ביקורת ספרותית על מחול אחרון ופרידה [זמורה ביתן 2003] - ספריה לעם #234 מאת מילן קונדרה
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 ביוני, 2013
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)


כשמתחילים מהפסגה הספרותית של סופר, תוהים האם לנסות לטפס שוב בידיעה ברורה שלא נגיע לאותו גובה. איך ניגשים לספר שברור מלכתחילה שיעמוד בצילו של ספר אחר? בעת הקריאה, ההשוואה הייתה פשוט בלתי נמנעת עבורי. את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום קראתי לפני כמה חודשים והוא נכנס אצלי ישר לרשימת האהובים ביותר בכל הזמנים. אני לא אכביר במילים אחרי שכבר כתבתי עליו פה ביקורת נפרדת ורק אגיד שהוא באמת תענוג צרוף, שכאשר קוראים אותו מבינים שבספר כזה לא נתקלים כל יום. בהיותו הספר המוערך ביותר של קונדרה, נשאלת השאלה האם יש בכלל מה לנסות לקרוא ספרים אחרים שלו? ועוד אחד מהספרים הפחות מוכרים. כי כשמזכירים את קונדרה, חושבים על הקלות ואח"כ על הבדיחה וספר הצחוק והשכחה. רק מיטיבי הלכת יזכירו את הספר הזה, שצד את עיני במקרה מתוך ערימת ספרים משומשים. התיאור הכללי של הספר נשמע כמו שידור חוזר (רגע, האינטרנט מתגייס פה לעזרתי)- לא, לא שידור חוזר, אלא גרסה מוקדמת ולא מספיק מלוטשת של אותו ספר. גם פה מדובר בכמה דמויות, בין חלקן קשרים רומנטיים ידועים או נסתרים, תחת השינויים שהביאה איתה המהפכה הקומוניסטית לצ'כוסלובקיה. גם כאן נידונים נושאים שונים בצורה חכמה ומעניינת, לעתים מפתיעה ומרעננת. בין היתר הספר מתפלפל לגבי הורות, אהבה, קנאה, יופי, הזדקנות, פנימיות מול חיצוניות. בחלק מהמקרים אפילו הניסוח דומה כאשר קונדרה עוסק בנושא מסוים בשני הספרים.
העניין הוא שכשם שקונדרה שכלל את השיטה וידע לשזור בספר פניני חוכמה רבות ב'קלות', הוא עושה זאת גם בספר הזה, אבל בתדירות נמוכה יותר ופחות באופן מעמיק. יש לי חשד שהוא בעצמו מודע לכך והיה רוצה להעמיק יותר ולכן אחת הדמויות אומרת לקראת הסוף "לא, אתה לא תיסע! עדיין לא הספקנו לדון בשום עניין באופן יסודי" כאילו הסופר חורג ופונה לקורא דרך הדמות, מבקש ממנו לקרוא את ספריו הבאים כי יש לו הרגשה שבעתיד הוא יצליח לגעת בהם באופן יותר יסודי.

על חשבון החללים של הנושאים שלא קיבלו את ההתעמקות הראויה להם, התרחבה העלילה, לעתים מדי. על מה אני מקשקש, העלילה התרחבה מדי? זה ספר- יש לו עלילה! אז זהו, שמכיוון שכבר קראתי את 'הקלות' אני יודע כמה העלילה לא הכרחית כשמדובר באיש המוכשר הזה. מספיק שתהווה פלפטורמה לדבריו החכמים וזהו. כאן לעומת זאת הייתה הסתעפות שקצת הזכירה לי טלנובלה.

אולי שוב אני נתקל בבעיה שלי עם הסמליות שחמקה לי מתחת לרדאר ואם הייתי תופס אותה, הייתי נהנה יותר. אולי קראתי את הספר הקצר הזה לאט מדי בגלל העומס שלי עם הלימודים ונקטע לי הרצף שתוכנן בקפידה ע"י קונדרה. ואולי אני פשוט צודק והספר הזה לא מספיק עומד בפני עצמו. אם נתתי להרלן קובן ארבעה נסיונות לפני שמיציתי, גם לקונדרה מגיע שלא אתייאש עכשיו. כספר בפני עצמו, הספר מהנה מאוד. אבל מה לעשות, הרבה דברים בחיים הם לא מנותקים מהקשר.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קראתי-קורא-אקרא (תומר) (לפני 6 שנים)
ברור. אני בכלל לא מזניח את הסובייקטיביות. כאן פשוט יש שילוב של שני דברים- 1. בינתיים קראתי רק שני ספרים שלו ונהניתי משניהם עם פער עצום ביניהם. 2. 'הקלות' הוא הכי מפורסם, הכי מוערך לפי הידוע לי.
אם תשאל אדם מהי פסגת היצירה של דוסטוייבסקי, כנראה תקבל סטטיסטיקה פחות חד משמעית מאשר עם קונדרה.
עולם (לפני 6 שנים)
גם את "הבדיחה" שלו אהבתי מאד. ו'פסגת' היצירה של סופר היא לעתים דבר סובייקטיבי: קוראים שונים יראו ספרים שונים כמוצלחים ביותר.
קראתי-קורא-אקרא (תומר) (לפני 6 שנים)
תודה לכולם. iki1221, אני אקח את המלצתך לגבי אלמוות, אבל למרות האזהרה נראה לי שבכל זאת אנסה את הבדיחה מתישהו. אולי כדאי לקחת קודם הימורים בטוחים יותר.
אפרתי (לפני 6 שנים)
מצטרפת לכל המשבחים. אכן.
שין שין (לפני 6 שנים)
יופי של ניתוח.
dushka (לפני 6 שנים)
ביקורת יפה. אני דווקא מאוד אוהבת את הספר הזה, אולי בגלל המינוריות היחסית שלו. הוא, בעיני, קומדיה/טרגדיה של טעויות מאוד מדויקת ומשהו מהטיול שלו סביב אמות מידה מוסריות ממשיך להטריד גם אחרי הקריאה.
איקי טרבולסקי (לפני 6 שנים)
סופר נהדר. גם לדעתי הספרים הראשונים שלו חלשים יותר, יש בהם הרגשה של חוסר שלמות.
הספר שלו שהכי אהבתי הוא אלמוות, בעיני הספר הכי טוב של קונדרה, בהפרש ניכר. כל מה שאהבת בקלות הבלתי נסבלת של הקיום מופיע בו בצורה מדויקת ומזוקקת בהרבה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ