ג

ג'ונתן ליטל

סופר

ג'ונתן ליטל (Jonathan Littell; נולד ב-10 באוקטובר 1967 בניו יורק) הוא סופר אמריקני–צרפתי ממוצא יהודי המתגורר בברצלונה.

ידוע בזכות ספרו "נוטות החסד" (Les Bienveillantes), המתאר בגוף ראשון את קורותיו של איש אס אס בדיוני, שנמנה עם מבצעי מעשי הזוועה של הנאצים במהלך השואה. הספר זכה בפרסים ספרותיים חשובים, ועורר פולמוס במקומות בהם פורסם.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (192):
הרשימה החמה, מתכוון לקרוא, שקראתי, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, מעניין, יכול להיות שאקרא בעתיד, מחכים על המדף, רוצה לקרוא, תכנים מורכבים, יש לי, אבל צריך את הזמן, נשמע מעניין, אבל אפשר לחכות, מתגרים על המדף, רוצה לקרוא, ספרים שאני ארצה לקרוא, לקרוא - אחרי דיאטת הקניות, בהמשך, עוד אקרא, בלי נדר, עוד ...
1.
נוטות החסד, "Les Bienveillantes", הוא ספר הביכורים של ג'ונתן ליטל, יהודי אמריקאי בן 38, שגדל בצרפת ומתגורר היום בספרד. גיבור הרומן שלו הוא קצין אס-אס נאצי נטול רגשות אשמה החי ופועל בסביבה של נאציזם, אנטישמיות ורוע . נוטות החסד הוא פרסקו בבּארוקי המתאר בגוף ראשון את עולמו המפלצתי של קצין אס-אס בין 1938 ל-1945, יצירה מהפנטת, מטרידה ורבת-עוצמה, שמיד עם הופעתה זכתה לתשבחות הקוראים והביקורת, כמו גם להשוואות בין ליטל לבין סופרים כמו טולסטוי ודוסטויבסקי. נוטות החסד זכה בפרס גונקור ובפרס האקדמיה הצרפתית. החלטת חבר השופטים של פרס גונקור, הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת, לא הפתיעה איש. הכול ידעו את התוצאה כבר בקיץ: הגונקור אינו יכול שלא להיות מוענק לסופר האלמוני עד אז, ג'ונתן ליטל. הצעיר האמריקאי לא רק הפר את כללי הכתיבה ה"רזה" המקובלת בשנים האחרונות בצרפת בקרב סופרים צעירים רבים, כשהנחית על שולחן המו"לים כתב יד של קרוב לאלף עמודים צפופים, אלא גם העז לכתוב בצרפתית שאינה שפת אמו. ג'ונתן ליטל מספר כי עניינו בזוועות המלחמה נובע מההתבגרותו כאמריקאי בצל מלחמת וייטנאם ומשנים ארוכות של פעילות הומניטארית בקוסובו, רואנדה וסיירה-לאונה. בסוף שנות השמונים הוא החליט להתמקד בשואה לאחר שצפה בסרט "שואה" של קלוד לנצמן, אך בעיקר בעקבות תצלום ישן שנפל לידיו, ובו נראית גופתה העירומה בשלג של פרטיזנית צעירה שחבל התלייה עדיין כרוך סביב צווארה (לימים התברר לו כי זוהי זויה קוסמודמיאנסקייה, שנתלתה על ידי הנאצים באוקראינה והפכה בימי סטאלין לסמל של הניצחון הבולשביקי על הנאצים). לדברי ליטל, תצלום זה הפך עבורו לאובססיה והוביל אותו לשנים של תחקיר ונסיעות ברחבי רוסיה, אוקראינה וקווקז. הכתיבה עצמה נמשכה ארבעה חודשים בלבד, והתוצאה שהתקבלה היא מונולוג מצמרר, חלום בלהות של ממש: וידויו הדמיוני של קצין האס-אס מקסימיליאן אואה, המציב בפני הקורא שאלה קשה מנשוא: מה היה הוא עושה במקומו? נוטות החסד משתרע על פני כ-900 עמודים, והוא רואה אור בעברית עוד לפני צאתו לאור באנגלית. בד בבד איתו רואה אור הספר "נוטות החסד - הפולמוס", שהוא קובץ מאמרים וראיונות על הספר ופניות של הסופר למתרגמים....

2.
חוברת שליוותה את פרסומו של הספר, המתארת את הפולמוס המרתק שעורר. הביקורות שהוטחו בו כיצירה ספרותית. שאינו אלא "סטאלג" מודרני, פורנוגרפיה של מין, אלימות ומוות. על הצגת הרוצחים הנאציים כאילו היו "אנשים רגילים", הבאנליות של הרוע כמאמרה של "חנה ארנדט", שסבלו אף הם מזוועות המלחמה הקור, הרעב ושרירות נפשם של הגנרלים בחזקת הקוזאק הנגזל. הטענות על הטעויות ההיסטוריות וחוסר הבנה של המערכת הנאצית. החוברת מציגה גם את תשובת המחבר ג'ונתן ליטל - אליהן....


ובכן, בתוך קרוב ל950 עמוד התקשיתי להתמסר לדברים כהווייתם. חשתי שמישהו (צעיר בכותבו את החיבור או הפרויקט הזה) לוקח את הנושא ומשחק עמו. לוקח ק... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
ובכן, מה להגיד? הספר - הרמה הגבוהה ביותר של משחק ברגשות הקןרא (על זה בהמשך, תחת דף הספר עצמו). הפולמוס - ובכן, סוג של אישור מחשבות הקורא כי מדו... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
אנחנו בסדר. לא, באמת שאנחנו בסדר. אנחנו לומדים, הולכים לעבודה, משלמים מיסים. אנחנו סך הכל רוצים שיהיה לנו טוב. נכון, לפעמים חייבים לעגל פינו... המשך לקרוא
36 אהבו · אהבתי · הגב
מממ... קצת קשה לי לכתוב סקירה על הספר הזה. אתחיל מהעלילה בקווים כללים ונראה אם משהו יתפתח לי משם. הספר מסופר בגוף ראשון מפיו של קצין SS, הקצי... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
תיאור המאורעות של מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ד''ר אואה, קצין ס.ס. לאורך כל הספר ליוותה אותי התחושה המעצבנת שהסופר עסוק בלייצר מלל, ועו... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
בשני דברים אני בטוח לגבי הספר הזה, אחרי קריאה שנייה בו, האחד: הוא בפרוש איננו יצירת מופת. רחוק משם. השני, ובניגוד לדעת רבים וטובים ממני, הוא ... המשך לקרוא
28 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ