“למה זקוק בן אדם בימי קיץ לוהטים אלו? לנופש? לצאת מהשיגרה? להפוך לתייר לכמה שעות, ימים, שבועות? להתרענן בשיט בסירה עם כמה חברים טובים? לשוט על פני נהר לכל מיני אתרים מקומות חדשים וישנים שהכרנו כבר או נכיר לראשונה? לסחוב בסירה חצי בית 3 חברים וכלב ? ובעיקר לחוות הרפתקאות שונות משונות ודמיוניות ממוחו הקודח של הסופר ג'רום ק. ג'רום. אז אם חשקה נפשכם הלוהטת עייפה וחבוטה מתלאות היום או השבוע. או שעדיין לא יצאתם לחופשה שנתית בארץ או בחו"ל. אבל עדיין בא לכם לצאת מהשיגרה ולבלות כמה שעות בחיוך משוך על פניכם או בצחוק מתרונן בקטעים מסוימים וישנם הרבה קטעים כאלו בספר. אז פשוט הושיטו את ידכם למדף הספריה המתאים ושילפו משם את שלושה בסירה(מלבד הכלב)/ג'רום ק. ג'רום. אפשר גם לרכוש אותו חדש או משומש אם תמצאו. באמתלה שזהו נכס גם לדור העתיד. מה שנכון. ומובטחת לכם חווית קריאה מצחיקה ומהנה, לי היה זה ספר הנוער-ילדים המרנין ביותר שאני יכולה לזכור. האמת הרבה זמן כבר לא יצא לי לקרוא ספרי ילדים:) ועוד צירפתי לחבילה את בני הצעיר בן 13.5 בתור סיפור כיסוי. ובנוסף לכך הקריאה התבצעה בקול רם לאוזניו של הנער ושנינו פרצנו מדי פעם בצחוק משוחרר וסוחף. למי שעדיין לא קרא או מתכנן לקרוא אותו או אפילו לא מתכוון לעשות את זה, אני לוקחת את האחריות על עצמי וקוראת לכם קיראו ויפה שעה אחת קודם. צאו לטייל עם שלושה חברים משוגעים : ג'רום,הריס וג'ורג' והכלב מנמורנסי על נהר התמזה והיו סמוכים ובטוחים שתצחקו איתם ועליהם לאורך כל הקריאה. יפה לכל גיל לכל מקום ולכל זמן. תרופה לכל עצב ודיכאון. (טוב זאת רק מטאפורה אני לא רופאה) זהו ספר שעומד גם בשיני הזמן לא נס ליחו ולא פג טעמו. למרות שנכתב למעלה ממאה חמישים שנה. כנראה שאחפש את הספר בו השלישיה המוזרה נוסעת בטיול אופניים בגרמניה.”

“יש לי רשימה של ספרים שעושים טוב על הלב. "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" ראוי להיות מוצג בראש הרשימה. את הספר הזה קראתי במקומות קודרים למדי והוא האיר לי את המסדרון המדכא של המוסד לביטוח לאומי, את חדר ההמתנה הרועש של חדר המיון ברמב"ם ואת הכיסא החצי שבור במשטרת התנועה בעירי (אידיוט אחד חשב שלעצור ברמזור אדום זו המלצה). ג'רום קלפקה ג'רום (כבר השם שלו נשמע כמו משהו שלקוח מהומורסקה) חי בתקופה וכתב על התקופה הוויקטוריאנית, בעיניי אחת התקופות הפוריות ביותר ומעניינות ביותר של הספרות האנגלית. ג'רום נחשב לאבי ההומור הבריטי ואין ספק שבמהלך הקריאה אוהבי ההומור הזה ימצאו את עצמם מתגלגלים מצחוק וגם אלה שלא נמנים עם שוחרי ההומור הבריטי, ימצאו את עצמם מחייכים לא פעם. מה התרופה המומלצת לג'נטלמן בן טובים, משועמם עד המוות והיפוכונדר בנוסף לכל? לפי הרופא הגאון של ג'רום, אין שום דבר שפיינט של בירה, קילו סטייק וטיול בטבע לא יכולים לרפא. כמצוות הדוקטור, ג'רום מעמיס את ג'ורג', האריס, כלב מונמרנסי וחצי בית על סירה וארבעתם מתחילים את ההרפתקה המטורפת, מלאת התרחשויות, שודדי ים, חייזרים, אימה, אוצרות נסתרים... NOT שום דבר מיוחד לא קרה שם, אבל מסע משעשע ומלא הומור עצמי וסרקזם לאורך התמזה, קרה גם קרה. את הספר קראתי ברוסית ומיד לאחר מכן רכשתי את העותק המוער בעברית וקראתי את ההערות של דני קרמן. ההערות היו מחכימות ומרתקות, אך אינני מסוגלת להבין כיצד אפשר לשמור על רצף קריאה עם כמות כזו של הערות ולא סתם הערות, אלא באורך הגלות, כה ארוכות שלפעמים לא הייתה שורה אחת של טקסט מקורי בדף. לשמחתי קראתי את הספר ואת ההערות בנפרד וכך הרווחתי ונהניתי משני העולמות. מומלץ בחום לכל מי שרוצה לשפר מצב רוח, לחייך מתחת לשפם או פשוט להנות מספר מקסים. בסוף הספר יש המלצה על 12 מסלולי טיול לאורך התמזה בעקבות השלושה. בתכנון לעתיד, מסע מס' 3 , ארבע בסירה אחת, ללא כלב:-) (בעיקר אחרי שראיתי את התמונות האלה) http://www.masa.co.il/article/6058/%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%A0%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%96%D7%94---%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A3-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%94/”

“בוקר חורפי אחד, לפני הרבה מאוד שנים, בארוחת בוהריים, מישהו העלה את התובנה שיש לנו תמונות של נוף ומקומות יפים מכל הארץ, אבל אין לנו אפילו תמונה אחת מעירנו, קריית גת. 'מה כבר יש לצלם כאן?' הייתה התגובה, חשבתי קצת ואמרתי שאפשר לצלם את הנחל. 'הוא יפה עכשיו' הוספתי. הנחל הוא נחל לכיש שחוצה את קריית גת, יבש לגמרי בקיץ אבל בחורף הוא לא מבייש אף נחל אחר בארץ. קצת צחקוקים ודיון של כן או לא, אבל לבסוף יצאנו שני בני תשחורת ואני מצויידים במצלמה, מימיה ושלושה תפוזים. התחלנו בפארק המרכזי, די קרוב לבית שלנו. שלושה גשרים קטנים בסגנון רומי מחברים את שני צדי העיר. גשרים יפים שלרגליהם צמחו קנים שהתנופפו ברוח, בין גבעולים חדים של סמר, וביניהם תורמוסים כחולים ומרגניות, גם הן כחולות, מה שיצר מראה אירופאי יפה מאוד. צילמנו. והתמונות מוכיחות גם היום שיש לנו נוף ששווה טיול בטבע. המשכנו במורד הנחל. חצינו גשר רחב שעליו כביש, עם מעבר צדדי להולכי רגל. גשרים די מכוערים ומנוגדים ליופי הקודם. הלאה, נכנסו לשכונה בה ניצבת עד היום מצבה לזכרם של שלושה: ילדה שנפלה לנחל ונסחפה, חייל שראה אותה וקפץ כדי להציל אותה, אך טבע גם הוא, ואדם מבוגר יותר שניסה להציל את החייל, אך מעד בבוץ, נפל ונסחף גם הוא. במרחק מה מהמצבה הנחל מתעקל. ליד העיקול צמחו עצי ערבה, ושוב היו שם קנה, וסמר וגם סוף נוסף למקום. הכל היה ירוק וחום, ורטוב ורקוב, והמראה הכללי היה של יער עד קדום. שוב צילמנו, הפעם גם את עצמנו, המשכנו לעוד שכונה ואחריה הגענו לכניסה של העיר. התיישבנו על אבן גדולה לאכול את התפוזים והחלטנו, פה אחד, לסיים את הטיול. שלוש וחצי שעות הספיקו. הנחל המשיך לזרום לאשדוד ואנחנו חזרנו הביתה. ומזל שהחלטנו לחזור, כי הגשם כנראה החליט שאנחנו ראויים לרחצה, ושטף אותנו רוב הדרך עם כל טוב לבו. ואם קראתם את כל מה שכתבתי עד עכשיו ולא השתעממתם, אתם מוזמנים לקרוא את הספר הנ"ל, שמתאים לאוהבי טיולים בכלל ולחובבי אתרים היסטוריים באנגליה בפרט. לכל השאר מומלץ לדלג לספר הבא. קלאסיקה זה טוב, אבל במקרה זה היא מומלצת רק לבוחרים בתמזה כטיול.”

“איזה ספרים שורדים את השנים, ואפשר לקרוא אותם 50, 100, 200, 500 שנים אחרי שנכתבו? לדעתי התשובה היא - ספרים שמנסחים התנהגויות ורגשות שהם אוניברסאליים, ולכן על זמניים. וכשאני אומרת "שורד את הזמן" כוונתי - אפשר לקרוא אותו היום ולהנות ממנו כמו בזמן בו נכתב. והספר הזה הוא מהסוג הזה. הוא פורסם ב 1889, הפך מיד לרב מכר היסטרי, נמכר במליון עותקים וזכה לתואר "הספר המצחיק ביותר בעולם" (אבל זיכרו שבעיני אנגלים מהתקופה הויקטוריאנית "העולם" פרושו הממלכה הבריטית). הספר הזה הוער ותורגם בידי דני קרמן, שהוסיף לו הערות שוליים מחכימות ומשעשעות, צילומים, איורים ועוד. דוגמה? "רוטב ווסטרשר אחד מסמלי המטבח האנגלי מורכב מיותר מ10 מרכיבים בינהם רוטב סויה, מולסה, כמה סוגים של חומץ(!) סוכר, אנשובי, תמר הודי, בצלצלים, שום ומלח..."(איכס!) את התערובת הזו מוסיפים לכל מאכל בריטי, ולעתים אף מגזימים בכמויות...ואין זו הסיבה היחידה שהמטבח הבריטי המסורתי כמעט אינו אכיל למי שלא גודל על טעמיו מינקות. כבונוס לחובבי טיולים הוסיף קרמן מסלולי טיול באזורים בהם טיילו השלושה. שלושה רעים מחליטים לצאת לשיט על התמזה, יחד עם כלבו של המספר מונמורנסי. וכך הוא מתאר את הכלב: "בהתחלה כשהוא בא לחיות על חשבוני לא חשבתי שהוא יישאר אצלי הרבה זמן. הייתי מביט בו וחושב 'לא, הכלב הזה לא יחיה הרבה זמן, הוא יעלה לשמים במרכבת אש'. אבל אחרי שנאלצתי לשלם תמורת תריסר תרנגולות שהוא הרג, ולאחר שגררתי אותו בצוארו, מתחבט ובועט מתוך 114 קרבות רחוב, לאחר שאשה זועמת הביאה אלי חתול מת...ושכן שלי תבע אותי על זה שאני מגדל חית טרף שבגללה היה נצור שעתיים בלילה קר במחסן הכלים..." והכלב מזרה האימה הזה הוא פוקסטרייר קטן שלחופש נולד... הייתי רושמת את הספר הזה כתרופה להרגשת נכאים כללית, לקיץ של 1000 אחוזי לחות, לצרות של משכנתא ולאיום האירני. קראתי וצחקתי בקולי קולות, נהניתי מההומור המשובח - זה המדבר ברצינות גמורה על אבסורד, מתאר רווק בריטי בתקופה הויקטוריאנית אבל נוגע בכולנו - בדרך בה אנחנו מפרשים את המציאות, בדרך בה אנחנו מצדיקים חמדנות, בצורך שלנו להתבלט. אני אהבתי מאד את הספר הזה וממליצה לכם גם.”

“למה זקוק בן אדם בימי קיץ לוהטים אלו? לנופש? לצאת מהשיגרה? להפוך לתייר לכמה שעות, ימים, שבועות? להתרענן בשיט בסירה עם כמה חברים טובים? לשוט על פני נהר לכל מיני אתרים מקומות חדשים וישנים שהכרנו כבר או נכיר לראשונה? לסחוב בסירה חצי בית 3 חברים וכלב ? ובעיקר לחוות הרפתקאות שונות משונות ודמיוניות ממוחו הקודח של הסופר ג'רום ק. ג'רום. אז אם חשקה נפשכם הלוהטת עייפה וחבוטה מתלאות היום או השבוע. או שעדיין לא יצאתם לחופשה שנתית בארץ או בחו"ל. אבל עדיין בא לכם לצאת מהשיגרה ולבלות כמה שעות בחיוך משוך על פניכם או בצחוק מתרונן בקטעים מסוימים וישנם הרבה קטעים כאלו בספר. אז פשוט הושיטו את ידכם למדף הספריה המתאים ושילפו משם את שלושה בסירה(מלבד הכלב)/ג'רום ק. ג'רום. אפשר גם לרכוש אותו חדש או משומש אם תמצאו. באמתלה שזהו נכס גם לדור העתיד. מה שנכון. ומובטחת לכם חווית קריאה מצחיקה ומהנה, לי היה זה ספר הנוער-ילדים המרנין ביותר שאני יכולה לזכור. האמת הרבה זמן כבר לא יצא לי לקרוא ספרי ילדים:) ועוד צירפתי לחבילה את בני הצעיר בן 13.5 בתור סיפור כיסוי. ובנוסף לכך הקריאה התבצעה בקול רם לאוזניו של הנער ושנינו פרצנו מדי פעם בצחוק משוחרר וסוחף. למי שעדיין לא קרא או מתכנן לקרוא אותו או אפילו לא מתכוון לעשות את זה, אני לוקחת את האחריות על עצמי וקוראת לכם קיראו ויפה שעה אחת קודם. צאו לטייל עם שלושה חברים משוגעים : ג'רום,הריס וג'ורג' והכלב מנמורנסי על נהר התמזה והיו סמוכים ובטוחים שתצחקו איתם ועליהם לאורך כל הקריאה. יפה לכל גיל לכל מקום ולכל זמן. תרופה לכל עצב ודיכאון. (טוב זאת רק מטאפורה אני לא רופאה) זהו ספר שעומד גם בשיני הזמן לא נס ליחו ולא פג טעמו. למרות שנכתב למעלה ממאה חמישים שנה. כנראה שאחפש את הספר בו השלישיה המוזרה נוסעת בטיול אופניים בגרמניה.”

“יש לי רשימה של ספרים שעושים טוב על הלב. "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" ראוי להיות מוצג בראש הרשימה. את הספר הזה קראתי במקומות קודרים למדי והוא האיר לי את המסדרון המדכא של המוסד לביטוח לאומי, את חדר ההמתנה הרועש של חדר המיון ברמב"ם ואת הכיסא החצי שבור במשטרת התנועה בעירי (אידיוט אחד חשב שלעצור ברמזור אדום זו המלצה). ג'רום קלפקה ג'רום (כבר השם שלו נשמע כמו משהו שלקוח מהומורסקה) חי בתקופה וכתב על התקופה הוויקטוריאנית, בעיניי אחת התקופות הפוריות ביותר ומעניינות ביותר של הספרות האנגלית. ג'רום נחשב לאבי ההומור הבריטי ואין ספק שבמהלך הקריאה אוהבי ההומור הזה ימצאו את עצמם מתגלגלים מצחוק וגם אלה שלא נמנים עם שוחרי ההומור הבריטי, ימצאו את עצמם מחייכים לא פעם. מה התרופה המומלצת לג'נטלמן בן טובים, משועמם עד המוות והיפוכונדר בנוסף לכל? לפי הרופא הגאון של ג'רום, אין שום דבר שפיינט של בירה, קילו סטייק וטיול בטבע לא יכולים לרפא. כמצוות הדוקטור, ג'רום מעמיס את ג'ורג', האריס, כלב מונמרנסי וחצי בית על סירה וארבעתם מתחילים את ההרפתקה המטורפת, מלאת התרחשויות, שודדי ים, חייזרים, אימה, אוצרות נסתרים... NOT שום דבר מיוחד לא קרה שם, אבל מסע משעשע ומלא הומור עצמי וסרקזם לאורך התמזה, קרה גם קרה. את הספר קראתי ברוסית ומיד לאחר מכן רכשתי את העותק המוער בעברית וקראתי את ההערות של דני קרמן. ההערות היו מחכימות ומרתקות, אך אינני מסוגלת להבין כיצד אפשר לשמור על רצף קריאה עם כמות כזו של הערות ולא סתם הערות, אלא באורך הגלות, כה ארוכות שלפעמים לא הייתה שורה אחת של טקסט מקורי בדף. לשמחתי קראתי את הספר ואת ההערות בנפרד וכך הרווחתי ונהניתי משני העולמות. מומלץ בחום לכל מי שרוצה לשפר מצב רוח, לחייך מתחת לשפם או פשוט להנות מספר מקסים. בסוף הספר יש המלצה על 12 מסלולי טיול לאורך התמזה בעקבות השלושה. בתכנון לעתיד, מסע מס' 3 , ארבע בסירה אחת, ללא כלב:-) (בעיקר אחרי שראיתי את התמונות האלה) http://www.masa.co.il/article/6058/%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%A0%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%96%D7%94---%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A3-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%94/”

“בוקר חורפי אחד, לפני הרבה מאוד שנים, בארוחת בוהריים, מישהו העלה את התובנה שיש לנו תמונות של נוף ומקומות יפים מכל הארץ, אבל אין לנו אפילו תמונה אחת מעירנו, קריית גת. 'מה כבר יש לצלם כאן?' הייתה התגובה, חשבתי קצת ואמרתי שאפשר לצלם את הנחל. 'הוא יפה עכשיו' הוספתי. הנחל הוא נחל לכיש שחוצה את קריית גת, יבש לגמרי בקיץ אבל בחורף הוא לא מבייש אף נחל אחר בארץ. קצת צחקוקים ודיון של כן או לא, אבל לבסוף יצאנו שני בני תשחורת ואני מצויידים במצלמה, מימיה ושלושה תפוזים. התחלנו בפארק המרכזי, די קרוב לבית שלנו. שלושה גשרים קטנים בסגנון רומי מחברים את שני צדי העיר. גשרים יפים שלרגליהם צמחו קנים שהתנופפו ברוח, בין גבעולים חדים של סמר, וביניהם תורמוסים כחולים ומרגניות, גם הן כחולות, מה שיצר מראה אירופאי יפה מאוד. צילמנו. והתמונות מוכיחות גם היום שיש לנו נוף ששווה טיול בטבע. המשכנו במורד הנחל. חצינו גשר רחב שעליו כביש, עם מעבר צדדי להולכי רגל. גשרים די מכוערים ומנוגדים ליופי הקודם. הלאה, נכנסו לשכונה בה ניצבת עד היום מצבה לזכרם של שלושה: ילדה שנפלה לנחל ונסחפה, חייל שראה אותה וקפץ כדי להציל אותה, אך טבע גם הוא, ואדם מבוגר יותר שניסה להציל את החייל, אך מעד בבוץ, נפל ונסחף גם הוא. במרחק מה מהמצבה הנחל מתעקל. ליד העיקול צמחו עצי ערבה, ושוב היו שם קנה, וסמר וגם סוף נוסף למקום. הכל היה ירוק וחום, ורטוב ורקוב, והמראה הכללי היה של יער עד קדום. שוב צילמנו, הפעם גם את עצמנו, המשכנו לעוד שכונה ואחריה הגענו לכניסה של העיר. התיישבנו על אבן גדולה לאכול את התפוזים והחלטנו, פה אחד, לסיים את הטיול. שלוש וחצי שעות הספיקו. הנחל המשיך לזרום לאשדוד ואנחנו חזרנו הביתה. ומזל שהחלטנו לחזור, כי הגשם כנראה החליט שאנחנו ראויים לרחצה, ושטף אותנו רוב הדרך עם כל טוב לבו. ואם קראתם את כל מה שכתבתי עד עכשיו ולא השתעממתם, אתם מוזמנים לקרוא את הספר הנ"ל, שמתאים לאוהבי טיולים בכלל ולחובבי אתרים היסטוריים באנגליה בפרט. לכל השאר מומלץ לדלג לספר הבא. קלאסיקה זה טוב, אבל במקרה זה היא מומלצת רק לבוחרים בתמזה כטיול.”

“איזה ספרים שורדים את השנים, ואפשר לקרוא אותם 50, 100, 200, 500 שנים אחרי שנכתבו? לדעתי התשובה היא - ספרים שמנסחים התנהגויות ורגשות שהם אוניברסאליים, ולכן על זמניים. וכשאני אומרת "שורד את הזמן" כוונתי - אפשר לקרוא אותו היום ולהנות ממנו כמו בזמן בו נכתב. והספר הזה הוא מהסוג הזה. הוא פורסם ב 1889, הפך מיד לרב מכר היסטרי, נמכר במליון עותקים וזכה לתואר "הספר המצחיק ביותר בעולם" (אבל זיכרו שבעיני אנגלים מהתקופה הויקטוריאנית "העולם" פרושו הממלכה הבריטית). הספר הזה הוער ותורגם בידי דני קרמן, שהוסיף לו הערות שוליים מחכימות ומשעשעות, צילומים, איורים ועוד. דוגמה? "רוטב ווסטרשר אחד מסמלי המטבח האנגלי מורכב מיותר מ10 מרכיבים בינהם רוטב סויה, מולסה, כמה סוגים של חומץ(!) סוכר, אנשובי, תמר הודי, בצלצלים, שום ומלח..."(איכס!) את התערובת הזו מוסיפים לכל מאכל בריטי, ולעתים אף מגזימים בכמויות...ואין זו הסיבה היחידה שהמטבח הבריטי המסורתי כמעט אינו אכיל למי שלא גודל על טעמיו מינקות. כבונוס לחובבי טיולים הוסיף קרמן מסלולי טיול באזורים בהם טיילו השלושה. שלושה רעים מחליטים לצאת לשיט על התמזה, יחד עם כלבו של המספר מונמורנסי. וכך הוא מתאר את הכלב: "בהתחלה כשהוא בא לחיות על חשבוני לא חשבתי שהוא יישאר אצלי הרבה זמן. הייתי מביט בו וחושב 'לא, הכלב הזה לא יחיה הרבה זמן, הוא יעלה לשמים במרכבת אש'. אבל אחרי שנאלצתי לשלם תמורת תריסר תרנגולות שהוא הרג, ולאחר שגררתי אותו בצוארו, מתחבט ובועט מתוך 114 קרבות רחוב, לאחר שאשה זועמת הביאה אלי חתול מת...ושכן שלי תבע אותי על זה שאני מגדל חית טרף שבגללה היה נצור שעתיים בלילה קר במחסן הכלים..." והכלב מזרה האימה הזה הוא פוקסטרייר קטן שלחופש נולד... הייתי רושמת את הספר הזה כתרופה להרגשת נכאים כללית, לקיץ של 1000 אחוזי לחות, לצרות של משכנתא ולאיום האירני. קראתי וצחקתי בקולי קולות, נהניתי מההומור המשובח - זה המדבר ברצינות גמורה על אבסורד, מתאר רווק בריטי בתקופה הויקטוריאנית אבל נוגע בכולנו - בדרך בה אנחנו מפרשים את המציאות, בדרך בה אנחנו מצדיקים חמדנות, בצורך שלנו להתבלט. אני אהבתי מאד את הספר הזה וממליצה לכם גם.”