“ביקורת שכתבתי בפורום ספרים ב-YNET: אני מחבב את קובי אריאלי. אך לא קראתי מעולם ספר אחר שהוא כתב. הרכב שלי התקלקל, ונאלצתי לשוב מהעבודה בטרמפים. קיבלתי טרמפ מחבר עד לקניון בפתח תקווה, ומשם כבר יצאתי עם ספר ביד: "רומן שבכתובים" מאת קובי אריאלי. לא ידעתי על מה הספר, מה שידעתי זה שקובי אריאלי הוא אדם מעניין מאוד, ולא פחות מכך – משעשע. על הכריכה האחורית רפרפתי במהירות. אני לא אוהב לחרוץ את גורל”

“שמעתי כבר מדברים דיבורים שונים על "רומן בכתובים". אומרים, כמה אנשים, שהוא מזלזל בדמויות התנכיות. אומרים, כמה אחרים: "שטויות! זה ספר ענק!" כך או כך, קראתי אותו בסופו של דבר, ואני אומרת: האיש (קובי אריאלי) מוכשר ביותר, משעשע עד מאוד, והקשר בין הדמויות שבסיפוריו לדמויות התנכיות הוא רק קשר של... של.. נקרא לזה: מקור השראה ותו לא. היה טוב לקרוא, מהנה למדי, וזה הכל.”

“במצוקת הספריות הסגורות פניתי לספריות ישנות שהיו בהישג ידי, ושם מצאתי את הספר הזה, שנכתב לפני זמן רב ואני לא יודעת אם עוד רלוונטי לימינו. זו סאטירה פנים- חרדית, לא הבנתי הכל וגם לא צחקתי מכל קטע, אבל הבנתי שדרך סיטואציות פשוטות שכתובות בצורה משעשעת ומעט מוגזמת, אפשר ללמוד הרבה על חיי החברה, ואפשר לסנן ולהפריד את גורמי הסיפור כמו שמסננים חול- את הדברים הנקיים והראויים לשימור, ואת הדברים שכדאי להשמי”

“את אוסף הסיפורים המקסים הזה חותם המשפט '"רומן בכתובים" אינו התנ"ך. הוא בסך הכל ספר סיפורים." וכך בדיוק הוא "רומן בכתובים" - רצף של סיפורים קצרים וסוחפים, מציאותיים לחלוטין ונטולי יומרות מתחכמות. כל אחד מן הסיפורים מכיל בתוכו שורש של סיפור תנ"כי כלשהו, אך בהיותי אדם לא מאמין (בלשון המעטה) לא עסקתי בהשוואה בין המקור להשראה. ייתכן בהחלט כי ישנם הקשרים שלא הבנתי לחלוטין, אך כאן בדיוק טמון קסמו של ה”

“ביקורת שכתבתי בפורום ספרים ב-YNET: אני מחבב את קובי אריאלי. אך לא קראתי מעולם ספר אחר שהוא כתב. הרכב שלי התקלקל, ונאלצתי לשוב מהעבודה בטרמפים. קיבלתי טרמפ מחבר עד לקניון בפתח תקווה, ומשם כבר יצאתי עם ספר ביד: "רומן שבכתובים" מאת קובי אריאלי. לא ידעתי על מה הספר, מה שידעתי זה שקובי אריאלי הוא אדם מעניין מאוד, ולא פחות מכך – משעשע. על הכריכה האחורית רפרפתי במהירות. אני לא אוהב לחרוץ את גורל”

“שמעתי כבר מדברים דיבורים שונים על "רומן בכתובים". אומרים, כמה אנשים, שהוא מזלזל בדמויות התנכיות. אומרים, כמה אחרים: "שטויות! זה ספר ענק!" כך או כך, קראתי אותו בסופו של דבר, ואני אומרת: האיש (קובי אריאלי) מוכשר ביותר, משעשע עד מאוד, והקשר בין הדמויות שבסיפוריו לדמויות התנכיות הוא רק קשר של... של.. נקרא לזה: מקור השראה ותו לא. היה טוב לקרוא, מהנה למדי, וזה הכל.”

“במצוקת הספריות הסגורות פניתי לספריות ישנות שהיו בהישג ידי, ושם מצאתי את הספר הזה, שנכתב לפני זמן רב ואני לא יודעת אם עוד רלוונטי לימינו. זו סאטירה פנים- חרדית, לא הבנתי הכל וגם לא צחקתי מכל קטע, אבל הבנתי שדרך סיטואציות פשוטות שכתובות בצורה משעשעת ומעט מוגזמת, אפשר ללמוד הרבה על חיי החברה, ואפשר לסנן ולהפריד את גורמי הסיפור כמו שמסננים חול- את הדברים הנקיים והראויים לשימור, ואת הדברים שכדאי להשמי”

“את אוסף הסיפורים המקסים הזה חותם המשפט '"רומן בכתובים" אינו התנ"ך. הוא בסך הכל ספר סיפורים." וכך בדיוק הוא "רומן בכתובים" - רצף של סיפורים קצרים וסוחפים, מציאותיים לחלוטין ונטולי יומרות מתחכמות. כל אחד מן הסיפורים מכיל בתוכו שורש של סיפור תנ"כי כלשהו, אך בהיותי אדם לא מאמין (בלשון המעטה) לא עסקתי בהשוואה בין המקור להשראה. ייתכן בהחלט כי ישנם הקשרים שלא הבנתי לחלוטין, אך כאן בדיוק טמון קסמו של ה”