי עד שאגבש עם עצמי דעה יותר ברורה.
הסופים שלו אומנם נוטים קצת אל הקיטשיות מבחינה עלילתית, ויש יאמרו שיש הבלחות של קיטשיות לכל האורך (ליתר דיוק, אמרה חברה שפחות התחברה), אבל בעיניי הכתיבה המשובחת, הרגישה והחודרת לעומק נפשו של האדם, מפצה על חסרונות העלילה, אם יש כאלה.

ספר טוב ומעורר מחשבה, אבל אישית היה לי קשה עם כל הרוע, האנוכיות והטיפשות של כל הדמויות.
אין דמות אחת מעוררת הזדהות, אפילו לא לרגע, לאורך כל הספר. אפילו הדמויות ה"טובות" המעטות, עוררו בי סלידה על טיפשותן וחולשתן. פשוט לא עשה לי טוב.

ספר מעורר מחשבה. נהניתי מכל רגע וכל מילה.
"האביר שלא היה ולא נברא" ו"הבארון המטפס" מעולים בעיניי.
ל"הרוזן החצוי", אני אישית פחות התחברתי, אבל כיוון שהוא הקצר מבין שלושת הסיפורים, זה לא פגע לי בחוויה הכללית של הספר.

ספר מקסים! כמה עצוב לי על הכישרון שנגדע...

ספר טוב. נהנהתי ממנו מאוד ובשונה ממה שהאחרים כתבו פה, אני חושבת שהוא לא פחות טוב מהספר הקודם.

ספר קשה ומזעזע, אבל כתוב בצורה טובה. ללא ספק אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה.
לעיתים היה ארוך מדי, אבל כ"כ זורם ומעורר סקרנות, שזה לא באמת הפריע.
מתוך השתדלות שלא לעשות ספוילר, אומר רק שהסוף קצת לא התיישב לי עם הדמות של הנרי, כפי שנשקפה לאורך כל הספר, אבל מכיוון שמדובר בספר שלדעתי יש מקום לקרוא אותו פעם שנייה, מאוד יכול להיות, שבקריאה שנייה אשנה את דעתי...

החלק הראשון של הספר - גיבוב של גסויות חסרות משמעות לעלילה, לדמויות או לדינמיקה ביניהן.
החלק השני - גיבוב של שמאלנות עם קורטוב כפירה.
סיפור ה"אהבה" לא שכנע אותי כלל. חוץ מלהזד%$# כמו בהמות, לא ניכר שום קשר רגשי עמוק (או קשר רגשי כלשהו) בין שאול וחיה. אם זו אהבה בעיניי אלי עמיר, אני קצת מרחמת עליו...
ספר בינוני ומטה לטעמי. לא נהנתי ממנו כמעט כלל, קראתי אך ורק כדי לסיים, להעיף אותו מהמדף שלי ולעבור לספר הבא.