ביקורת ספרותית על מחול אחרון ופרידה [זמורה ביתן 2003] - ספריה לעם #234 מאת מילן קונדרה

---

"מה שלומך?" שאל.
"לא כל כך טוב," ענתה.
"מה קרה ?"
"עלי לדבר אתך", אמרה בהתרגשות
מפני נעימה נרגשת זו חרד זה שנים.
"מה?" שאל בקול נשנק.
היא חזרה ואמרה : "אני מוכרחה לשוחח אתך".
"מה קרה?"
"משהו הנוגע לשנינו"
הוא לא יכול להוציא הגה מפיו, ולבסוף שב ושאל" "מה קרה?"
"יש לי פיגור של ששה שבועות"

האומנם ה"משהו הזה" נגע באמת לשניהם ?

הדיאלוג הזה הוא בין קלימה- חצוצרן נשוי בגיל העמידה שחוטא מדי פעם בין הסדינים אבל לא עם אשתו, וכל מעידה מעמתת אותו עם חרדה משתקת מול האפשרות שיידרש לשאת בתוצאות, והשנייה– אחות צעירה בשם רוזנה שמנסה בכל דרך ללכוד אותו, אולי כדי לפרוץ את "תקרת הזכוכית" מעליה. השניים יוצאים "במחול אחרון", מעין ריקוד, שפעם האחד הוא המוביל והשנייה מובלת וההפך, ואחריתו מי ישורנו, והכל מתרחש בעיירת מרפא קטנה בצ'כוסלובקיה במהלך חמישה ימים, כשלצידם של השניים נשזרים ומחוללים דמויות נוספות כמו גם בעל ממון אמריקני, גינקולוג הזוי, ודמות מפוקפקת נוספת שעומדת לעזוב את המדינה. גברים ממאדים ונשים מנוגה והרבה סטראוטיפים שאולי כבר אינם רלוונטיים לזמנים האלו. ( לא לשכוח שהרומן נכתב בשנת 1977 ובמהלך הארבעים השנים מאז התהפכו היוצרות מעט...).

קונדרה, הוא סופר צ'כי מוערך יליד 1929 בן 89 שגלה לצרפת וחי בה עד עצם היום הזה. הוא עוסק ברומנים שלו בסוגיות פילוסופיות. לדבריו תפקידו של רומן הוא לחשוף את הצורות השונות האפשריות של הקיום האנושי. ובדרכו הייחודית הוא נוהג לפזר נגיעות קומיות במצבים קיומיים- למרות רצינותם, ועל ידי כך הוא מנסה להאיר את הצדדים המגוחכים של החיים, ודרך התפל להבין את הטבע האנושי.

שימו לב לשמות הרומנים שכתב "חגיגת אי המשמעות", "הבדיחה", "אהבות מגוחכות", "החיים הם במקום אחר", "ספר הצחוק והשכחה", "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" ועוד. והיות וקראתי את כולם, אין לי ספק שאם היינו מערבבים את רוב הרומנים שלו, כל אחד מהם יכול היה להיקרא בכל אחד מהשמות האלו. כשהמסר המרכזי : שכל מה שנשאר לנו הוא מעט הומור..., וכדאי מאוד לחגוג את הקיום הפשוט שלנו, כי מה כבר נשאר ?...

אז קונדרה הוא קונדרה ומי שקורא ספר אחד שלו יכול בקלות להתמכר לשאר, גם אם משקלו של האחד שונה מהאחר .

נ.ב. כהגדרה – מחול הן סדרת תנועות שיוצרות משפט תנועתי, הבעה של רגש, משמעות סמלית, אזכור של התנהגות אנושית וחברתית. לעיתים תנועת מחול עשויה למלא ולעורר מגוון תגובות ואסוציאציות. לא בכדי עשה קונדרה שימוש במילה הזו. כתיבתו, היא סוג של מחול. שפתו היא שפת התנועה. קראתי אותו לראשונה בגיל 20, ומאז עברו כבר 40 שנה ועד היום אני חוזרת אליו בשמחה !

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על מחול אחרון ופרידה [זמורה ביתן 2003] - ספריה לעם #234