לויס לורי

לויס לורי

סופרת

I’ve always felt that I was fortunate to have been born the middle child of three. My older sister, Helen, was very much like our mother: gentle, family-oriented, eager to please. Little brother Jon was the only boy and had interests that he shared with Dad; together they were always working on electric trains and erector sets; and later, when Jon was older, they always seemed to have their heads under the raised hood of a car. That left me in-between, and exactly where I wanted most to be: on my own. I was a solitary child who lived in the world of books and my own vivid imagination.


Because my father was a career military officer - an Army dentist - I lived all over the world. I was born in Hawaii, moved from there to New York, spent the years of World War II in my mother’s hometown: Carlisle, Pennsylvania, and from there went to Tokyo when I was eleven. High school was back in New York City, but by the time I went to college (Brown University in Rhode Island), my family was living in Washington, D.C.


I married young. I had just turned nineteen - just finished my sophomore year in college - when I married a Naval officer and continued the odyssey that military life requires. California. Connecticut (a daughter born there). Florida (a son). South Carolina. Finally Cambridge, Massachusetts, when my husband left the service and entered Harvard Law School (another daughter; another son) and then to Maine - by now with four children under the age of five in tow.


My children grew up in Maine. So did I. I returned to college at the University of Southern Maine, got my degree, went to graduate school, and finally began to write professionally, the thing I had dreamed of doing since those childhood years when I had endlessly scribbled stories and poems in notebooks.


After my marriage ended in 1977, when I was forty, I settled into the life I have lived ever since. Today I am back in Cambridge, Massachusetts, living and writing in a house dominated by a very shaggy Tibetan Terrier named Bandit. For a change of scenery Martin and I spend time in Maine, where
we have an old (it was built in 1768!) farmhouse on top of a hill. In Maine
I garden, feed birds, entertain friends, and read..


My books have varied in content and style. Yet it seems that all of them deal, essentially, with the same general theme: the importance of human connections. A Summer to Die, my first book, was a highly fictionalized retelling of the early death of my sister, and of the effect of such a loss on a family. Number the Stars, set in a different culture and era, tells the same story: that of the role that we humans play in the lives of our fellow beings.


The Giver - and Gathering Blue, and the newest in the trilogy: Messenger - take place against the background of very different cultures and times. Though all three are broader in scope than my earlier books, they nonetheless speak to the same concern: the vital need of people to be aware of their interdependence, not only with each other, but with the world and its environment.


My older son was a fighter pilot in the United States Air Force. His death in the cockpit of a warplane tore away a piece of my world. But it left me, too, with a wish to honor him by joining the many others trying to find a way to end conflict on this very fragile earth.


I am a grandmother now. For my own grandchildren - and for all those of their generation - I try, through writing, to convey my passionate awareness that we live intertwined on this planet and that our future depends upon our caring more, and doing more, for one another.


אתר אינטרנט: האתר של לויס לורי
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (225):
מומלצים ולא על המדף, רוצה לקרא, קראתי, אלו שתמיד בזווית העין, מועדון הספר של עופרה ווינפּרי, לקנות, ספרים מומלצים ו"צנועים" (יחסית..) שקראו בנות מתבגרות (13-16) במשפחה שומרת מצוות, ארצה לקרא שנית, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי יותר מפעם אחת (ושווים את זה), ♥ אוהבת וממליצה, חופש פסח, כתבתי עליהם ביקורת., הספריה שלי, חם עליו, מעוניינת לקרוא, המליצו לי..., ספרים , מתח , עוד ...
1.
"המעניק" הוא סיפור מדהים. זהו סיפורו של ג'ונס, נער המתגורר בעולם אידיאלי לכאורה: עולם שאין בו עימותים, עוני, אבטלה, גירושים, אי - צדק או חוסר שוויון. עולם שאין בו מרד נעורים, ולערכי המשפחה נודעת חשיבות מרכזית. מדי שנה, בדצמבר, מתקיים טקס שנתי בו על בני השתים - עשרה לקבל מטלה שמטילה עליהם ועדת הקשישים. ג'ונס נבחר למלא תפקיד מיוחד במינו. בחירתו מפגישה אותו עם איש חסר שם - האיש שהוא פונה אליו רק בתואר"המעניק". במפגשים עמו מתחיל ג'ונס לגלות את הסודות האפלים הרוחשים מתחת לשלמות השבירה של עולמו. סיפור המסופר בלשון מטעה בפשטותה, של נער החווה חוויות יוצאות דופן ןמקבל עליו להגשים את הבלתי אפשרי. הסיפור מעמיד בסימן שאלה את כל הערכים הנראים לנו מובנים מאליהם ובוחן מחדש את אמונותינו העמוקות ביותר. ואז היא פנתה לאחור ןעזבה את הבמה, עזבה אותו שפ לבדו, עומד ופניו אל ההמון, שלפתע, כאיש אחד, החל ללחוש את שמו. "ג'ונס". בתחילה היה זה לחש: עדין, כמעט לא נשמע. "ג'ונס. ג'ונס". אחר כך בקול רם יותר ובקצב הולך וגובר. "ג'ונס, ג'ונס, ג'ונס". בקריאות הללו, בדקלום שמו - ידע ג'נס - הקהילה מקבלת אותו ואת התפקיד החדש שיועד לו, מעניקה לו חיים ממש כפי שהעניקה חיים לילד - חדש. לבו גאה בהכרת תודה ובתחושת גאווה. אך בד בבד גם נמלא ג'ונס פחד. הוא לא ידע מה פירושה של הבחירה בו. הוא לא ישע מה הוא עומד להיות. לויס לורי היא מן הידועים שבסופרים האמריקניים. היא חיברה יותר מעשרים ספרים, בהם סדרת הספרים הפופולריים "אנסטסיה קרופניק". בין השאר זכתה בפרס ה"בוסטון גלוב - הורן" לספרות, בפרס על שם דורותי קיינפילד פישר, במדליית "הקורא הצעיר" של קליפורניה ובפרס מרק טווייין. ספרה "ספור את הכוכבים" זיכה אותה במדליית ניוברי....

2.
הכחול האבוד, הספר השני בסדרה המצליחה המעניק, חוזר אל העולם העתידי של הספר הראשון, שקם בעקבות הרס וחורבן נוראיים. ״קירה,״ אמר ג׳יימיסון כשהוא מביט בה, ״הדגימי את הנכות שלך בפני 'מועצת המגוננים'. הראי לנו כיצד את הולכת. לכי עד הדלת, וחזרי.״ זה היה מרושע מצדו, חשבה. הרי כולם ידעו שיש לה רגל מעוקמת... לרגע רצתה לסרב לו, לפחות להתווכח. אבל הסיכון היה גדול מדי. בכפר קטן חיה נערה ושמה קירה. היא יתומה וצולעת, ובעולם שלה, עולם ״המעניק״, אין לאנשים כמוה זכות קיום. אבל להפתעתה, במשפט שנערך לה על ידי "המגוננים", נפסק כי מותר לה להמשיך לחיות, והיא נלקחת למגורים חדשים, שם תתבקש לעשות את הדבר האחד שהיא יודעת לעשות יותר טוב מכולם - לרקום. קירה מאושרת במגוריה החדשים. באחד החדרים בבניין היא מגלה את תומס, שגם לו כישרון יוצא דופן: הוא מפליא לגלף. לרגע נדמה לקירה שהחיים יפים. אבל יום אחד היא שומעת בכי קורע לב, שמתחלף מדי פעם בשירה מדהימה ביופייה. מי שרה ומי בוכה? קירה ותומס יוצאים למסע שמתחיל במרתפי הבניין ויוביל אותם לגילוי האמת האיומה שמסתתרת מתחת לפני השטח של הכפר כולו. הכחול האבוד הוא הספר השני בסדרת רבי-המכר העולמית "המעניק". הספר השלישי בסדרה – בקרוב ...

3.
"לג'וֹנַס אין תפקיד," הודיעה לקהל, ולבו של ג'וֹנַס נפל. והיא המשיכה. "ג'וֹנַס נבחר. " הוא מצמץ בעיניו. לְמה היא מתכוונת? הוא חש בגל של סימני שאלה הגואה בקהל. גם הם, כמוהו, היו מבולבלים. היא הכריזה בקול תקיף ומצווה, "ג'וֹנַס נבחר להיות מקבל הזיכרון הבא שלנו. " ואז שמע את ההתנשמות -את שאיפת האוויר הפתאומית, החדה מרוב תדהמה, בקרב כל האזרחים שישבו באולם. הוא ראה את פניהם; את העיניים המתרחבות ביראת כבוד. ועדיין לא הבין. ג'ונס מחכה בדריכות לטקס ה-12. זה הטקס שבו יודיעו לו ולכל הנערים בשכבה שלו מה התפקיד שהקהילה בחרה בשבילם. אבל כשתורו מגיע, הוא מקבל תפקיד שלא שמע עליו מעולם. מסבירים לו שזה תפקיד מיוחד במינו, ושהוא צריך להיות גאה שזכה בו. ג'ונס הגאה הולך לפגוש את "המעניק", האיש הזקן שימסור לו את הזיכרונות. תחילה את זיכרון הקור והרטיבות של השלג, אחריהם את זיכרון הצבעים המדהימים של הקשת בענן. אחר כך מגיע זיכרון הכאב, הצער, המשפחה, האהבה. ג'ונס מרגיש לראשונה את טעם החיים, ויודע שהוא בסכנת מוות. המעניק נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, נתן השראה לעשרות ספרים אחרים שנכתבו אחריו, ועתה גם עובד לסרט. כתר גאה להוציא לאור מחדש את הספר הראשון בסדרה נפלאה ומטלטלת, שבה העולם נראה במבט ראשון מאורגן למופת, אך מתחת לפני השטח שלו רוחשת מערכת חוקים מענישה ורצחנית....

4.
מהרגע שגוני גרין מגיעה לבית-הספר, מגלים ילדי כיתה ב´ עניין רב בסגנון הלבוש הייחודי שלה ובארוחות העשר המיוחדות שלה. לכן בשעת סיפור בוחרים כולם פה אחד לשמוע סיפור על גוני גרין. ולגוני גרין זה מתאים מאוד, כי יש לה כמה וכמה סיפורים מעניינים ואמיתיים לספר, כל עוד היא יכולה להיות במרכז העניינים. באמצעות גוני גרין וסיפוריה, לויס לורי, שזכתה פעמיים בפרס "ניוברי", מציגה לפני הקוראים הצעירים את אמנות הסיפור. תוך הדגמת חלק מהאמצעים הטכניים הפשוטים שבהם משתמשים סופרים כדי להבליט את המיוחד באירועים יומיומיים, מעודד ספר זה את מספר הסיפורים שבכל אחד ואחד מהקוראים....

5.
שנים רבות חלפו מאז "החורבן". העולם הישן נמחה אפילו מן הזיכרון. קירה, ילדה נכה שהתייתמה זה עתה גם מאמה, ניצבת לבדה מול עולם עוין ונטול רחמים. חוקי ההישרדות של הקהילה הקטנה שהיא חיה בה מחייבים התנערות מן החלש וחסר ההגנה. קירה מחכה לגזר הדין של מועצת זקני הכפר, אבל להפתעתה למועצה יש תוכניות אחרחת לגביה. כישרון הרקמה הכמעט מאגי שלה מציל את חייה ומוביל אותה לחשיפת האמת שתשנה לנצח את חייה ואת עולמה. הכחול האבוד, בחינה מרתקת של חברה עתידית, מאתגר את הקוראים לחשוב על שיתוף, יצירתיות וערכים מוסכמים. לויס לורי לוקחת את הקוראים למסע שיוסיף להעסיק את מחשבתם זמן רב לאחר שיסיימו לקרוא את הספר. לויס לורי היא מן הידועים שבסופרי ארצות הברית. חיברה יותר מעשרים ספרים. בין השאר זכתה בפרס "בוסטון גלוב - הורן" לספרות, במדליית "הקורא הצעיר" של קליפורניה ובפרס "מארק טווין". ספריה "ספור את הכוכבים" ו"המעניק", שראה אור בהוצאת כתר, זיכו אותה פעמיים במדליית ניוברי....

6.
לאחר שמלאו לאנסטסיה עשר, קרו לה כמה דברים חשובים. חלקם היו טובים, כמו ההתאהבות בוושברן קמינגס בעל ההליכה המקסימה. וההתקרבות לסבתה, שהיתה בתשעים ושתיים וגרה בבית אבות ואף פעם לא זכרה את שם נכדתה. אבל חלק מהדברים היו איומים. כמו העבודה שהיא היתה הילדה היחידה בכיתה ד` עם שם ארוך מדי להדפיס לרוחב חולצת טי מבלי שייעלם בתוך בתי השחי.וגם מעניין של אח שעמד להיוולד.לא היה לו מקום, כפי שהודיעה אנסטסיה להוריה. והוא היה בלתי נחוץ לגמרי. לכן, כשאמרו לאנסטסיה שתוכל לבחור שם לתינוק לאחר שיוולד, היא כתבה במחברתה הירוקה את השם הנורא ביותר שעלה בדעתה. אנסטסיה היתה מכונה לקראתו....

7.
8.
"אני זוכר את היער בלילה." "זוכר ממתי?" האיש חייך. "מהימים שבהם עוד ראיתי. הרבה לפני שנולדת." "פחדת מהיער?" מאטי שאל אותו. כל כך הרבה אנשים פחדו מהיער, ובצדק. "לא. זה הכול אשליה." מאטי קימט את מצחו. הוא לא הבין למה הוא מתכוון. האם הוא אומר שפחד הוא אשליה? או שהיער הוא אשליה? בעולם עתידני ואפל נוצרת קהילה אחת דמוקרטית, מוקפת ביער גדול ומסוכן. אבל משהו לא טוב קורה בכפר השלֵו. אנשי הכפר מתחילים למכור את תכונותיהם הטובות תמורת הבטחות חומריות. האם יצטרכו לסגור את הכפר בפני העולם? האם הטבע האנושי יהרוס את המקום היחיד שיש בו צדק וחמלה? ואיך תפרוץ קירה את מחסום היער ותחזור אל בית אביה? ב"שליח", חוזרת לואיס לאורי אל העולם שבראה ב"מעניק" וב"כחול האבוד", ואל הגיבורים הכובשים קירה, מטי, ג'ונאס וחבריהם. בסדרת "המעניק" הסוחפת הצליחה לאורי, הרבה לפני כולם, לדמיין את העתיד המאיים על המין האנושי, אך גם למצוא תקווה, כוח ואת הדרך אל עתיד טוב יותר. סדרת "המעניק" נמכרה במיליונים בכל רחבי העולם, והוצאת "כתר" גאה להוציא אותה לאור בעברית. ...

9.
10.
בן, הספר הרביעי בסדרה המצליחה המעניק, מספר סיפור אמיץ ועוצר נשימה על הדרך הקשה אל עולם טוב יותר. "אני מוכרחה לנסות," אמרה לו קלייר. "אני מוכרחה לנסות לטפס החוצה." הוא נעץ בה את מבטו. "אף אישה לא עשתה את זה בחיים," אמר. "אני מוכרחה. יש לי ילד שם בחוץ. בן. אני מוכרחה למצוא אותו." בקהילה העתידנית שהתגלתה ב"מעניק", קלייר נבחרת להיות אם-יולדת. כמו כל הבנות שנבחרות לתפקיד, מיד אחרי לידת בנה היא אמורה לשכוח אותו ולהמשיך בחייה. הבן נלקח לבית גידול לתינוקות. אבל קלייר לא יכולה לשכוח אותו. היא מתחילה לעקוב אחריו, לטפל בו בסתר, ורגע אחרי שהיא מבינה שסכנה נשקפת לחייו, מתברר לה שהוא נחטף. עכשיו היא יוצאת לדרך, כי היא מוכרחה למצוא אותו. היא תתגלגל אל אונייה שתיטרף בלב ים, היא תמצא את עצמה זרוקה על חוף של קהילה מבודדת, היא תנסה לגלות את האמת על חייה, והיא לא תניח לדבר לעצור אותה בדרך לבנהּ. בן הוא הספר הרביעי והאחרון בסדרת רבי-המכר העולמית המעניק. כאן, בסופו של מסע מעורר אימה והשראה, יתאחדו הגיבורים של כל ספרי הסדרה, לקראת הקרב הסופי על עתידם....

11.
ארבעת ילדי משפחת וילובי – טים, ברנבי א´, ברנבי ב´ וג´יין – שוקלים את האפשרות להתייתם. זה לא מפתיע, שכן מדובר במשפחה מיושנת, כמו בסיפורים הקלאסיים, וההורים – טוב, הם ממש לא מציאה. בהשראת גיבורות וגיבורים ספרותיים כמו אן שרלי, פוליאנה וג´יימס והאפרסק הענק שלו, זוממים הילדים להפוך ליתומים לתפארת. אין להם מושג שמר וגברת וילובי החלו גם הם לרקום מזימה מתועבת בהשראת מעשייה אהובה אחרת: הנזל וגרטל... רשעים, יתומים נטושים, מיליארדר אומלל, אומנת שלא סובלת שטויות, יורשים אבודים ואהבה מאוחרת, כל אלה מופיעים בסיפורה של משפחת וילובי חסרת הרסן – פרודיה פרועה פרי עטה של לויס לורי. ...


אז אני כבר לא ילדה, וגם לא נערה, אבל אני אוהבת פארודיות, וגם אוהבת ספרים דקים שיכולים להוות נשנוש בין ספרים עבים ורציניים יותר. אז קראתי את ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מאוד עמוק בקללי סדרת הספרים הללו עם סגנון כתיבה מוזר שלא פגשתי בעבר כולם מחוברים אחד לשני ספר שתידבקו אליו ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
הלב גירסה בדיונית מעודכנת ל2017 ספר נוגע בלב ... המשך לקרוא
רומן מדע בדיוני המתרחש בחברה הנדמית מושלמת אך היא ההפך מכך או גרוע מזה . לא תמיד האנשים שרוצים בטובתך העכשווית , נקיים מאינטרסים עתידיים מ... המשך לקרוא
איזה ספר מקסים. לא, אני לא חושבת שמקסים זו המילה המתאימה. יפה. מותח, אולי. מעורר הזדהות? הממ. מקסים. תתמודדו. אהבתי לקרוא שוב על ג'ונס. כל כך א... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אהבתי הרבה פחות מהראשון, אבל הוא היה חביב קלות. מט הזה פשוט מקסים.... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ