בימי קדם, באנגליה הויקטוריאנית הצנועה והשמרנית, רווח מנהג של העברת מסרים באמצעות פרחים. לכל פרח הוצמדה משמעות משלו, וכך היוו הפרחים לא רק מחווה רומנטית, אלא שפה שלימה דרכה יכלו אוהבים (ואולי גם לא אוהבים) לדבר מבלי שאחרים יוכלו לשמוע. זה רומנטי, מסתורי ומגרה את הדמיון בצורה שלא הרבה ספרים עושים.
סביר להניח שהמנהג נגוז עם עליית תנועת ההשכלה, אבל ייתכן גם שנעלם כי הפך לאפנתי מדי. הפרחים נועדו להעב

"אולי המנותקים, הדחויים, הלא אהובים, יכולים ללמוד להעניק אהבה לא פחות מכל אחד אחר" <mark>ונסה דיפנבאו</mark> "שפת הפרחים"

בהתחלה לא הצלחתי להבין למה הדמות הראשית כל כך אוהבת את הסבל שלה.
היא כל הזמן התחמקה מלהיות מאושרות כי הרגישה אשמה.
כשכבר סיימתי את הספר הצלחתי להבין שחוץ מלנסות להתחמק מאושר היא גם ניסתה להתחמק מהכעס שלה כלפי עצמה.
היא הוציאה את הכעסים שלה דרך ההתנהגות הרעה שלה כלפי כולם. בסופו של דבר

שפת הפרחים.
<mark>ונסה דיפנבאו</mark>.
ארבעה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}




אני לא אגיד הרבה על הספר הזה.
הוא ספר טוב.
חלק לא מובן.
הכתיבה, לדעתי, דיי טובה.
הסגנון שבו הספר כתוב לדעתי גם נותן הרגשה שונה מכל ספר אחד שקראתי.
מצד שני לא הייתי ממליצה את הספר

שפה "מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לארגן מידע בעל משמעות" היא הדרך בה בני האדם ובעלי חיים אחרים מעבירים מסרים האחד לשני. רוב השפות נוצרו באופן טבעי תוך כדי תקשורת. בני האדם נבדלים מבעלי חיים אחרים בכך שהם כנראה היחידים הממציאים שפות באופן מלאכותי, לצרכים ייחודיים. כזו היא האספרנטו וכזו היא - כנראה - שפת הפרחים הויקטוריאנית, המייחסת תכונה ייחודית לכל צמח ופרח ומאפשרת לתקשר בה.
ילדים שלא

ספר מרגש ונוגע ללב,שהוא שילוב של רומן משפחתי עם סיפור מהגרים,שני נושאים שאני מאוד אוהב לקרוא עליהם.

הספר מביא את סיפורה של משפחת מהגרים מקסיקנית, אם חד הורית לשני ילדים, ביניהם אלכס, שמאוהב בילדה נכה בת למהגרת כמוהו,אהבה תמימה וזכה וטהורה שמצליחה לגעת ולרגש מאוד. הוא מנסה לעזור לה ועושה מעשה מסוים מתוך כוונה טובה, אך המעשה גורם לתסבוכת גדולה וללא מעט צרות.

בספר יש אווירה משפחתית חמה וכובשת,

לא תאמינו אולי, אבל כאן באתר יש ארבעה ספרים ששמם הוא "שפת הפרחים". כנראה ששפת הפרחים היא דבר. בספר הזה לא מדובר בפרחים שמשתמשים בשפה לצורך תקשורת בינם לבין עצמם, אלא אנשים ששולחים פרחים זה לזה ומשתמשים בהן בתור קוד למשמעויות ובעיקר כדרך מוסכמת לתיאור רגשות בין אנשים שלא יכולים לדבר בצורה גלויה או ישירה זה עם זה ונדרשים להעביר את המסרים בצורה סמויה. נגיד אם הם מאוהבים בחברה שלא רואה בעין יפה קשר רו

יש לי אחות קטנה. היא צעירה ממני ב-12 שנים. לידתה היתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי עד אז. הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם בכל פעם שהייתי אומרת שיש לי אחות תינוקת. עד היום כשאני מספרת עליה אני פותחת בדברים אחותי הקטנה... למרות שהיא כבר מתקרבת לשנתה הארבעים.

לפני כעשר שנים ולאחר שכבר היה לה תינוק אחד זהוב ומקסים אחותי החליטה יחד עם בן זוגה להפוך להיות משפחת אומנה לילד או ילדה, שמזלם לא שפר עליהם. כך נכ

לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנונה שקנתה את ליבי. גם לתיאורי הדמויות והנופים אין חלק בזה. ובכל זאת, אני רוצה להכריז בזאת:
"הו!! זה היה ספר מצוין!"
תשמעו, זה ספר מצוין. יש בו מאה אחוז של סיפור טוב: יש בו ילדות קשה, ואחר כך בגרות לא קלה. יש בו ייאוש במינון הנכון ואהבה במינון הנכון ואנשים טובים במינון הנכון.
ויש בו- את זה אני הכי אוהבת- משהו חדש שלא ידעתי לפני כן, ועכשיו למדתי עליו.
שפת הפרחים הויקט

סיפור מקסים על משפחה, מהגרים, אם חד-הורית והרבה נחישות.
לטי בת למהגרים ממקסיקו, מגדלת את שני ילדיה בעזרת הוריה.
היא עובדת בשלוש עבודות שונות כדי לפרנס את כולם.
חייה משתנים כשהוריה מחליטים לחזור למקסיקו ומותירים אותה להסתדר בלעדיהם.
לטי עם בנה אלכס בן החמש עשרה ולונה בת השש מנסים לשרוד חיים קשים בדירה קטנה ליד מנחת מטוסים רועש
באזור ביצות נידח, ליד סן פרנסיסקו.
אלכס מתאהב בחברתו לכיתה ודרכה