המילה הכתובה

המילה הכתובה

בת 31 מדרך פריווט

"הדבר היחידי שמדען מוכרח לדעת זה מיקומה של הספרייה הקרובה."
אלברט איינשטין.

"סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות."
פרידריך ניטשה.

"ביתי הוא ספרייה עם חדרי מגורים נספחים." בראנד ברנסון.

"לעולם אל תשאיל ספרים. איש אינו מחזיר אותם. הספרים שיש לי בספרייתי הם אלה שאנשים השאילו לי."
אנטול פרנס.




» דירגה 76 ספרים
» כתבה 65 ביקורות
» יש ברשותה 6 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 6 שנים ו-4 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-1 חודשים
» קיבלה 180 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של המילה הכתובה

» מדף הספרים (4 מתוך 6)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 65 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

ארבע מאות העמודים הראשונים של "פרש הברונזה"- הם אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא: מלחמה, אהבה, עיר שעוד לא קראנו עליה ב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים


אז הנה לנו סיפור על משפחה- סבא, קשוח ומשוגע. סבתא, חמה ואוהבת. ארבע בנות מטורפות. שני נכדים. ושני נינים, חסרי תועלת. זה כיף ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-6 חודשים


לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנונה שקנתה את ליבי. גם לתיאורי הדמויות והנופים אין חלק בזה. ובכל זאת, אני רוצה להכריז בזאת: "הו!! ז... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-10 חודשים


הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת!! "אקדמיה לנסיכות" מבוסס על מתכון בטוח להצלחה מיידית- יש בו נסיך שהגיע לפרקו, יש בו חבורת נערות... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-10 חודשים


כבר קראתי ערימות של ספרים שמנסים להכניס את הקורא לאווירת התקופה ולהלך הרוח שבה. כולם הקדישו למאמץ הזה את מיטב הדפים העשוי... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-10 חודשים


"המעניק" הוא נבואת זעם קודרת במיוחד. ומתוארת בו חברה סוציאליסטית עד להחריד, קיבוצית עד אובדן האישיות, וקומוניסטית עד כדי א... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-11 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

זהו ספר טוב הסופרת הצליחה להכניס אותי לעולם הנוראי הזה של רוסיה הקומוניסטית במלחמת העולם השנייה, הרעב, המצוקה הפחד. אבל א... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-3 חודשים


ספר בסדר ולא יותר מזה. בלקראת האמצע הסיפור הופך למשעמם ולא מתקדם.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-4 חודשים


בעיני זהו ספר הילדים המשובח ביותר שהקראתי לילדיי עד כה. מה אהבתי? העלילה הדמיונית שובה את הלב. יש שימוש במילים ממשלב גבו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-4 חודשים


מעולה, מצמרר ואפילו מפחיד, באופן יוצא דופן. ספר שלוקח פחות משעה לקרוא אותו, והרבה יותר זמן להתנער מהתחושות ומהמועקה שהוא ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-6 חודשים


יש לי רק דבר אחד להגיד לכל הקשקשנים למינהם: זוהי יצירת מופת.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 7 שנים ו-11 חודשים


הספר באדולינה מציג תפיסת עולם אנטי חברתית ומסוכנת, מבית היוצר של רונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר ועוד איזה אחד שמכהן כיום כראש ממ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 8 שנים ו-5 חודשים


עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» הכי קשה זה עם ילדים (אקטואליה)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» לא, אתה צודק. (אקטואליה)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» נכון, הבעיה לא נפתרה (אקטואליה)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» גם אני כבר צוחקת (אקטואליה)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» יש המון ספרים כאלה (ספרי ילדים)
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» בכבישי מאדים (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

רכב חבוט ומקומט עצר לידי בחריקת בלמים מרשימה, ונהגה- בחור צעיר, מכר שלי, שפעם חשבתי שהוא נחמד- שירבב ראשו מהחלון החוצה וצרח:
"יאללה, טרמפ הביתה?"
קולו מתגבר בקלות על רעש הגלגלצ הנודף מהרכב.

נסעתי איתו, בכל זאת טרמפ הביתה.

כל הנסיעה עיני צופות ברגלו המרקדת ריקוד אכזרי על הדוושות, בין הגז לבלמים. הוא אולי גבר, אבל העצירות שלו מוגזמות, רבות רושם, ואני נזרקת אחורה איזה מטר.
בסיבוב הבא אני נדבקת לחלון. אם לא היתה שמשה הייתי עכשיו חלק מהנוף.

הוא מספר לי משהו על אמא שלו, אני מנועה מלהקשיב כי פתאום הדרך הופכת להיות ירידה תלולה, הבחור שפעם חשבתי אותו לנחמד נוסע על מאה ועשר, וכל האיברים הפנימיים שלי עשו סלטה ונתקעו עכשיו באמצע סיבוב.

אני כבר מכינה בלב וגם בפה את מה שאני הולכת להגיד לו, שיוריד אותי כאן, אני אסתדר יופי בשממה הזאת- כשהעזרה- איך לא?- מגיעה באותו רגע מכיוון בלתי צפוי: מעבר לעיקול הכביש נחשף הרכב שלפנינו- כסוף, מבריק, ארבע על ארבע, ונוסע בכיף שלו: מתענג על הנוף, נהנה מהכביש. נסיעה כזאת של ספארי.

"תגידי" הבחור פונה אלי בנביחה ובעיניו אש: "מי נתן לנשים האלה לנהוג?"
אני לא עונה לכאלה שאלות. בטח לא כשהוא השואל, ועוד שניה אחרי ששאלתי את עצמי בעצמי מי נתן לו רישיון.
ומי אמר לו בכלל שזאת אישה?? הא?
(זאת הייתה אישה.... בערך בת שמונים)

למזלי, הצלחתי באותו ערב להגיע הביתה, אבל אתם יודעים מה? בואו נעשה הפרדה! די לאפליה הזאת! אני בעד כבישים נפרדים לנהגים וכבישים לנהגות. ככה תחסכו לנו לפחות את חוות דעתכם היפה עלינו ואת ניבול פיכם חסר המעצורים.



נ.ב. לפני כמה ימים שמעתי שהבחור הזה, שפעם חשבתי אותו לנחמד, שבר יד בתאונת דרכים. מזל שזאת רק יד, ידידי הטוב, אבל עם הנהיגה שלך, יכולת לשבור הרבה יותר.
על כל פנים- תודה על הטרמפ והחלמה מהירה!

נכתב לפני 5 שנים ו-10 חודשים
זה התחיל בטורים נוטפי ארס בעיתונות ובאינטרנט. הטוקבקיסטים, כחומר ביד היוצר, זעמו כמובן. חשו צורך דחוף להתבטא, כתבו שיש צורך במוות מיידי, כתבו שאירן זה כאן. כתבו הרבה דברים, אני אפילו לא רוצה להיכנס לזה.
זה המשיך בהפגנות- גדודים שלמים של אנשים, נשים וטף צעדו עם שלטים בידיים: פרזיטים! חיים על חשבון משלם המיסים! מוות למשתמטים! אפילו החבר'ה מהפלזמות והפייסבוק באו להביע את מחאתם הכואבת.
שמו שלטים בגינות הציבוריות: "אין כניסה לכלבים ולחרדים", ריססו כתובות נאצה בשכונות מסוימות, פיטרו אנשים מזוקנים מהעבודה, סתם התעמרו באנשים ברחוב, שיסו בהם כלבים וחיות אחרות.
וכשזה היה בלתי נסבל לראות עוד כובעים וחליפות ושטריימלים ומטפחות וכיפות ושמלות, כשקצה גבול הסיבולת של הישראלי הממוצע התריע על התפרצות קרבה- אז הקימו ועדה שתדון בפיתרון הסופי לבעיה, בדקו בדיקות, ערכו רשימות, והחליטו.
הקימו מחנה ריכוז.
ויום למחרת, ביעילות ישראלית לא אופיינית, כבר הגיעו האוטובוסים למאה שערים המופנמת, לרחובות בני ברק הנדהמת, לקריה החסידית בבית שמש, להמון מקומות. ובלעו לתוכם עם רב, נשים עם צרורות, אנשים נושאי תיקי "טרול" ותינוקות מייבבים.
יום שלם נסעו האוטובוסים, יורדים דרומה ודרומה, למקום מרוחק מכל ישוב. וכשהם הגיעו בלילה, עייפים ושבורים ורצוצים מנסיעה ואי וודאות, הם לטשו עיניים מסרבות להאמין בשלט הכניסה למחנה, המתנשא לגובה ולרוחב: "העבודה משחררת" בכנות, בלי תחכומים. אמת פשוטה.

האם יש צורך להמשיך??
נכתב לפני 5 שנים ו-11 חודשים
כשהייתי יותר צעירה ויותר יפה (-עד כמה שדבר כזה אפשרי) לקחתי עגלה בחמישה שקלים, נכנסתי לסופר, והתחלתי למלא אותה בדברים: מלפפונים, עגבניות, המון תפוחים, בקבוק קולה, שימורי זיתים- קניות, אתם יודעים.
לא לקחתי הרבה דברים- זו הייתה כמות הגיונית בהחלט, ואחרי שלקחתי, ליתר ביטחון, גם חבילת מסטיקים, נעמדתי בביטחון מלא מאחורי עגלה מלאה, שעמדה מאחורי עגלה מלאה אחרת שעמדה מאחורי קופה מספר 3, שנראתה בקצה האופק.
המצב היה די חמור כבר אז, אבל הייתי אופטימית, ובגלל שאני לא מהטיפוסים האלה שנודדים מקופה לקופה בניסיון להשיג את התור הקצר ביותר, וממילא התור שלנו היה נראה כמו הקצר ביותר- אז נשארתי לחכות.

וחיכיתי

וחיכיתי.

וחיכיתי. הגברת שלידי כבר הספיקה ללכת פעמיים לשרותים ולחזור, האיש שמצדי השני סגר כמה עסקאות נדלן בטלפון. משפחה אחת התמקמה מאחוריי, איש נוסף נהיה כל כך רעב שהוא פתח חבילת קרקרים והשאיר את האריזה בשביל החשבון בסוף. האישה שהיתה בשרותים פעמיים אמרה: "אני צריכה ללדת עוד חודש וחצי!" לבן של המשפחה שמאחורי כבר התקצרו המכנסיים ואמא שלו רצה בין המדפים לחפש לו חדשים.

התחלנו להכיר אחד את השני- הבחור מהנדלן שותה רק דיאט. האמא של החבר'ה מאחוריי היא חובבת כביסה מושבעת. הגברת שצריכה ללדת מחר יודעת לבשל מצוין, ואפילו החלפנו בינינו מתכונים. שיחקנו "אמת או חובה", ואחר כך "חי צומח". לילד מהמשפחה מאחורינו גדל שפם. התוכן של העגלות התרוקן, אתם יודעם, בלאי טבעי.

כשיצאתי משם, סוף סוף, אני לא זוכרת באיזו שנה זה היה, מצאתי את עצמי גוררת בעייפות עגלה מלאה בעטיפות ובבקבוקים ריקים. אפילו את חמשת השקלים שלי לא טרחתי להוציא.
אבל אנחנו בקשר מצוין. כולנו. עד היום. מתראים מפעם לפעם, מזמינים לחתונות, קובעים להיפגש "בשופרסל בשמונה", דברים מהסוג הזה, אתם יודעים.

אבל דבר אחד למדנו- בימי חמישי בערב אנחנו בבית, זה סגור.
נכתב לפני 6 שנים
לפני שנה בדיוק, ממש במוצאי- השבת- שאחרי- ראש- השנה, הטלפון של אדם (שם בדוי) צלצל.
על הקו היה מישהו, קול חרוך מסיגריות ומעבודה קשה.
הוא הציג את עצמו כ"שמוליק, גבאי מתלמד", וסיפר שהוא גר באחד מהקיבוצים האלה בצפון. יש להם איזה בית כנסת, הם רוצים לארגן מניין, הם זקוקים לעוד שניים שלושה אנשים ולחזן, הם ישמחו לראות אותו אצלם ביום כיפור.

אדם, בחור ישיבה חרדי, חובש כובע וחנוט תדיר בחליפה, קצת נדהם לשמוע על הבקשה. לא הבין מאיפה הגיע אליו האיש הזה, שהתחיל בינתיים להתחנן שאם הוא יהיה חזן הם ישלמו לו אפילו.
טוב, אדם הסכים, הוא הבהיר שאין צורך בתשלום, הוא ישמח לבוא, אין לו בעיה להיות חזן, הוא אפילו ינסה לשאול חברים אם הם רוצים להצטרף.
הם רצו להצטרף. הם נסעו לשם בערב החג, שלושה חבר'ה שבאמת שמחו לעשות מצווה.
שמוליק, גבאי מתלמד, קיבל את פניהם יפה, נתן להם מפתחות לחדר, הראה להם את בית הכנסת, ועבר איתם על נוסח התפילה.

במילה אחת? היה מדהים.

אדם הוציא את הגרון בתפילת שלוש עשרה מידות, הקול שלו ממש נשבר במילות "ונתנה תוקף", מישהו בקהל בכה כשהוא שמע על רבי ישמעאל, והשירה השמחה של "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" בסיום נעילה שברה את שיא השיאים של כל הדורות בהיסטוריית הקיבוץ. אחד החברים תקע בשופר, האנשים התרגשו. הם עמדו בתור ללחיצות ידיים אימתניות של "תודה, תבוא בשנה הבאה, חבוב".
וכשהכל נגמר יצאו שלושת הבחורים לתחנה להמתין לאוטובוס. הם החליפו חוויות בשמחה, מזמזמים לעצמם את השירים מהתפילה, ומשתתקים ברגע האחרון כשהם רואים שאיש זר בתקרב אליהם בהליכה צולעת.
"ערב טוב" אדם ניסה את מזלו.
האיש נעץ בו עיניים. סוקר מלעלה ועד למטה את דמותו של אדם, למן קצה הכיפה השחורה שחבש, ועד לחרטום נעלי הספורט השחורות שלו.
אדם הסב את מבטו מהאיש. שיסתכל, קיבוצניק.
בסוף האיש פתח את פיו. אפשר לבקש ממך בקשה?
מה?
בקשה, אני יכול לבקש?
כן, אין בעיה. אדם היה נחמד.
אני אשמח אם תסתלקו מפה , וכמה שיותר מהר, בחורצ'יק, ואל תבואו לפה שוב, לא בשנה הבאה, ולא בעוד שנתיים. מבין?
אדם שתק שניה, מבין. נדהם.
האיש לא חיכה לאישור, הוא הסתובב, והלך משם כלעומת שבא: מוזר, מאיים, וצולע.
בהמשך הנסיעה החברים לא דיברו ביניהם הרבה, ואיכשהו, במרוצת השנה החולפת , הם נתנו לעניין הפעוט הזה להישכך.

ופתאום, בערב ראש השנה, הטלפון של אדם (שם בדוי) מצלצל. וקול חרוך מסיגריות ומעבודה קשה מבקש ממנו מאוד מאוד "לבוא לשמח אותנו גם ביום הכיפורים הקרוב, אנחנו אפילו מוכנים לשלם, לא כמו בשנה שעברה"

שמוליק, גבאי מתלמד, עדיין מחכה לתשובה מאדם (שם בדוי), אדם היה שמח לדעת מה עליו לעשות. לכן הוא שאל לדעתי על כך. אני מפנה את השאלה אליכם- עשו בה כרצונכם.



נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אז קרה לא פעם, ועשיתי את המעשה הראוי והנכון.
הרמתי את הטלפון, חייגתי מספר, ותרמתי סכום כסף כזה או אחר לעמותה כזו או אחרת.
הם כמובן הודו לי מאוד,
השמיעו לתוך אוזניי "תזכי למצוות" , ושם היה הזמן הנכון לנתק.
אז ניתקתי. והרגשתי מצוין עם עצמי.

הנה, לא עוברים ימים רבים, וערימת מעטפות מחכה לי בתיבת הדואר,
מחייכת אלי חיוך מתחנן, כאומרת: קחי אותי מפה, בבקשה.

אודה ולא אבוש: אני שונאת מכתבים לא אישיים שמגיעים אלי בדואר, אני לא אוהבת לראות את שמי המלא מודפס בשגיאות כתיב על גבי מעטפה שאין עליה צורך בבול. אני שונאת לקבל מגנטים מיותרים לתלייה על המקרר.

ובכל זאת- אני מוציאה את המכתבים מהתיבה, לוקחת אותם בזהירות הביתה- ופותחת אותם שם.
אשר יגורתי בא לי:
ברכת המזון מהודרת לתלייה על הקיר נופלת מן המעטפה הראשונה. מזל שתפסתי אותה ברגע האחרון.
מהמעטפה השניה, תודה לא-ל, רק מכתב. אלמנה ושני יתומים. אני אתרום להם.
במעטפה השלישית יש מגנט. כתוב עליו נוסח כלשהו.
במעטפה הרבעית- קמיע. למזל ולברכה.
אחר כך שוב מגנט- זו ברכה מעין שלוש.
ועוד אחד כזה.
ואז תעודת הוקרה, לכבוד הגברת החש', שזו כנראה אני.
וצנצנת דבש. לשנה החדשה.
ומגנט.

אני עוד אצטרך לקנות מקרר חדש בשביל כמות מגנטים כזאתי.

"דיייי!!" אני צורחת. נמאס לי , באמת!!
אתם שולחים לי דברים שאין לי צורך בהם, ואין לי לב לזרוק אותם.

באמת, ארגוני חסד ועמותות יקרים מאוד (בכנות!)-
אני תורמת בלב שלם, אני לא מצפה לתמורה, ואני אתרום גם אם לא תבטיחו לי ישועה קרובה.

אני אשמח אם כספי היקר יגיע לידיים הנכונות, ולא חזרה לידיים שלי.

שיהיה חג שמח ושנה טובה.תזכו למצוות.

נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
מישהו שונא אותי. ממש.
והוא מתוחכם, ואין לו עכבות.
הוא מנסה להפיל אותי תמיד- לעזאזל! הוא גם מצליח.

הייתי שמחה להגיד שאני מוכנה לקראתו, שיש לי נשק לעמוד איתו מולו.
זהו, שלא.

התכוונתי לקום היום בבוקר מוקדם, הוא- איך לומר זאת? סגר לי את העיניים בכח. הורס לי בפעם המיליון את התכניות היפות.

הכנתי רשימת מטלות מסודרת, שהכנתי לעצמי, משורבטת בכחול על גבי פתק בגודל בינוני.
אלא שהוא הניח לי ספר על הספה, בדיוק במקום ששם אני עוברת בדרכי למטבח- והלך עלי.
מתוך שמונה המטלות, בוצעו שתיים, וגם זה בקושי.
את הספר לא גמרתי כמובן, אבל גם הכלים לא שטופים, לא התקשרתי לאמא שלי, לא קניתי מתנה לחברה שלי שילדה.
איך הוא הצליח לעשות לי את זה??

למה הוא שם את המחשב הזה, בדיוק ליד הדלת של החדר שלי, בדרך למיטה?
למה, לכל הרוחות והשדים אני עוד פה, לא הולכת לישון, ונכנעת לו? ועוד בלי מלחמה?!

אני שומעת ממעמקי המחשב את הצחוק הנבזי שלו עד כאן.

אידיוט, יום אחד אני אנצח אותך, זה יהיה יום חג. מבטיחה.
נכתב לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אנחנו כבר בנינו פעם בית.
זה היה קשה,זה נמשך איזה שנתיים, אבל עשינו את זה.
אמרנו לעצמנו בכל ערב מחדש שההשקעה תשתלם בסוף, עוד נראה ועוד נצחק.
שברנו תכנית חיסכון עוד מימי המלצרות, פגשנו עורכי דין שרלטנים וקבלנים לא פחות.
ישבנו עם אדריכל שעות על גבי שעות.משרטטים, מתכננים, חולמים, מתקוטטים.
בחרנו את הרצפה הכי טובה, ואת התאורה הכי חדשנית.
היינו צריכים ללכת לייעוץ זוגי על כל עניין קטן שצץ פתאום.
הוצאנו את הילד מהחוג לספורט, ואת הילדה מהחוג לאמנות.
זה כמובן לא הספיק, אז הפסקנו לקנות קורנפלקס, וגבינץ, וקוקה קולה, ועוד כמה כאלה זוטות.
אבל זה היה בסדר, הרי אמרנו לעצמנו שההשקעה שווה את התוצאה. זה מוכרח להיות.
הבניה התקדמה, כל צהרים הלכנו לראות מה מתקדם, ולשאול את הפועלים אם הם רוצים במקרה קפה. (הם בתשובה, צחקו עלינו: בטח. קפה.מכם.)
הלכנו לבחור רעפים.
שמנו אותם ממש במו ידינו על הגג, מתענגים על הרגע. חולמים על היום ההוא, זה שיהיה שווה את ההשקעה.
ארגנו לילדים חדר, משהו מהסרטים. הסלון היה ענק, בשביל אורחים. המטבח היה החלום הכי ורוד שיכולתי להרשות לעצמי.
עברנו לשם בשמחה, קיפצצנו לנו עם החבילות על השביל, כמעט רוקדים.
לעזאזל, היינו גאים להחריד באש הבוערת באח שלנו, ובשביל המרוצף שהוביל אל הבית.


אתם יודעים מה? אני לא בונה יותר בית. אני נשארת בקראוילה הלא יומרנית שלי.
כשיגרשו אותנו גם משם אולי אני פחות אבכה, אולי.
נכתב לפני 6 שנים ו-3 חודשים
רופאת המשפחה שלי שלחה אותי לאף אוזן גרון
אא"ג הבטיח לי שזה בכלל קשור לנוירולוגיה
הנוירולוג אמר לי ללכת ממנו אל מחלקת הגסטרו
בגסטרו ציוו עלי ללכת למיון
המיון זרקו אותי למחלקה אונקולוגית.
במחלקה האונקולוגית הייתה שביתת רופאים.

תודה לכם, רופאי ישראל. עכשיו כבר יושבים עלי שבעה.
נכתב לפני 6 שנים ו-3 חודשים
בכיף הייתי מארגנת להן טרנספר, באמת. הייתי מעלה את כולן לאוטובוסים, מחכה אפילו עד שכולן ישבו, ושולחת אותן ממני והלאה, מצדי לסוריה.
אבל הן לא רוצות, הטפשות. הן מכריחות אותי לנהוג כלפיהן באלימות.
קניתי ספריי כזה, כתוב עליו בגדול K600 . ופתחתי במלחמה.
"רוצות למות?" צעקתי עליהן בחדווה- "בבקשה!"
זה לא שלא היו קרבנות מצדי, החומר הזה ממש מסריח, אי אפשר לנשום לידו. אבל זה השתלם- הנה, קמתי בבוקר- והן נעלמו!


הייתי תמימה.

- לא חלפו אלא יומיים, והן מציפות לי את הרצפה, טועמות איתי את הקפה, מתבשלות בתוך הסירים. שוב שלפתי את הנשק הסודי שלי.

בפעם העשירית, התייאשתי. זהו, כמה אפשר?
אז הן עדיין חולקות איתי את הקפה ומתבשלות לי בסירים, אבל אני מבליגה, הן חזקות ממני.
זה לא שחתמנו על הסכם שלום. אנחנו פשוט בינתיים בהפסקת אש.

מישהו מכיר איזה מדביר טוב?
נכתב לפני 6 שנים ו-3 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שקוראים שוב ושוב ושוב.. ושוב ציבורית 21 1202 לפני 5 שנים ו-8 חודשים
2. אוטוביוגרפיות שוות קריאה ציבורית 12 903 לפני 6 שנים
3. ספרי הילדים שאני הכי אוהבת ציבורית 13 1516 לפני 6 שנים ו-3 חודשים

» סך הכל 46 ספרים ב-3 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 3 ימים סיגל בת 36 מתל אביב
  • לפני חודש noamil בן 26 מזכרון יעקב
  • לפני חודשיים שלומית בת 26 מרמת ישי
  • לפני 3 חודשים גל בן 27 מבאר שבע
  • לפני 10 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 101 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני שנה ו-8 חודשים זלינה בת 15 מהלא נודע
  • לפני שנה ו-8 חודשים אנקה בת מקרית אתא
  • לפני שנה ו-9 חודשים דבורה בת 48 ממודיעין
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים אור בן 25 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים נועה בת 38 ממודיעין
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים אליעזר בן 29 מנתניה
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים תמי בת 54 מראשון לציון
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים גלי בסודו בת 45 משדרות
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 18 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים בת
  • לפני 4 שנים ו-4 חודשים nhpiano בן 25 מיהוד
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים נוני בן 73 מירושלים
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים בן
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים Ready בת 25 ממרכז
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים בן אסתר בן 72 מראשל
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים נתי ק. בת 40 מצפון
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים Addicted To Books בת 104 מכורה לספרים
  • לפני 4 שנים ו-11 חודשים panyola בת 6
  • לפני 5 שנים אליהו הכהן בן 77 מירושלים
  • לפני 5 שנים אלי בן 31 מבית שמש
  • לפני 5 שנים השמכאן בן מחיפה
  • לפני 5 שנים ו-1 חודשים titish בת 27 מאלבש
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים איתן בן 19
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים s בת 28 מהמרכז
  • לפני 5 שנים ו-4 חודשים רונית בת ממושב
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים נינה בת מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים yaff בת 62 מבאר יעקב
  • לפני 5 שנים ו-5 חודשים חמוטל בת 51
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים Sinbad the Sailor בן
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים הקיסרית הילדותית בת 33 מרייבנלופט
  • לפני 5 שנים ו-6 חודשים אבא של נועה בן 42 מטורונטו
  • לפני 5 שנים ו-7 חודשים ממתינה לשם בת 23 מצפון
  • לפני 5 שנים ו-7 חודשים maayan בת 35 מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-8 חודשים בר20 בת 32 מהוד השרון
  • לפני 5 שנים ו-8 חודשים איקי טרבולסקי בן 37 ממצפה רמון
  • לפני 5 שנים ו-9 חודשים CyanRacer7 בן 46 מכרמיאל
  • לפני 5 שנים ו-9 חודשים זאבי בן 38 מירושלים
  • לפני 5 שנים ו-10 חודשים מיליו בן 44 מנתניה
  • לפני 5 שנים ו-10 חודשים cujo בן 44 מtel aviv
  • לפני 5 שנים ו-10 חודשים zipik0 בת 25 מרמת גן
  • לפני 5 שנים ו-10 חודשים רן בן 40 מתל אביב
  • לפני 5 שנים ו-10 חודשים Salvatore_P בן 32 מtel aviv
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים אברהם בן 67
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים דוידי בן 51 מרעננה


הביקורות האחרונות של המילה הכתובה שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. הקפות ביער - ספריה לעם #314 / דלין מתיה שאול בארנארד הוא כביכול הגי... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני חודש
2. תולדות האהבה / ניקול קראוס משהו מכובד משקלו של גורל הע... המשך לקרוא איור וודה לפני שנה ו-2 חודשים
3. פרמן - עיצוב עטיפה: אמרי זרטל # / סם סוואג' הצער שלי על כך שלא גמרתי לקר... המשך לקרוא מירה לפני שנה ו-7 חודשים
4. בלב האש / ניקולס אוונס ספר כל כך יפה!! למרות שישבתי... המשך לקרוא משה לפני שנה ו-9 חודשים
5. אן שרלי - הנערה מן האי (ספר שלישי) - אן #03 / לוסי מוד מונטגומרי היה כיף לקרוא אותו לפני עשר ... המשך לקרוא פילנפיל לפני שנתיים ו-3 חודשים
6. עצות טובות לחיים טובים - 511 הצעות, המלצות ותזכורות לחיים של אושר, סיפוק והצלחה / ג'קסון בראון הנה עצה טובה לחיים טובים- תד... המשך לקרוא אספנית נוסטלגיה לפני שנתיים ו-10 חודשים
7. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא Hope לפני 3 שנים
8. נערה עם עגיל פנינה / טרייסי שבלייה איזה יופי זה לקחת ציור מפור... המשך לקרוא choulaw לפני 3 שנים ו-8 חודשים
9. צפורים מתות בסתר(רכה) / קולין מקאלוג טוב, אני אוהבת סאגות ארוכות ... המשך לקרוא shauil לפני 3 שנים ו-10 חודשים
10. תעלומה בשישה קולות / ויקאס סווארופ לא מאכזב בכלל, זאת אומרת: לא... המשך לקרוא שעיונת לפני 3 שנים ו-11 חודשים
11. פטיט אנגלז / קתרין סנדרסון מר צפרדע היה זקוק לניעור- זה... המשך לקרוא ruha לפני 4 שנים ו-2 חודשים
12. הארי פוטר ומסדר עוף החול - הארי פוטר #5 / ג'יי. קיי. רולינג הספר הכי בוגר בסדרה. הפוליט... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים ו-3 חודשים
13. מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מארי אן שייפר הספר הזה הוא כיף גדול! טוב ש... המשך לקרוא עופר לפני 4 שנים ו-7 חודשים
14. פטיט אנגלז / קתרין סנדרסון מר צפרדע היה זקוק לניעור- זה... המשך לקרוא מימי לפני 4 שנים ו-7 חודשים
15. מען לא ידוע / קרסמן טיילור כבר קראתי ערימות של ספרים ש... המשך לקרוא מירית לפני 4 שנים ו-8 חודשים
16. שפת הפרחים / ונסה דיפנבאו לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנו... המשך לקרוא שקדנית לפני 4 שנים ו-9 חודשים
17. אקדמיה לנסיכות / שנון הייל הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת... המשך לקרוא ליילק לפני 4 שנים ו-10 חודשים
18. גליקל : זכרונות 1691-1719 / גליקל מהמלין לפני שלוש מאות שנה, קצת יותר... המשך לקרוא panyola לפני 4 שנים ו-11 חודשים
19. גליקל : זכרונות 1691-1719 / גליקל מהמלין לפני שלוש מאות שנה, קצת יותר... המשך לקרוא tuvia לפני 4 שנים ו-11 חודשים
20. גליקל : זכרונות 1691-1719 / גליקל מהמלין לפני שלוש מאות שנה, קצת יותר... המשך לקרוא אליהו הכהן לפני 5 שנים
21. בת בולין האחרת - בולין #1 / פיליפה גרגורי אחחח ! הטרגדיה במיטבה: יש מש... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 5 שנים
22. על העיוורון / ז'וזה סאראמאגו "ספר יום הדין" ככה אני קוראת... המשך לקרוא סתיו לפני 5 שנים ו-1 חודשים
23. שפת הפרחים / ונסה דיפנבאו לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנו... המשך לקרוא Addicted To Books לפני 5 שנים ו-2 חודשים
24. שני ירחים / שרון קריץ' אחאחאחאח.... בשביל הסבא והסב... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים ו-3 חודשים
25. עצות טובות לחיים טובים - 511 הצעות, המלצות ותזכורות לחיים של אושר, סיפוק והצלחה / ג'קסון בראון הנה עצה טובה לחיים טובים- תד... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 5 שנים ו-3 חודשים
26. שפת הפרחים / ונסה דיפנבאו לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנו... המשך לקרוא עצמילי לפני 5 שנים ו-3 חודשים
27. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל "נוטות החסד" הוא ספר דוקר. כז... המשך לקרוא nitsando לפני 5 שנים ו-3 חודשים
28. נשים קטנות [2 כרכים] - כריכה קשה - הגירסה המקורית והמלאה # / לואיזה מיי אלקוט אני מוכנה להסתכן ולומר שזהו... המשך לקרוא אופיר :) לפני 5 שנים ו-3 חודשים
29. נוטות החסד / ג'ונתן ליטל "נוטות החסד" הוא ספר דוקר. כז... המשך לקרוא רונית לפני 5 שנים ו-4 חודשים
30. אקדמיה לנסיכות / שנון הייל הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת... המשך לקרוא רונית לפני 5 שנים ו-4 חודשים
31. אהובת הטמפלר מעמק רפאים / גד שמרון איך שהספר הזה הרגיז אותי! א... המשך לקרוא Yogu לפני 5 שנים ו-4 חודשים
32. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד לא להסס, ושהעטיפה לא תרתיע א... המשך לקרוא רון שחר לפני 5 שנים ו-5 חודשים
33. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא tuvia לפני 5 שנים ו-6 חודשים
34. פרש הברונזה - טרילוגיה: טטיאנה ואלכסנר #1 / פאולינה סיימונס ארבע מאות העמודים הראשונים ... המשך לקרוא סנורקה (זה עדיין דניאל, אל תתגעגעו יותר מדי:)) לפני 5 שנים ו-6 חודשים
35. פרש הברונזה - טרילוגיה: טטיאנה ואלכסנר #1 / פאולינה סיימונס ארבע מאות העמודים הראשונים ... המשך לקרוא בוקי לפני 5 שנים ו-6 חודשים
36. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-6 חודשים
37. פרש הברונזה - טרילוגיה: טטיאנה ואלכסנר #1 / פאולינה סיימונס ארבע מאות העמודים הראשונים ... המשך לקרוא שין שין לפני 5 שנים ו-6 חודשים
38. פרש הברונזה - טרילוגיה: טטיאנה ואלכסנר #1 / פאולינה סיימונס ארבע מאות העמודים הראשונים ... המשך לקרוא עינתי לפני 5 שנים ו-6 חודשים
39. אקדמיה לנסיכות / שנון הייל הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת... המשך לקרוא titish לפני 5 שנים ו-6 חודשים
40. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא שין שין לפני 5 שנים ו-6 חודשים
41. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא מיכל לפני 5 שנים ו-6 חודשים
42. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא עולם לפני 5 שנים ו-6 חודשים
43. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא שוקולדה לפני 5 שנים ו-6 חודשים
44. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא חמדת לפני 5 שנים ו-6 חודשים
45. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא נתי ק. לפני 5 שנים ו-6 חודשים
46. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא yaelhar לפני 5 שנים ו-6 חודשים
47. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא רונית לפני 5 שנים ו-6 חודשים
48. פונטנלה - ספריה לעם #500 / מאיר שלו אז הנה לנו סיפור על משפחה- ס... המשך לקרוא מתוקה לפני 5 שנים ו-6 חודשים
49. מען לא ידוע / קרסמן טיילור כבר קראתי ערימות של ספרים ש... המשך לקרוא בר20 לפני 5 שנים ו-8 חודשים
50. שפת הפרחים / ונסה דיפנבאו לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנו... המשך לקרוא רונית לפני 5 שנים ו-9 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ