כולם מסכימים שפורט ניילס הוא אי נידח ומשעמם: בעיקר המשפחות שגרות שם. הדברים היחידים המעניינים בפורט ניילס הם:
1. הרבה מאד ים
2. הרבה מאד לובסטרים
3. אי שכן בשם קורן הייוון, אשר זהה למדי לפורט ניילס הן בגיוון האוכלוסייה והן ברמת השיעמום; פרט לדבר אחד: באי מתגוררת משפחת וישנל, משפחת דייגי לובסטרים בעלי מגע קסם, ממש גיבורי-העל של ציד הלובסטרים.

אה, ויש גם את רות תומס, גיבורת הסיפור.

לאליזב

נפלא נפלא נפלא... מסע מדהים בין איטליה הודו ואינדונזיה, בה מצאה הסופרת "<mark>אליזבת גילברט</mark>" את עצמה ותפסה את האלוהות שבעולם ובתוכה.
אליזבת הלכה לאיבוד נפשי לאחר הרגשת חוסר האונים בשליטה על חייה, ובכך נתקפה בדיכאון עז, וזה מה שגרם לה לסיים את חיי הנישואים שלה ולהתגרש מבעלה.
אחר כך יצאה למסע החלמה, קודם כל איטליה.. בה אכלה המון בסטה... היה זה חלק החלמת הגוף –הבריאות הגופנית-
מאיטליה אל הודו, בה התפללה

יש ימים כאלה, ששום דבר לא עובד בהם. שחם מדי, ולח מדי, ומשרד החינוך לא מפרסם את תוצאות בחינות הבגרות למרות שהבטיח, והצבא שולח תשובה שלילית למיונים לתפקיד שרצית, ואת עייפה אבל הבטחת לדודה שלך שתשמרי לה על הילדים האנרגטיים שלה שאין לך כוח אליהם, אבל זה אמצע אוגוסט ולא נעים לך להבריז להם. אז את קמה מוקדם ונוסעת אליהם ונמצאת איתם שמונה שעות למרות שממש ממש אין לך כוח, ורק מקווה שמחר יהיה יום חדש.

מכי

מאוד אוהב לקרוא ספר שאני מרגיש שמישהו באמת התאמץ וחקר רבות וברא יצירה למען קוראיו.
בספר הזה אני מוצא תחומים שונים כגון הסטוריה, בוטניקה וגאוגרפיה ש<mark>אליזבת גילברט</mark>, הסופרת, ממש ישבה ולמדה אותם וטרחה להעבירם לקורא בסגנון כתיבה אנושי מופלא.

יש ביצירה מסעות חובקי עולם, הסברים בוטניים פורצי דרך, מפגש עם תרבויות שונות ודמויות גדולות מהחיים.

אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר במנות קטנות (נאבקתי קשות לא ל

אני פשוט אוהבת את איך ש<mark>אליזבת גילברט</mark> כותבת.
הספר עצמו מחולק ל6 נושאים שקשורים לחיים יצירתיים.
אומץ, היקסמות, רשות, התמדה, אמון ושמימיות.
נהנתי הרבה יותר משלוש החלקים הראשונים של הספר, שזה בעצם חצי מהספר, מהחצי השני גם נהנתי אבל הוא פחות חידש לי מהחצי הראשון.
היו דברים שקצת חזרו על עצמם.

אני לא ממש זוכרת את מה שקראתי בספר הזה.
חצי קראתי בספטמבר וחצי בינואר.

אבל הספר הזה בהחלט השפיע עליי

ראשית גילוי נאות: אני תרגמתי את הספר המופלא הזה לעברית, א-ב-ל... אין לי מניות בהוצאת כנרת, ואין לי תמלוגים על מכירות. כמו כן, אין לי יומרות להיות ידוענית. אי לכך ובהתאם לזאת אני מרשה לעצמי להמליץ על ספר זה לכל אישה שמכבדת את עצמה, ושמסוגלת לחשוב קצת מחוץ לקופסה על ההחלטות החשובות באמת של החיים: מערכות יחסים ואמהות.
אין כמו הכתיבה הרהוטה, האינטליגנטית, השנונה והמשעשעת של <mark>אליזבת גילברט</mark>, ולמי שקראה

רגע לפני הקמילה

מבית הספר היסודי שלי היה המשך אחד ברור, לתיכון היישובי, שבו הייתי צריך לבחור מגמה ריאלית או הומנית, אז מה אתה נשאלתי, בידיעה שהעולם מתחלק לשניים, לאלו שנחנו בכישרון למדעים, ולאלו שלא, הם הסתפקו בספרות או היסטוריה, לא זה ולא זה השבתי, כמי שבכלל לא התאים לתיכון היישובי, לבסוף בחרתי ללמוד בבית ספר חקלאי, שאפשר לי להתחמק מהתיוג הגורלי, שם התיוג הייה אחר, פלחה, מטעים, שלחין, כמקצעות

הספר הוא מבחינות רבות המשכו של הספר הראשון. <mark>אליזבת גילברט</mark>, או בקיצור ליז, היא סופרת אמריקאית, גרושה ללא ילדים. כדי להתגבר על המשבר הקשה שבא בעקבות הגירושים הכואבים, יצאה למסע בעולם. התחנה הראשונה הייתה איטליה (לאכול), השנייה הודו (להתפלל) והשלישית אינדונזיה (לאהוב). באי באלי שבאינדונזיה הכירה את פיליפה המבוגר ממנה בשבע-עשרה שנים. פיליפה, גבר ברזילאי, גרוש, אב לשני בוגרים ועוסק במסחר היה כל מה שחי

למה אין כאן אפשרות לשלושה כוכבים וחצי? זה בדיוק יכול להתאים לספר הזה. האמת שלעוד הרבה ספרים. הם לא שלושה כוכבים, אבל גם לא לגמרי ארבעה, הם באמצע...
<mark>אליזבת גילברט</mark> יודעת לכתוב. נראה שהמילים פשוט זורמות מידה בלי שום מאמץ. היא גם יודעת לתאר מצוין רגשות, תחושות, מקומות, אנשים. אבל למרות כשרון הכתיבה שלה הרגשתי שחסר לי משהו בספר, הוא נחמד אך לא מספיק סוחף.
הספר הוא תיאור מסעה של אישה (בעצם של הסופרת