“נותנים לך מתנה, לא תיקח?!

לפני חצי שנה חילקה סלקום ללקוחותיה מתנות - זרי פרחים, חלות לשבת, שיחות חינם ו...ספרים. לשם קבלת הספר הייה צורך להגיע לחנות של "צומת ספרים". וכך עשיתי, ניגשתי לחנות הקרובה שבמקום מגורי, אך אליה וקוץ בה. המחזה שנתגלה לעיני הייה לא מרנין בלשון המעטה. המוני אנשים, רעש ובלגן, מחזה בהחלט נדיר בחנות ספרים. מן החנות יצאתי רק כעבור כשעה ובאמתחתי הספר "המסך". התמונה על הכריכה(ספר מונח על מדף)משכה את תשומת ליבי. מכסימום יקשט לי את המדף, אמרתי לעצמי.

לפני מספר ימים שלפתי אותו מהספריה.(הגיע זמנו) מילן קונדרה שכתב אותו מוכר לכם בוודאי מ"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" שאף עובד לסרט. בספרו "המסך" הוא מרים את המסך ומציג מסה בשבעה חלקים על ספרות, סופרים וספרים. קונדרה מצליח(לדעתי)במשימתו - לחלוק עמנו את מחשבותיו והגותו באופן שמעורר התפעלות ועניין רב.

דוגמא אחת מיני רבות שבחרתי היא על "בעקבות הזמן האבוד" (מרסל פרוסט) ואני מצטט: "הוא לא כתב אותו כדי לספר על חייו, אלא כדי להאיר את עיני הקוראים באשר לחייהם שלהם: כל קורא בשעת קריאה, הוא הקורא של עצמו. יצירתו של המחבר הוא מין מכשיר אופטי שהוא מציע לקורא כדי לאפשר לו להבחין במה שאולי לא הייה רואה בעצמו אלמלא הספר הזה. העובדה שהקורא מזהה בתוך עצמו דברים שהספר אומר היא ההוכחה לאמיתותו של זה האחרון...".

הספר מזכיר לי את ספריו של מאיר שלו: "בעיקר על אהבה" ו"סוד אחיזת העיניים". מי שקרא אותם מן הסתם ימצא גם בזה עניין.

לאוהבי ספרות ובכלל.”