ביקורת ספרותית על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום מאת מילן קונדרה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 באוגוסט, 2017
ע"י אאורה


פעם ראשונה בחיי שהצלחתי להתאהב בספר מז'אנר כזה. פילוסופי, מוזר, עמוק עד כדי בלתי נגיש, נגוע כולו במאפיינים של חלום. אני לא יודעת אם זה פשוט היה הספר שהיה הנכון לפקוח את עיניי לסגנון הזה, או אני זו שגדלתי כדי להבין את ההיגיון במעשים של דמויות, באירועים ובאמירות שלפני כמה שנים – או חודשים – היו נראים לי משונים ותמוהים.

אבל כאן כל פרק סחט ממני לחישת "וואו". בקושי הייתי מסוגלת להכיל את החוכמה העצומה שבמילים, בקושי הייתי מסוגלת לעכל אמת בהירה וצלולה אחת לפני שהרהר קונדרה בבאה בתור: ההרהורים על מאפיינה של אהבת אמת, של חמלה. של כמיהה לייחודיות, לנבדלות, לנפש. צירופי המקרים שנקרים בדרכינו בשעת התעוררות של רגש גדול, ולנצח טובעים חותם בנשמותינו. הסמלים שחיים שלמים יוצקים אליהם תוכן: העירום ואובדן הזהות; ספרים התחובים תחת הזרוע כאות של ברית אחים סודית; החריגה מהשורה כביטוי להשגת אינדיבידואליות, והרדיפה אחר מעשים מסוג זה ב"ממלכת הקיטש הטוטליטרי"; הבכי על כלבה אהובה כפרישה מהדרך שבה צועדת האנושות... היופי האפל שבו מתגלים הסמלים האלה בחלומות הלילה. התחכום העדין שבו הם נאמרים גם לאור היום!

מילן קונדרה מנתח את הדמויות שלו בזהירות ובכבוד, ממש כאילו היו בני אדם אמיתיים ולא המצאות פרי עטו. מעולם לא קראתי סופר שהסתייג מעט כשהסביר מדוע הוא חושב שסבינה הרגישה כך וכך. הוא מהרהר לאחר מעשה בדיאלוגים שהוא עצמו טווה, ברצינות של פסיכולוג קליני שמתבונן לעומק במטופליו.
עוד קסם השרה עליי השילוב של הרומנטיקה והציניות בספר הזה: רומנטיקה, בחוש המפותח של קונדרה ליופי שבחיים ובהגדשת חשיבותו של חוש זה; בתיאורים הפואטיים היפהפיים של תהליך ההתאהבות, בשורות כמו "לא הכורח, אלא המקרה הוא מלא קסם. אם נגזר על האהבה שתהיה בלתי נשכחת חייבים מן הרגע הראשון לנחות עליה המקרים כמו הציפורים של כתפיו של פראנצ'סקו מאסיסי." וגם: "האהבה מתחילה ברגע שהאישה רושמת את מילתה הראשונה בזיכרון הפיוטי שלנו."
ציניות, שאין מי שחומק ממנה: לא הפחדנים שנכנעים לרדיפה של השלטון הקומוניסטי, ולא האמיצים המתנגדים לו. אחד מהסיפורים החריפים ביותר היה הרגע שבו טומאש נאלץ להחליט אם לחזור בו ממאמר שכתב על הפשעים הסובייטים, וכולם מחייכים אליו, כולם מחכים לזה שיכתוב את ההצהרה, הן האנשים מהסוג הראשון (שמפללים לאינפלציה של פחדנות שתחזיר את כבודם האבוד) והן האנשים מהסוג השני (שהוגים אהבה נסתרת לפחדנים משום שאינם רוצים לאבד את ייחודם).
ציניות נוטפת גם מהתיאור של המצעד בקמבודיה, ועם זאת גם הערכה רבה לצורך בהצגה, לצורך להראות שקיימים עדיין אנשים שאינם פוחדים. קונדרה מוכיח שאינטלקט חריף לאו דווקא סותר רגשנות עמוקה: הוא אינו מתכחש לא ליופי האמיתי בחיים, ולא למאמציהם מעוררי הפלצות של בני האדם לצייר אותם במכחול השקר של הקיטש. והוא מצליח אפילו ליצור הרמוניה בין השניים.

מילן קונדרה הוא חידוש עצום בטעם שלי בספרים. אבל מה הפלא? קונדרה הוא בה בעת סופר, פילוסוף, פסיכולוג ומשורר; הוא יודע להרהר בקיום, הוא מבין את נפש האדם ומעל הכל – הוא מוקסם בלהט בלשני ממש ממילים. את כובד המטען הנוגע ללב הזה הוא מחבר בדימויים מנוגדים, מהפנטים, שמתחרזים כמעט כמו שיר. אין כמעט מילה אחת שלא באה בדיוק במקומה הנכון, שלא דוקרת בנקודה מכוונת, שלא מתבקשת על ידי כל מה שנכתב לפניה. איך אדם כמוני יכול לעמוד בפני סיפור פרי עטו? לא היה סופר מתאים ממנו לנער את מדף הספרייה שלי הישן והמקובע שלי, לפתוח אותי לעולמו המעורפל, הבלתי-מוסבר והיפהפה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני שנה ו-7 חודשים)
מה? היא מתה? חבל! היא הייתה בהחלט מתרגמת מצוינת. בזכות התרגום שלה אני רוצה לקרוא את הספר החייל האמיץ שוויק וקראתי חלק מהדברים שצ'אפק כתב[ שנת הגנן למשל] עצוב מאוד. היא באמת ובתמים אהבה את הספרות הצ'כית והדבר ניכר בתרגומיה. יהיה זכרה ברוך! היא השקיעה בזה את כל כולה.

זה פשוט עצוב שהדור הקודם הולך ומצטמצם. משוררים, סופרים, מתרגמים ומוזיקאים משכמם ומעלה מתים זה אחר זה. מה ישאר לנו?
כרמליטה (לפני שנה ו-7 חודשים)
אוהבי ספר חייבים תודה גדולה למתרגמת רות בונדי ז"ל שהלכה לעולמה אתמול.

אלמלא רות בונדי ותרגומיה המשובחים ספק אם הקורא העברי היה מתוודע למיטב הספרות הצ'כית.

היא תרגמה את ספריהם של קונדרה, קרל צ'אפק, ירוסלב האשק (החייל האמיץ שוויק) ועוד.

יהי זיכרה ברוך!
נעמי (לפני שנה ו-10 חודשים)
תורה אאורה על ההשקעה חידשת לי
אאורה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני לא בטוחה שאטיב להסביר את קונדרה, הוא מפזר את מושג הקיטש בכל מיני הקשרים, וכל אחד הוא עולם ומלואו. באופן הבסיסי ביותר, הוא מדבר על זה שהרגש שמעורר הקיטש חייב להיות רגש שההמונים יכולים להיות שותפים לו, ולכן הוא לא יכול להיווצר ממצב יוצא דופן, אלא חייב להיות מושתת על דימויים בסיסיים, החרוטים בזיכרון ההמונים. זו הסיבה שהקיטש הוא מאוד שימושי פוליטית, וזהו ההקשר שבו אני התייחסתי עליו (הרקע כאן הוא כמובן כיבוש צ'כיה בידי הסובייטים). אני חושבת שהדבר הכי טוב שאוכל לעשות זה לצטט:

"איש אינו מיטיב לדעת זאת מן הפוליטיקאים. ברגע שיש מצלמה בסביבה, הם רצים אל הילד הקרוב ביותר, מרימים אותו בזרועותיהם ומנשקים אותו על לחיו. הקיטש הוא האידיאל האסתטי של הפוליטיקאים, מכל המפלגות והתנועות הפוליטיות.
בחברה שמתקיימים בה זרמים פוליטיים שונים זה ליד זה, הם מבטלים ומגבילים אלה את השפעת אלה ולכן אפשר להתחמק איכשהו מן האינקוויזציה של הקיטש, הפרט יכול לשמור על זהותו הפרטית, האמן יכול ליצור יצירות חדשניות. אם במקום שבו שולטת תנועה פוליטית אחת ויחידה ובידה כל הכוח, אנו מצויים מיד בממלכת הקיטש הטוטליטרי.
כשאני אומר טוטליטארי פירושו של דבר, שכל מה שמפריע לקיטש מסולק מיד מן החיים: כל ביטוי של אינדיבידואליות (משום שכל שוני כמוהו כיריקה בפניה של האחווה המחייכת) כל ספק (מפני שמי שמתחיל להטיל ספק בקטנות, יגמור בהטלת ספק בחיים כפי שהם), כל אירוניה (כי בממלכת הקיטש חובה לקבל את הכל ברצינות גמורה); אף גם אם שעזבה את משפחתה או גבר המעדיף גברים על הנשים וכך מערער על הסכמה המקודשת "פרו ורבו".
מנקודת ראות זו, אנחנו יכולים לראות במה שמכונה גולאג כעין בור חיטוי, שלתוכו משליך הקיטש הטוטליטארי את הפסולת."
נעמי (לפני שנה ו-10 חודשים)
אאורה, סקירה מעולה, כמעט שכנעת אותי לחזור אליו למרות שהפסקתי אותו באמצע בשאט נפש.
לא יודעת, צריכה לשקול את העניין. אני גם בספק אם אצליח לראות את כל מה שאת ואחרים רואים בו.
אולי תסבירי לי את מושג הקיטש שהוא מדבר עליו, כי אין לי מושג מה זה אומר?
(קיטש מתקשר אצלי בעיקר לחוסר טעם או לסרטי בנות דביקים, ובכלל מזמן לא השתמשתי במילה הזו)
יוֹסֵף (לפני שנה ו-10 חודשים)
מרהיב!
אאורה (לפני שנה ו-10 חודשים)
אוקיי, אז הרגע האדם שכתב את הביקורת הכי חדה ומקסימה שקראתי על הספר הזה החמיא על הביקורת שלי, ורשם לעצמו משפט שלי! עשית לי את היום יקירוביץ'.
יקירוביץ' (לפני שנה ו-10 חודשים)
אאורה, נהדר נהדר נהדר. וכשכתבת "קונדרה מוכיח שאינטלקט חריף לאו דווקא סותר רגשנות עמוקה", בזה אמרת הכל. ארשום לי את זה.
אאורה (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה לכולם! :) אני לגמרי חושבת שזה מסוג הספרים שיהיה לי כדאי לקרוא שוב בעוד כמה שנים. נראה כמו ספר שבכל קריאה אפשר לגלות בו דברים חדשים...
כרמליטה (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה לתפארת. אני מאד אוהבת סקירות, כמו זו שלך, שמעוררות אותי לשלוף מספרייתי ספר שקראתי לפני שנים ואהבתי ולעלעל בו מחדש.

תודה!

yaelhar (לפני שנה ו-10 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
אהבתי גם את הספר שקראתי מזמן. לא יודעת איך הייתי מרגישה לגביו היום.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה, איזו סקירה יפה.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה ארוגה היטב. נהנתי לקרוא אותה. שאפו! שבת שלום
אאורה (לפני שנה ו-10 חודשים)
המחמאה הכי יפה שאפשר לתת לי כרגע. :) תודה רבה.
מחשבות (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם אצלך כל מילה נופלת במקומה. יופי של סקירה משכנעת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ