ביקורת ספרותית על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום מאת מילן קונדרה
ספר מעולה

---

מתי אנו עלולים לחוש אותה, את אותה הקלות הבלתי נסבלת של הקיום?..

סבינה, אומנית צ'כית צעירה שהיגרה לשוויץ לאחר "האביב של פראג" של 1968 ידעה זאת היטב. זה אותו הרגע שהמאבק נגמר, כשכל מה שהיה קדוש וחשוב נותר מאחור, זו ההבנה שבהינצלנו מהקשיים שחווינו קודם, שחררנו את עצמנו ממשמעות.

טומאש, רופא מנתח מצליח שמתגורר במרכז פראג. תחביבו העיקרי מחוץ לשעות העבודה הוא בילוי עם בנות המין היפה. פרשיות אהבהבים קצרות, סטוצים, סופי שבוע נוטפי זימה בחברת מכרה אקראית, הכל הולך. פרט לחלק הלוהט הזה, חייו תחת השלטון הקומוניסטי די שלוים.

לפתע מגיחה לחייו אהבה, טרזה. הוא מתכחש לה, הוא מסרב לקרוא לה בשמה. כאדם למוד נישואין כושלים הוא רואה בה איום על חירותו, על מהותו. בניסיון להוכיח לה ולעצמו שהוא נותר כשהיה הוא ממשיך לנהל קשרים עם נשים אחרות. דרכיהם הצטלבו באופן מקרי לגמרי, שאפשר לאפיינו כנס ממש. והרגש לא מניח לו, הוא משתלט עליו ברכות.

לטרזה שלדים בארון משלה. היא הייתה פרי אהבת נעוריה של אמה הלא ממש מאוזנת נפשית. האם נהגה להסתובב בעירום בביתה והתייחסה בקלילות לריחות והפרשות של הגוף האנושי. גם מבתה היא מנעה אינטימיות בכל מובן אפשרי.

ברקע צ'כוסלובקיה הסוציאליסטית כמרקחה. לודויק וצוליק, סופר ועיתונאי ידוע, מפרסם מאמר בשם "2000 מילים", בו הוא קורא לשינויים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים, תוך רצון לדבוק בשיטה הקומוניסטית. מיטב אנשי רוח של צ'כוסלובקיה חותמים על המסמך. דובצ'ק, מנהיג מהדור החדש קשוב לרוחות אלה, הוא מנסה לחולל סוציאליזם חדש, "סוציאליזם עם פנים אנושיות".

אולם במוסקבה ובבירות אחרות של מדינות ברית ורשה יושבים מנהיגים פראנוידים ששאריות הסטליניזם עוד ניכרות בהם. צרות מוחין אינה מאפשרת לברז'נייב וחבורתו להפנים כי זו ההזדמות האחרונה להציל את הסוציאליזם. ברגל גסה הם נכנסים לפראג, בברוטליות של קלגסים מוגבלים הם מחניקים את החופש... צ'כוסלובקיה שקיבלה על עצמה בהתלהבות וברצון רב את הקומוניזם לאחר שמדינות המערב בגדו בה ומכרו אותה להיטלר בנזיד עדשים, מושפלת על ידי בני ברית שכה סמכה עליהם. העם מתקומם ורבים משלמים בחייהם. יאן פאלאך ויאן זאיץי שורפים את עצמם למוות בפומבי כמחאה. מי שביקר בפראג וטייל בכיכר ואצלב לא יכול שלא להיתקל במקום הספציפי המונצח, בו פאלאך ביצע את המעשה.

טומאש לא נותר אדיש. הוא מפרסם מאמר דעה עם סאבטקסט פילוסופי שבו הוא מפציר בהנהגה הקומוניסטית הותיקה להכיר באשמתה על הטיהורים בשנותיו הראשונות של המשטר. הוא לא מקבל את טיעון אי הידיעה מאחוריו חברי המפלגה מסתתרים ומביא כמשל את המיתוס אודות אדיפוס אשר הרג את אביו ואף שלא ידע זאת בעת מעשה, לקח על עצמו את מלוא האחריות.

לאחר חיסול החופש, מתחילה תקופת "הנורמליזציה" – כלומר חזרה לדרך מקובעת ורודנית. כל מי שלקח חלק בקידום השינויים נדרש להתכחש לעצמו או לשלם בקריירה. אנשי רוח סוררים מורחקים מעמדות השפעה.

טומאש וטרזה מצטרפים לסבינה הצבעונית – המאהבת "הבכירה" של טומאש ובורחים לציריך. חייהם נוחים וחופשיים, אך טרזה אינה מסוגלת עוד וחוזרת למולדתה. טומאש אז מבין את עומק הרגש שלו כלפיה ובא בעקבותיה, כשהוא מודע היטב להשלכות שעשוייות להיות למעשה זה. והן לא מאחרות להגיע...

הספר עשיר בהרהורים פילוסופיים עמוקים המנסים להתחקות אחר המניעים של מעשי בני האדם. קונדרה גורם לנו לחשוב ולהתאמץ להבין את המקריות של האירועים בחיינו, את המקריות של קיומינו אנו, את המאבק המתמיד בין Es muss sein!- "כך צריך להיות" לבין Es könnte auch anders sein – "זה יכול היה להיות אחרת", בהשראת יצירתו של בטהובן.

קונדרה כתב את הספר ב-1983 בגלות בצרפת, כשהתפרקות הקומוניזם במולדתו עוד לא נראתה באופק. ניכר כי הוא נוצר מתוך כאב אמתי ויש בו מן הרהור של הסופר באשר למה היה קורה לו אילו הוא עצמו היה חוזר לפראג. הוא לא תמיד ברור, יש בו ערבוב בין עבר לעתיד ובין חלום למציאות. ניכרת בו הרוח של הפתיחות המינית והדקדנס האופייניים לכתיבה של שנות השמונים בצורה מובהקת מדי. הדמויות אמנם חזקות אך לפרקים מתקשות לרגש ולגעת. מבחינות רבות הרומן הקודם פרי עטו שקראתי 'ריקוד אחרון ופרידה' קריא ומהנה יותר.

למרות הניסוי הספרותי שקונדרה ערך כאן, מדובר בפנינה אמתית המשלבת בין מציאות היסטורית קשה למחשבות העוסקות בקשרים בין האירועים המקריים של חיינו לבחירות שאנו עושים ויש בו שיאים יפים. אל לכם לנסות לקרוא אותו בבינג' מהיר, הוא דורש חיבור במנות קטנות, מדודות. מבחינתי הוא שווה ארבעה וחצי כוכבים שעוגלו ברצון לחמישה.
אם אתם אוהבים עומק ואיכות – זה ספר עבורכם.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על הקלות הבלתי נסבלת של הקיום