ביקורת ספרותית על ספר הצחוק והשכחה מאת מילן קונדרה
הביקורת נכתבה ביום שני, 16 באוקטובר, 2017
ע"י shir



מחאה גלויה נגד המשטר הסובייטי. קונדרה בניגוד לוואצוליק, כתב את הספר כשהיה כבר גולה בצרפת. לכן העיסוק גם במשטר הקומוניסטי בוטה וגלוי. הדברים נאמרים כפשוטם. הספר מכיל בתוכו כמה סיפורים ההופכים במהלך הקריאה לסיפור אחד. רוב הסיפורים מתחילים כסיפורים ריאליסטיים לכל דבר שסופם כסיפורים סוריאליסטיים, כשאפשרות היחידה להתנתק באמת מהחנק והמציאות. לכן נקרא הספר "ספר הצחוק והשיחה" . מעגלים של אנשים שרוקדים בגסיסתם את ניצחון הסובייטים עליהם, כאשר גם הצחוק על שפתותיהם קפוא. סיפור מעניין במיוחד הוא הסיפור על טאמינה. הגולה שמתגעגעת לדמות בעלה ולתמונות שהשאירה מאחוריה בצ'כיה. היא אינה מסוגלת לחזור לקחת את התמונות ולאט לאט שוקעת בשכחה. סיפור סוריאליסטי – טאמינה מגיעה לארץ שבה חיים רק ילדים קטנים. היא מגלה שאינה שייכת להם. קונדרה מסביר את העולם אליו נקלעה טאמינה, כעולם בעל חוקי משחק שונים לחלוטין מהחוקים הרגילים. אסונה אינו בכך שהילדים רעים, אלא שהיא חרגה מגבולות עולמם. אדם אינו מתקומם על שחיטת עגלים בבית מטבחיים,.


נפלא.

5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ