ביקורת ספרותית על ספר הצחוק והשכחה מאת מילן קונדרה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 24 ביולי, 2009
ע"י אסף


קובץ של שבעה סיפורים שהמכנה המשותף להם הוא העיסוק בגלות, פרידה וגעגועים, או לפי הגדרת קונדרה: "כל הספר הזה הוא רומאן בצורת וריאציות". אך קודם שהגדיר קונדרה את שבעת סיפוריו כווריאציות שונות לאותו סיפור, הוא מסביר את נושא הווריאציות המוזיקליות ואת תרומתו הרבה של בטהובן לחשיבותן. ובדומה לגלישתו אל בטהובן ונושא הווריאציות, בכל אחד מהסיפורים סוטה קונדרה מהסיפור הראשי לטובת סיפורים קצרים נוספים, ומשתף את הקורא במחשבותיו הפילוסופיות ובקטעים אוטוביוגרפיים.

הרקע לכל הסיפורים הוא הפלישה הסובייטית לצ'כיה, והשלמת העם הצ'כי עם אורח החיים החדש שנכפה עליו (קונדרה עצמו גלה אל צרפת ולאחר פרסום ספר זה נשללה ממנו אזרחותו הצ'כית).
באחת הווריאציות מתאר קונדרה חבורת ילדים החיה על אי בודד, כמטאפורה לחיי האזרחים תחת המשטר הקומוניסטי. אישה מבוגרת שנקלעת לאי, נאלצת להתאים את עצמה, ללא הצלחה כמובן, לסגנון החיים חסר הבגרות באי, כפי שהסופר לא הסתגל (ולא רצה להסתגל) לחיים החדשים בארצו.

מוטיב נוסף החוזר בכל הסיפורים הוא גבולות וחצייתם: גבולות בין מדינות חופשיות למדינות משועבדות - או לחילופין, חציית הגבול הדק בין טוב לרע, בין אושר לאומללות, בין תקווה לייאוש.
אסוציאציה מעניינת בהקשר זה מופיעה בסיפור האחרון, כאשר אחת הדמויות נמצאת בנופש בחוף נודיסטים (קונדרה עוסק בעירום לכל אורכו של הספר) ומחשבותיו נודדות אל מעבר לגבול: "ושוב ראה לפניו את התמונה המטושטשת והמסתורית של הגבול. נדמה היה לו לפתע, שהוא עומד בדיוק על קו הגבול, שהוא עובר אותו. עצבות משונה ירדה עליו, ומתוך העצבות, כמו מתוך ערפילים, צפה מחשבה מוזרה עוד יותר: הוא נזכר, שהיהודים צעדו עירומים לתאי הגזים במחנות-ההשמדה. הוא לא הבין בדיוק, מדוע נדחק בעקשנות דימוי זה למחשבותיו ומה הוא בעצם רוצה לומר לו. אולי זאת, שהיהודים היו גם הם אותה שעה בצד האחר של הגבול, שהאנשים שבעבר האחר של הגבול הם תמיד עירומים. שמערומיהם אדרתם."
בהקשר חציית הגבולות ראוי לציין שקונדרה היה חבר המפלגה הקומוניסטית בצעירותו, אך חצה את הגבול והפך למתנגד כאשר גילה שיישומי המשטר הרודני שונים בתכלית מהעקרונות התמימים בהם האמין.

הספר עוסק כמובן גם בצחוק ובשכחה:
הצחוק - "צחוק? האם עדיין מתעניין מישהו בצחוק? אני מתכוונת לצחוק אמיתי, שאין לו ולא כלום עם ההלצה, הלעג או הגיחוך. צחוק - העונג הגדול המתוק, העונג הצרוף. (...) לצחוק פירושו לחיות חיי אמת".
השכחה - "אם היה פרנץ קפקא נביא העולם-ללא-זכרון, גוסטאב הוסאק היה האיש שהקימו. (...) הוסאק הנשיא השביעי של מולדתי. נשיא השכחה. הרוסים הושיבו אותו על כס השלטון בשנת 1969. מאז 1621 לא נרשם בתולדות האומה הצ'כית טבח של תרבות ואינטליגנציה כמו תחת שלטונו. (...) כדי לחסל אומות, נוטלים מהן קודם כל את זכרונן. הורסים את ספריהן, את השכלתן, את תולדותיהן (...) אחר כך מתחיל העם לשכוח לאט לאט מה הוא היה ומה הוא בהווה. והעולם סביבו שוכח זאת עוד לפני."
על קפקא המוזכר בתחילת הציטוט, מקדים כמובן קונדרה לכתוב: "הזמן בסיפורו של קפקא הוא זמנה של אנושות, שאיבדה את קשר ההמשכיות עם האנושות. אנושות שאינה יודעת עוד דבר ואינה זוכרת דבר, ומתגוררת בערים ללא שם וברחובות ללא שם, או ברחובות שנקראים אחרת משנקראו אתמול, משום ששם פירושו קשר המשכיות עם העבר, ואנשים שאין להם שם הם אנשים ללא עבר".

הספר גדוש בסיפורים בתוך סיפורים הכתובים בהומור, וביניהם הסיפור החביב - "ליטוסט".
"ליטוסט היא מלה צ'כית שלא ניתן לתרגמה לשום לשון אחרת. היא מבטאה תחושה אין-סופית, כמו אקורדיון פתוח, הרגשה שהיא תרכובת של הרגשות רבות: צער, חמלה, חרטה וגעגועים. (...) אולם לפעמים, בנסיבות מסוימות, פירוש המלה ליטוסט צר דווקא, מוגדר, מדויק וחד כמו להב של סכין. אני מחפש לשווא מלה שוות-ערך בשפות אחרות, גם אם לא נהיר לי איך בכלל ניתן להבין את נפש האדם בלעדיה".
כדי להמחיש את תחושת הליטוסט, מספר קונדרה על נער גמלוני ששוחה בנהר לצד נערה שמאוהבת בו. הנערה היא ספורטאית מצטיינת, אך היא שוחה לאט לצידו של הנער. כאשר הם קרבים לגדה, הנערה מאיצה את שחייתה לעבר החוף ומשאירה את הנער הרחק מאחור. הנער חש מושפל מנחיתותו הגופנית וסוטר לנערה בהגיעו לחוף, בתירוץ העלוב שהיא שוחה בחוסר זהירות מפני המערבולות - ליטוסט.
יש גם סוף מצחיק לסיפור אהבתו הנפסדת של אותו נער מוכה ליטוסט, אך עדיף כמובן להגיע אליו תוך כדי קריאת הספר המצוין (והגאוני בעיני), שמתואר היטב על גבי הכריכה האחורית: "זה ספר על תרבות, על היצירה כאפשרות האחת והיחידה של חיים וכהתרסה נגד כל שיעבוד רוחני".
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
zek (לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה ומושקעת. הוספתי לרשימת ה- WishList שלי (-:



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ