ביקורות ספרים על הספר ביום שהמוסיקה מתה
|
זה הספר השלישי של אופיר טושה גפלה שאני קוראת. הקודמים שקראתי היו "עולם הסוף" ו"מאחורי הערפל".
כולם טובים בעיניי, "עולם הסוף" אפילו טוב מאוד, אבל הספר הזה נגע בי והשאיר בי משהו שהאחרים לא ולכן בעיניי הוא הכי טוב מבין השלושה.
הבן-אדם יודע לכתוב! יש לו ראש פילוסופי מופרע ומלא דמיון ואני אוהבת את זה!
המציאות שהוא בונה בספריו פסיכית, אך אמינה. יש הגיון בשיגעון ;)
בספר הזה נהנתי מאוד גם מאזכורי המוסיקה הרבים וקראתי אותו תוך כדי האזנה להם. מצאתי את עצמי יושבת ומאזינה לאלבומים שלמים, כמו פעם. במיוחד אהבתי את השיר שמוזכר בעמוד 236 (תקראו את הספר!).
ואם מישהו רו... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
למרות הנימה המוזיקלית, שמעתי בעיקר את הטון של פילוסופיית המוות. מעין אמירה מורכבת שהכריזה לאורך כל הספר שהמוות, למרות נוכחותו המוכחת, לא באמת נוכח אלא באזור מוגדר של אי-המצאות. ובעיקר שעדיף לו לאדם לא לסמן את האזור המוגדר הזה על מפה גאוגרפית של חיו, כי ברגע שיעשה כן, חיו יאבדו את הנקודה הגאוגרפית שלהם מעצם הפיכתה לנקודה ברת פג תוקף מוגדר.
גפלה כותב נהדר. השפה שלו עשירה, נגועה בפילוסופיה, בפסיכולוגיה, ובזיקה לחיי הנצח של המילה הכתובה. לא רק שהוא נוגע באמתי של האדם, הוא לא "מצליח", אלא "יודע" להניח את האצבע על הכואב ביותר ולספר אותו במילים.
ספר לא מומל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדרך כלל אני פחות אוהבת לקרוא ספרים של סופרים ישראליים. האמת? לא יודעת למה.
ספרים ישראליים תמיד מדברים על עיירת הפיתוח שבה עשיתי שירות לאומי (או דומותיה), או על רחובות ומקומות שצעדתי בהם אתמול או לפני שנתיים והאופי של האנשים מוכר היטב. ושלא תטעו לחשוב- אני אוהבת מאוד את הארץ והמדינה בה אני חיה. אבל אני אוהבת שספר לוקח אותי למקומות רחוקים ולתרבויות שלא היכרתי.
לכן כשהספרנית דחפה לי את "ביום שהמוסיקה מתה" של אופיר טושה גפלה, הייתי סקפטית.
בהיעדר אופציה אחרת לקחתי אותו ולא התחרטתי.
הספר מדבר על העיירה אינוביל, שנמצאת במדינה קרמנדין, שכולה פרי דמיונו ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משהו כזה. אני מכנה את זה טון. הקול של הספר, המנגינה שלו. זה לא משהו שמיעתי, כמובן, אלא פועל יוצא, צירוף של כמה דברים שמאפשר להרגיש, תוך כמה שורות או עמודים, לאן נכנסנו ומהי החווייה שאנחנו עומדים לעבור. זה סוג המילים, כמובן, המשלב השפתי והניסוח של המשפטים, והתחביר, אבל גם הקצב, אורך הפסקאות, גוף ראשון או גוף שלישי, אם המנגינה היא מותחת או מטיפנית או מתפלספת או אוהבת את עצמה, אם יש תיאורים או שיחות, אם זה כתוב כמו שמדברים או כ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שישה חודשים. זה מה שנשאר לה לחיות. כך אמרו הרופאים והיא, כמובן, האמינה. איך אפשר לא להאמין לרופאים? היא בן אדם מסודר: הניירת שלה מתוייקת בסדר מופתי, הארון מסודר לפי העונות, יש צוואה ויש חלקת קבר. אז מה עושים עכשיו? עכשיו כשהיא כבר יודעת מתי היא אמורה למות? בספרים היא קראה מה עושים במצב הזה, כמו - בזבזי את כל כספך ותעשי חיים, את מה שלא הרשית לעצמך קודם, למה לא? צאי לבלות, טוסי לחו"ל, קני לך את מה שחשקה נפשך בלי לעשות חשבון. עשי מה שלא עשית כל חייך בששת החודשים שנותרו לך. הגיוני? בטח. מה אתם חושבים שהיא עשתה?
הספר של טושה גפלה נמצא בדיוק במקום בו היא נמצאה כשא... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מ-א-כ-ז-ב-! הגעתי לספר הזה אחרי שקראתי את "עולם הסוף" שהיה הספר בין הכי נהדרים שקראתי בחיי.
הגעתי מלאת ציפייה אל הספר הזה, אך הבטחתי לעצמי דבר אחד: לא להשוות אותו בשום אופן ל"עולם הסוף".
אני חייבת לציין שבאמת הצלחתי לא להשוות אותו ולכן, באופן אובייקטיבי אני חייבת לציין- הספר פשוט משעמם.
בתחילה, כאשר הוצג הסיפור של העיר אינוביל והעובדה שכל אדם המתגורר שם מגלה שבוע לאחר יום הולדתו ה-18 את תאריך מותו, הייתי מאוד מסוקרנת. המשכתי לקרוא ומצאתי את עצמי מתמודדת עם כמה שורות מעוררות מחשבה ואינטרקציות מעניינות לכמה רגעים, אך אלו הם טיפה בים כאשר הספר כולו עמוס ב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד נהניתי לקרוא את הספר. סיפור יוצא דופן ומאוד מקורי על עיירה שמשנה ביום אחד את חייהם של תושביה על ידי הבחירה לדעת מתי כל אחד מהם ילך לעולמו ועל ההשפעה של הידיעה על דרך החיים שלהם, צורת החשיבה שלהם וההתנהלות שלהם בכלל. חובבי המוסיקה יאהבו את הדרך שבה שוזר המחבר את הסיפור עם מוסיקה. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הקריאה בספר זה הזכירה לי את המחנה הציוני , כן אותה מפלגה שהבטיחה רוטצתיה בין בוז'י ל ציפי .
לפני הבחירות נשבה רוח הניצחון של "המחנה הציוני" וחילחלה לכל מקום ראינו את "הניצחון" בתקשורת הכתובה, V15 , במדיה הטלוזיונית , באינטרנט , אפילו ברחובות , אבל כמו כל התוכניות של אהוד ברק שהיו מעין תוכניות מסובכות שיגרמו לאפקט דומינו ועוד כל מני מונחים מתורת המשחקים באו הבחירות וטרפו את הקלפים.
כך גם הרגשתי לפני קריאת הספר התרגשות של משהו חדש בפתח רעננות אופטימיות , ובזמן האמת , בקריאת הספר התרסקות וחזרה למציאות .
מצטער אופיר רעיון נחמד עטיפה יפה אבל בפנים לצערי א... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה.
קודם כל מקורי, אבל גם כתוב בצורה מרגשת ומושכת, שמחזיקה אותך עד הסוף.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה בהחלט מעניין.
מרתק ומעלה שאלות שאולי לא חשבנו אף עם לשאול לאלה שחוקרים קצת את דרכי העולם זה ספר מומלץ בחום אבל גם למי שמחפש ספר קל לקריאה עם עלילה מעניינת... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נשאר עוד קיר בבית שבנינו והוא באחריות אישתי, יש שיקראו לו "נישה". אני הייתי אחראי על הגינה, היא על עיצוב הנישה... לא שאני עושה תחרות, אני מעריץ את האדמה עליה היא דורכת, אבל הגינה כבר מלבלבת, בוסתן הפירות מניב, לאחרונה אכלנו משמשים, הגפנים מטפסים על הפרגולה, והתאנה חנטה פגיה... בקיצור, אני את שלי עשיתי, ובמו ידי. לגבי הנישה, או, טוב ששאלתם, היא עוד בתכנון... ובהצעות מחיר. יום אחד ראיתי את יחידתי עם סרט מידה מודדת את הרמקולים של מערכת השמע.... שאלתי "מה קורה.?"
"בשביל הנישה" היתה התשובה, בין המדפים והמשטחים... צריך לשלב את מערכת השמע...."
אז תשמעו משהו על מערכת השמע ה... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את עולם הסוף והיה סבבה. קיבלתי המלצה חמה מאוד על "ביום שהמוסיקה מתה" והספר קודם אצלי לראש התור, זכות השמורה למתי מעט.
במשך שבועות ארוכים לא הפסקתי לספר לאנשים סביבי שאני קורא אותו. למי לא סיפרתי - בעבודה, לחברים, למשפחה - לכ ו ל ם. ומה סיפרתי וודאי תשאלו. (וודאי...)
"אני קורא ספר משעמם בצורה קיצונית אבל חייב להיות סוף עם פואנטה לפנים אז אני מוכרח להחזיק מעמד".
איזה מטומטם אני.
מצ'עמם. בלי פואנטה. לא סקרנות, לא מחשבה ולא מעוף. פשוט מוות מוחי איטי.
קראתי את הביקורות למעלה אז אני מתנצל בפני המעריצים. זה לא אתם - זה אני.
... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר אדיר, אחד הטובים שקראתי בחיי.
מרתק, משכנע, מרגש.
רוב המבקרים כאן נתנו ביקורות פושרות, בין היתר לאור השוואה ל"עולם הסוף". לטעמי האישי - עולה על "עולם הסוף" עשרת מונים.
סצנות ודמויות בלתי נשכחות. פשוט ספר נפלא. סיימתי אותו לפני כשנה ולא עובר שבוע בלי שאני חושב על היום שבו אתחיל אותו שוב, כפי שזה נראה היום הזה קרוב למדי...
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1984. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. כל תושב בהגיעו לגיל 18 זכאי לפתוח את תיקו האישי ולדעת את תאריך מותו. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם". היא הפכה מעיר אלמונית ונשכחת למרכז עליה לרגל וליעד תיירותי מבוקש.
כמה שנים אחרי ביקורו של הנער, ביום הולדתה השמונה-עשר, פתחה דורה מאטר את תיקה האישי, ומאותו הרגע עמדו כל חייה, כל תוכניותיה, כל אהבותיה, בסימן הבשורה יוצאת הדופן שנגלתה לה שם...."
ממליצה מ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
בגדול מדובר בספר טוב, אבל לא טוב כמו עולם הסוף. חובבי מוזיקה יהנו מהספר, מי שלא חי ונושם מוזיקה קצת פחות. מכיוון שאופיר טושה גפלה בהחלט כותב מוכשר אני כן ממליצה לתת לספר סיכוי. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אינוביל היא עיר מיוחדת. כמו בכל עיר תושביה עובדים, ומבלים, מקימים משפחה, ומנהלים קשרי חברות. כמו בכל עיר הם מנהלים את חייהם בהתאם לאופיים ולמצבם הכלכלי והחברתי. אבל שלא כמו בכל עיר, הם גם יודעים בדיוק מתי החיים הללו שהם מנהלים יסתיימו. כל תושב בעיר זכאי לגלות את התאריך שבו ימות. אין דבר שהוא יכול לעשות כדי למנוע את המוות הזה, ולא כדי להקדין או לאחר את בואו. הוא רק יכול להתכונן לבוא היום. הוא גם יכול כמובן לבחור שלא לדעת, אבל גם בחירה כזאת, היא בחירה, וגם אדם שבחר שלא לדעת את יום מותו, שונה מהותית מתושב עיר אחרת שלא עמד בכלל בפני האפשרות.
דרך תושבי העיר, ו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שאופיר טושה גפלה הוא סופר בעל רעיונות מקוריים. את ספרו "עולם הסוף" אהבתי מאד, אך הפעם לצערי לא הצליח כל כך. הרעיון בבסיס הספר על עיירה בה כל תושביה יודעים את יום מותם למעט הגיבורה אכן מעניין ומסקרן. אך נראה שמעבר לרעיון לא היה בידי הסופר תוכן של ממש למלא את הספר ולהפכו לעלילה מעניינת וסוחפת כפי שעשה ב"עולם הסוף" - קראתי את 100 העמודים הראשונים והרגשתי שהסופר מנסה בכח למצוא תוכן לרעיון שלו. בסופו של דבר הרגשתי שלא ממש נוצרת פה עלילה מעניינת והספר לא עבר אצלי את "מבחן 100 העמודים הראשונים"- חבל.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המחצית הראשונה של הספר, בה מתוודעים לעולם המיוחד שהסופר בונה, היא החלק שיותר עניין אותי.
בעמודים הראשונים הספר גרם לי לחשוב (בעיקר בפרקי הזמן שאני לא קוראת) על מה מאפיין עולם שבו כולם יודעים את יום מותם.
זה מתחיל מהדברים הטריוויאליים כמו נניח החלטות שונות שאנשים מקבלים לקראת סיום חייהם, אבל מבחינתי הסופר בנה עוד מקרים מיוחדים יותר שבחיים לא הייתי חושבת שזה מה שיקרה ולמעשה זה די הגיוני שיקרה.
שלא לדבר על הסיטואציה הייחודית של עיר שלמה שבה כולם יודעים, בניגוד לאדם אחד שיודע, נניח. כך למשל ההצפה של מערכת הרפואה, כי חלק מהאנשים הופכים מודעים יותר לב... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רעיון מעולה עם ביצוע בינוני, הרגיש לי לפעמים כמו שיעור בתולדות המוסיקה. אני מודה, ב-200 העמודים הראשונים העלילה לא זזה, שקלתי לא פעם להפסיק לקרוא אבל המשכתי וטוב שכך כי הסוף היה משהו אחר לגמרי. משהו קרה בסוף הסיפור, העלילה קיבלה קצב מהיר יותר, פתאום נהיה מעניין, פחות טכני, יותר רגש. אני חושבת שאם הסופר היה מקצר את אורך הספר ומתמקד בקצב העלילה ופחות בעובדות יבשות על להקות ואלבומים התוצאה הייתה אחרת. מומלץ למי שיש סבלנות...... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני שומר לאופיר טושה גפלה חסד נעורים ( 30 זה השמונה עשרה החדש) .מכיתה ט קראתי כמעט רק באנגלית וסופרים ישראלים היו בבחינת מוקצה. לפני שמונה שנים כאשר נסעתי לשהות ממושכת בחו"ל נתנה לי ידידה את ספרו עולם הסוף. אהבתי .מאוד אהבתי. גפלה והשהיה בחו"ל יצרו אצלי רעב לספרות עברית ועולם הסוף פתח את הדלת לרביניאן, חילו ,גרוסמן ,נחמיאס ועוד. או יותר נכון הספר פתח לי את הדלת לעולם של ספרי המקור שבו אני עדין מהלך בהיסוס אבל בהתמדה.
לצערי , שני הספרים הבאים של גפלה היו נפילה מבחינתי. יש בכתיבה של גפלה פלצנות מה ודימויים ומשחקי מילים לצד דמיון גדול ויכולת לספר סיפורים . ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם שיכולתם לבחור לדעת מראש מתי יהיה יום מותכם. המדענים היום עדיין לא הצליחו להמציא מכשיר כזה, אך גפלה המציא בגאוניותו הרבה עיר שבה כל התושבים יודעים את יום מותם. נשמע קצת מדכא? אולי. מצד שני לא קיימת עוד עיר בעולם שבה תוכלו לגשת ל"משרד לתכנון חיים" בו לוקחים בחשבון שבחמש השנים האחרונות תרצו לעשות שטויות, ויעזרו לכם לתכנן את חייכם כך שתספיקו להגשים את כל חלומותיכם לפני מותכם. בעיר הזאת אנשים באים מראש לבקר את הקבר של עצמם, ועושים חזרות גנרליות ללוויה שלהם כל שנה.
העלילה המרכזית עוקבת אחר דורה מאטר, תושבת העיר, מרגע פתיחת המעטפה עם התאריך הנק... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה לא מדבר על מוסיקה... לא כפשוטה בכל מקרה.
הספר מדהים וגורם לחשוב עוד הרבה זמן אחרי הקריאה שלו.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
וידוי - מאז מותו של מישהו חשוב לי לפני כמעט שנה, שאלת המוות, משמעותו ופשרו נכנסה לי מתחת לעור. ועד כמה שידעתי שהשאלה הזו אינה רלוונטית, אין לה תשובה אחת או אין לה תשובה בכלל- לא הצלחתי להיפטר מהמחשבה הזו. במיוחד הטרידה אותי מחשבה אחת ספציפית- איך יכול להיות שהחיים שאנחנו בונים, האהבות שאנחנו קושרים ונקשרים בהן, מערכות היחסים, המשפחה, החיים, האנרגיות, העצב, השמחה, הידע שאנחנו צוברים- איך על כל אלה, יום אחד המתג מורד. האורות כבים. המחשבה הזו לפעמים הייתה כמעט קשה מנשוא.
מאז שסימן השאלה הזה התחיל להופיע, נתקלתי בתשובות נורא מעניינות מצד אנשים שאני מכירה ו... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי שליש והספיק לי... כמו שאמרו קודמיי, ספר לא מעניין במיוחד. ואת זה אני אומר כחובב מוזיקה מושבע. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אני מחבב את אופיר טושה גפלה. קראתי ואהבתי שניים מספריו, מקוריים משעשעים וגדושי רעיונות נפלאים. "עולם הסוף" לא הפסיק להפתיע ואפילו השפה וכושר הביטוי של גפלה היו מדויקים וראויים לציון. "ביום שהמוסיקה מתה" נחשב כנראה, אם נשפוט לפי כמות הביקורות כאן, להצלחה קופתית. אני שמח שהוא מצליח להתפרנס מכתיבה – אני רוצה שימשיך לכתוב, אבל מקווה שגפלה לא יטעה לחשוב שכתב ספר טוב.
הספר נע סביב גיבורה שחיה בעיירה דמיונית ובה כל אחד יודע מראש את תאריך מותו. את העלילה והדמויות ולאורך כל הספר מלווים שירים שגפלה אוהב, או במילים אחרות לספר יש פסקול.
בנעוריי, אהבתי ללמוד ע... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליבליך באתר "פסיכולוגיה עברית":
.......
"בשאלה זו בדיוק עוסק הרומן של גפלה, המתאר את חייה של אשה בחברה בידיונית שבה יודעים כל האזרחים מראש מתי ימותו, ורק המספרת במקרה מקבלת במשרד מירשם התושבים "פתק לבן", שאין בו תאריך יעד שכזה, המגלה לה מתי תמות. מה ההשפעה של ידיעה מדויקת כזו על אורח חייהם של הגיבורים בספר, ומהי ההשפעה של אי הידיעה? אמה של המספרת, למשל, נרגעה מיום שנודע לה על מועדי מותם הצפוי של כל אהוביה, שכן ידעה כי בינתיים לא יאונה להם כל רע. ...."
לקריאת חוות הדעת, היכנסו:
http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=178
קריאה מהנה!!
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי שקראתי את "עולם הסוף" הרגשתי רעב לעוד ועוד מאופיר ונזכרתי למה חכם להנמיך ציפיות. את הספר הזה לא סיימתי לקרוא. הרעיון כל כך יפה, והביצוע באופן לא צפוי גרם לי להתעייף. לא הצלחתי להכנס לתוך הסיפור ולאבד את עצמי. המוזיקה שבתה אותי יותר מאשר הדמויות או הסיפור.
זה הרגיש כמו מסע מענג לגילוי מוזיקה חדשה. כל כך מסע עד שקראתי כל עמוד בצפייה, שאולי הנה, עוד רגע, הוא שוב יציין עוד שם של שיר, עוד אלבום מעניין. ומצאתי את עצמי צמאה למוזיקה ומרוחקת מהסיפור, העלילה והדמויות.
הספר הזה עשיר מדי, כמו שאופיר יודע לעשות, והפעם זה היה בעוכרי.
אופיר עדיין כותב נהדר, ה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רעיון מקורי,מעניין ומלא פוטנציאל. הביצוע מאכזב,כתיבה מייגעת-בקושי סיימתי -מאכזב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הזמן שניתן לנו עלי אדמות הוא זמן שאול,ואילו היית יודע מתי וכיצד יסתיימו חייך,איך היית נוהג בחיים...?
בריצת מרתון כדי להספיק,בנדודים,בספירת הדקות או בחישובים אין סופיים של הזמן שנותר....?
אי הידיעה מתי נעזוב את העולם הוא בעצם החופש שלנו
לא לדעת,וטוב שכך.
זהו הלך המחשבה/הרוח מאחורי הסיפור המקורי והשנון, האירוניה שבידיעת תאריך התפוגה... המוות המתוכנן בדקדקנות.
העלילה מתרחשת בעיירה ציורית ומגוון רחב של אנשים
החיים את חייהם בידיעה מתי הם הולכים למות.
הידיעה גורמת לכל אחד מהם להתנהג באופן שונה מחברו ולתכנן את ההלוויה כאילו היא מסיבת פרידה לכל דבר.
ה... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביום שהמוסיקה מתה הוא ספר מקורי, מרתק, בעל סיפור יוצא דופן שחושף פן אנושי מבריק, ההתמודדות שלנו כבני אדם עם החיים כאשר הנעלם הגדול ביותר, רגע מותנו, יורד מהמשוואה.
הסיפור מתמקד אמנם בדורה מאטר, אולם לא פחות הוא סיפורם של כל אותם אנשים מסביב והדרך בה התמודדו עם הגילוי.
אופיר טושה גופלר רוקם סיפור ביד אמן, סיפור מרתק שמשאיר לנו הרבה חומר למחשבה לאחר סיום הספר.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אופיר טושה גפלה הוא הסופר האהוב עליי, וזה נאמר בלי שום סייגים. הוא ניחן בזוג עיניים שרואות את העולם בצורה ייחודית, מעניינת, מלאת מעוף. הדמיון שלו מרקיע שחקים, סגנון כתיבתו חד, שנון ומלא בהפתעות. סופר איכותי שרוקם סיפורים בחסד. אני אקרא את כתביו מבלי להתמהמה, בין אם הוא מדבר על מוסיקה, תשוקה ומוות, ובין אם הוא כותב על רמזורים (ואף את זה הוא עשה).
שלושת ספריו הקודמים זכו מבחינתי לכינוי "שלושת המופלאים", לכן התרגשתי כל כך להחזיק את ספרו הרביעי, "ביום שהמוסיקה מתה". את השלושה קיוותי להפוך ל"ארבעת המופלאים" (גם על פי כינויים של ארבעה מוכרים בחנות מוסיקה שמופיע... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מכור למוזיקה. כמעט תמיד מתנגן לי שיר בראש, אני אוהב להאזין לה בכל רגע פנוי ואני אוהב להכיר שירים חדשים ולשמוע את הסיפורים שמאחוריהם. מהסיבה הזאת התחברתי מאוד לגיבורת הספר, שחיה את המוזיקה שהיא אוהבת כל הזמן. טושה גפלה עשה מהלך פשוט אך גאוני לדעתי כשבנה אתר לספר, בו קישורי יוטיוב של השירים לפי סדר הופעתם (duramater.co.il). הכרתי כשליש מתוכם ומה שלא הכרתי שמחתי להכיר. אהבתי לראות איך הוא התאים שיר למצב ולאדם (ההתאמה לבליז קולעת מאוד בעיניי).
עכשיו לספר עצמו- הנושא שנבחר הפעם מרתק ומאוד נהניתי מהקריאה ברבע הראשון, במיוחד לנוכח התיבול המוזיקלי. גמעתי כל עמו... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חושב שיש בספר הזה שלושה דברים מאוד בולטים:
1. מוסיקה - מי שקרא את הספרים הקודמים של אופיר תמיד הבחין בתשוקה שלו ובידע די נרחב בעולם הזה. הספר הזה הוא נתן יד חופשית לעצמו לשפוך כ"כ הרבה מהידע שלו לתוך גוף היריעה. זה היה תענוג לקרוא איזכורים לכ"כ הרבה שירים.
2. מוות - כרגיל בספרים שלו, יש עיסוק במוות. הפעם מהזוית של האנשים שעדיין חיים אך חיים את חייהם בציפיה (?) לרגע שזו הוא יגיע, וחייהם בעצם סובבים את הרגע הזה ואת מה שיגיע אחריו.
3. אהבה - זה קצת נבלע בין כל הסיפור הזה, מפני שזה הגיע רק בסוף, אבל הבחירה המכוונת של סבסטיאן לבלות את היום האחרון שלו ביחד עם ד... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה פה כתבו שהרעיון של הספר מעולה, אבל הביצוע בינוני וארוך מדי.
אז במיוחד בשבילכם, סרט קצר בן 4:30 דקות, עם אותו הרעיון, שגיליתי לגמרי במקרה בדיוק באותו הזמן שקראתי את הספר.
הסרט, אגב, נעשה ב48 שעות בלבד וזכה בפסטיבל 48 שעות העולמי.
קצר וקולע, תהנו:
http://www.youtube.com/watch?v=RqJpcBo6mNg... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שקשה להניח מהיד, החל מהרעיון המקורי (כמו תמיד אצל אופיר טושה גפלה) על עיר קטנה שכל תושביה יודעים את יום מותם, דרך הדמות הראשית הבלתי נשכחת והעלילה המרתקת וכלה במחשבות ובתחושות שהוא מעורר ושנשארות גם הרבה אחרי שהוא נגמר. מקסים!
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאופיר טושה-גפלה יש נטיה מורבידית חזקה, זה ברור. מה שמיוחד בספר הזה (וגם הפתיע אותי משום מה) שהספר לא רק לא דכאוני אלא גם מחזק באופן לא ברור.
קודם כל, איך ספר עם כ"כ הרבה מוזיקה יכול להיות דכאוני? הזהו, שהוא לא, ואפילו שנראלי לא הכרתי אף שיר, עדיין הציטוטים האינסופיים מתוכם נותנים תחושה מנחמת, לא רק לקורא אלא גם לגיבורה דורה.
דורה היא הסיבה השניה שהספר הוא ספר חי. למרות כל המוות מסביב, היא מתעסקת בלי סוף בחיים שלה וברצון לתקן, להספיק ולהשפיע. דורה עושה את זה עם, כאמור, הרבה מוזיקה ואיזושהי תקווה אמיתית לנצח את החוק של תושבי אינוביל שמכריח אותם להתכונן למו... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הנושא עליו כתוב הספר הוא אחד הנושאים המרתקים שביכולתו של אדם להעלות על דעתו, עיירה שלמה היודעת את תאריך המוות המדוייק שלה...
מה זה אומר על החיים? ועל העובדה הידועה כי בני האדם הם היצורים היחידים שנולדים עם הידיעה ש"בסוף נמות", איך זה משפיע עלינו כאנשים וכחברה בכלל.
הרעיון-מרתק.
הביצוע- בינוני.
הספר מעניין מאוד וכתוב בצורה קולחת בהחלט, הבעיה היחידה בעיניי הייתה שלקראת הסוף העלילה קצת מתפזרת ונמתחת מעבר להכרחי,מפריזה בפרטים מיותרים שלא תורמים דבר או חצי דבר להתפתחות הדמויות, היה אפשר לקצץ כ70 עמודים מהספר כך שהיה מניח יותר את הדעת.
ישנה תחושה שמשהו ה... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
וואו איזה פספוס. הספר הזה הכאיב לי פיזית. כמה חבל.
הספר עוסק בשני נושאים מרתקים שאפשר לכתוב עליהם אינסוף ספרים בלי לשעמם ובלי לחזור על עצמך: מוסיקה וידיעת האדם את זמן מותו. אלו נושאים שהנחתי שאי אפשר לטעות איתם- וחיכיתי חיכיתי לקרוא את הספר הזה. אז מסתבר שאפשר לטעות ואפשר ללכת לאיבוד ואפשר לדוש סביב הנקודה בלי להעביר שום מסר מגובש. הספר מסופר מנקודת המבט של דורה (דמות לא מספיק מעניינת) שחיה בעיר בה רוב מהתושבים יודעים מתי ימותו.. הספר מרוח, מתפזר לכל הכיוונים בלי להעמיק באף אחד מהם ולכן רובו נע בין שיעמום לטרחנות לסתם מלל לא נורא אך לא מרתק. הספר משתפ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אופיר טושה גפלה ראוי לתואר הסופר בעל השם המוזר ביותר בעולם הספרות הישראלי. כבעל שם מוזר בעצמו הוא אינו חושש גם לבחור שמות מוזרים לגיבורי ספריו. והפעם אנו מתוודעים לדורה (בשורוק) מאטר, שפירוש שמה הוא,תנשמו עמוק... קרום המוח. כן, לא פחות!
ובכן, קרום המוח ידידתנו היא נערה יוצאת דופן בעיר יוצאת דופן במדינה בדיונית החייבת את כל קיומה למוחו הקודח של סופרנו.
באותה עיר, אינוביל שמה, אשר במדינת קרמדין, יודע כל תושב את תאריך מותו ויכול לתכננן את חייו בהתאם. גם העירייה האחראית של עיר זו מציעה שירותי תיכנון לכל דורש, טיול סביב העולם, תקליטנית לוויות ופסיכולוגית ל... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרעיון לעלילה מקורי ולאורך הספר יש מתח לגבי סוף העלילה, אבל רשימת השירים/להקות וכו' פשוט מייגעת אחרי 30 עמ' ומתחילים להתייאש מלסיים את הספר רק בגלל זה אם מישהו רוצה לקרוא רשימה של להקות מומלצות פשוט הוא יכול לפנות לבלוגים... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר החדש של טושה גופלה הוא ספר סתמי, משעמם חסר תוכן ובקיצור מפח נפש אחד גדול
מתוך כבוד למחבר "עולם הסוף" החלטתי לא לזנוח את השעמום הזה באמצע ולקוות לסוף מעניין, אך לצערי התבדיתי
הספר הזה מבייש את כותבו וחבל לי על כך מאד.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לא רגיל.
חז"ל טוענים שיש 3 מפתחות שלא ניתנו לאדם:
מפתח של חיה ( מתי יולדת)
מפתח של גשמים(מתי ירד בגשם)
מפתח של יום המיתה.(אדם לא יודע מתי ימות).
אופיר טושה גפלה כתב את ספרו על המפתח השלישי.
ספר מרתק (400 עמודים) מלא ברגשות ומלא בתפניות.
כדאי לקרוא ולקחת מסרים חשובים לחיים.
כדאי לסנן קטעים מיותרים באריכותם.
הרעיון של הספר מעניין ומרתק.הביצוע:כתיבת הספר פחות טוב.
ממליץ לקרוא.
אגב חז"ל גם טוענים שיש נביאים שקבלו בו זמנית מפתח או שניים לזמן מוגבל (אליהו הנביא וכ"ו)-וזה שוב מזכיר את הנער המסוגל "לנבא" את תאריכי המוות של אנשים.אבל להבדיל הוא לא מסוגל למ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רצה הגורל וסיימתי את הספר הזה שכל כך עוסק במוות מנקודת ראות טיפה צינית, אפילו עם הומור מסויים אפשר לומר, בדיוק בסופ"ש בו גם כולנו עסקנו באבל הגדול שלנו ובמוות של כל כך הרבה צעירים.
העובדה הזאת חיזקה אצלי את ההרגשה שהספר מלבד אולי הרעיון הטוב המקורי שיש לו לא ממש יודע על מה הוא מדבר.
אופיר טושה גפלה יודע לכתוב אבל הספר חסר את הדבר הכי טוב שהיה ב"עולם הסוף" - עלילה!!!
תסלחי לי דורה מאטר אבל הדף הלבן שקיבלת הוא סימלי מאוד לכל מה שכאילו עברת בחייך וזה כלום אחד גדול.
היה פה פוטנציאל למשהו הרבה יותר חזק כי הרעיון מעולה על פניו ואולי הטעות של הסופר היא להתחי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אינוביל זאת עיר הזויה. ב1984 בא אליה נער מסתורי שכתב בתיקים האישיים של תושבי העיר את יום מותם, וכך כל אדם בעיר שמגיע לבגרות רשאי לפתוח את התיק האישי שלו ולגלות את תאריך מותו העתידי.
כשדורה מאטר, גיבורת הספר חולת המוזיקה, פותחת את התיק שלה היא מגלה שם עובדה מפתיעה: מסיבה לא מובנת הדף שבתיק שלה ריק!
מרגע זה מתמודדת דורה שלנו עם ההשלכות המתסכלות של אי-הידיעה בעיר שבה כולם יודעים מתי יגיע יומם.
הספר גאוני - למרות, ואולי בגלל הרעיון החולני שעומד מאחוריו. השאלות שעלו בספר מעניינות ומעוררות מחשבה. הבעיה היא, שבגלל החולניות המטורפת שבו פשוט אי אפשר להתחבר ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קצת מתפספס...
הוא לוקח רעיון מרתק ומתחיל ללכת בשבילי מחשבה מסקרנים מאוד...אבל אז משהו נתקע שם, הוא מאבד את זה או נופל לקלישאות. תחושה של משהו לא לגמרי גמור.
אבל עדיין, שווה קריאה בעיניי. יש שם משהו, משהו מרענן ויפה. והשירים המצוינים ששזורים לאורך כל הספר בהחלט נותנים גוון אחר לעלילה.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נהנהתי מאוד,
ספר טוב, כתוב טוב, סוחוף מעניין ובעיקר נותן המון חומר למחשבה על החיים שלנו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם דורה מאטר תפגוש אותי באחד הימים, קרוב לוודאי שתבחן אותי בבוז גלוי ותעבור את הכביש.
בעיר דמיונית אינוביל, השוכנת בקרמדין, שכנתה הדמיונית של הולנד, התושבים נחלקים לשלושה. אלה שיודעים את יום מותם (היודעים), אלה שוויתרו על הידיעה (נבערים מרצון) ואלה שנולדו אחרי 1984, יום בו הגיע נער משונה לעיר וגילה לכל מי שרצה את תאריך מותם (נבערים מרצון). כל אחד משתי הקבוצות הראשונות, בהגיעו לגיל 18 רשאי לפתוח את התיק ולגלות כמה זמן נותר לו.
דורה מאטר הגיעה לגיל 18 ופתחה את התיק. למעשה היא אמורה להשתייך לאחת מהקטגוריות הללו, אך הגילוי שלה כה חריג, שהיא צריכה קטגוריה משל ע... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צר לי.
הסופר מתחיל עם רעיון מעולה, מבריק - עיר שבה כולם יודעים מתי הם ימותו חוץ מגיבורת הספר. ניתן לקחת את הרעיון הזה לשמים, לתחתית האדמה, לכל מקום שתחפוץ.
אבל (ושוב צר לי) הספר פשוט לא מתרומם. מבחינתי, מהות הספר נזנחה ובמקומו צפים פרטים מייגעים מחייה של הגיבורה (מקום עבודה זה או אחר/בחור זה או אחר).
עזבתי את הספר באמצע.
חבל. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר גאוני, פסקול מדהים.
את רוב השירים הכרתי, ככה שממש זרמה לי מוזיקה בראש תוך כדי הקריאה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בקיצור, הפסקתי לקרוא אותו באמצע. לא יכולתי יותר. ובאמת שניסיתי. הרעיון יפה, ההתחלה טובה והשאר, השאר פשוט מעייף ונמרח מידי.
לא ברור לי למה אבל הוא מזכיר לי את הספר על העיוורון של סאראמגו...... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
אוקיי. הרעיון הבסיסי של הספר הזה הוא פשוט מעולה. וזה לא שלא שמענו אותו פעם - כי השאלה הזאת, מה יקרה אם אדע מתי אמות, והאם הייתי רוצה לדעת מתי זה יקרה, מקננת באיזשהו שלב אצל כל אחד מאיתנו.
לאופיר טושה גפלה, למרות שמו המוזר, יש רעיונות נפלאים. באמת מדהימים. הוא לוקח משהו טחון לעייפה, או לפחות מוכר למדי (מה קורה אחרי שמתים, למשל, או נער שיש לו מתת אל מפוקפקת של ראיית יום מותו של כל אדם שהוא רואה), ומצליח לבנות סביבו רומן מהפנט ועשיר, שהוא בעצם יקום אמיתי בפני עצמו, אבל עם טוויסט שנותן לו חוקים פיזיקליים משלו. ב"עולם הסוף" זה עבד נהדר. מאחר שאף אחד מאיתנו ל... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הייתם רוצים לדעת מראש מתי תמותו? איך הידיעה שנשארו לכם רק כך וכך שנים לחיות הייתה משנה את חייכם? אלו השאלות המאתגרות שאופיר טושה-גפלה מעלה בספר הזה, כשהוא בורא מדמיונו הקודח עיר שבה הכל יודעים את תאריך מותם. חבל רק שככל הנראה זה לא ממש הספיק לו לספר שלם, והוא נאלץ לבזבז חצי ממנו על כל מיני מערכות יחסים סתמיות, שהיו יכולות להתרחש בכל מקום אחר, ולהיכתב בכל ספר אחר.
נקודות החוזקה של טושה-גפלה, כפי שבאו לידי ביטוי בספרו המקסים "עולם הסוף" וגם כאן, הם הדמיון העשיר שלו ויכולתו להעלות רעיונות מקוריים ומעוררי חשיבה ולבנות סביבם רומן מרתק. אך עם זאת, הוא אינו ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נתחיל בכך שהספר מעולה!!
אופיר טושה שכתב גם את עולם הסוף המעולה לא פחות ואפילו יותר. חוזר לכתוב על נושא המוות ,בעיירה קטנה שמה שמייחד אותה שכל תושביה יודעים בגיל 18 מתי ימותו -כך ניבא להם נער הפלא הישראלי (אלא מה) ישנה משהי אחת שלא יודעת.
הספר מרתק, שווה קריאה ומחשבה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היום בו המוסיקה מתה הוא ספר מעולה. הוא לא רק טומן בחובו רעיון מבריק אלא גם ביצוע מעל ומעבר. העלילה אומנם עמוסה בפרטים עד שלפעמים נדמה כי העולם כפי שאתה מכיר פשוט כבר לא מספיק אבל זהו ספר שנבלע במהירות ומעורר אלפי שאלות ותהיות.
מה אתם הייתם עושים אם הייתם יודעים את יום מותכם? הייתם סולחים סוף סוף לשכן המעצבן? הייתם טסים לחו"ל לטיול מסביב לעולם? מגשימה את הרעיון שתמיד היה לכם ? כותבים את הסיפור שתמיד מסתובב לכם בראש?
דורה גרה במקום בו כולם יודעים את התאריך הזה, והידיעה הזו גורמת לאנשים שונים להבין בדרכים שונות את המציאות בה הם חיים.
למרות שדורה היא דמ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מה הייתם עושים לו ידעתם באיזה יום תעברו לעולם שכולו טוב.
מה הייתם עושים אם כל העיר יודעת ואתם לא בדיוק.
הסופרת שכילה להעביר את הספר בצורה נעימה ולקראת סופו הספר אף משתפר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
למי שרוצה להקשיב לשירים בספר http://www.youtube.com/view_play_list?p=1C18D65FA6249C8A
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעטים הסופרים שהצליחו לסחוף אותי פעיים בהצלחה מוחלטת לעולם שהם בוראים, אך כזה הוא אופיר טושה גפלה.
אולי בגלל אהבתי הרבה למוזיקה ואזכוריו הרבים בספר זה למוזיקה הם חלק מהסיבה להיסחפות, אך אני בטוחה שלא רק בכך העניין.
ההומור, הדיוק, החדות והליטוש של השפה והכתיבה שהיא הכל רק לא ישראלית טיפוסית באופיה.
סופר נדיר ללא ספק, כישרון מיוחד במינו.
עלילת הספר הזויה ברובה, בדויה ברובה, אך כל כך אמיתית בסאב טקסט שלה שלעיתים מסתנן גם לטקסט עצמו.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר מיוחד מהצד האפל של הסקאלה. הסופר אופיר טושה גפלה מצליח בפעם השנייה, לאחר "עולם הסוף" לעורר בי סקרנות. יש לו נטייה לספר על החיים תוך התייחסות ישירה למוות.
הסופר מביא נקודת מבט חדה, מעניינת ועמוקה על החיים והמוות כשהכל שזור ביצירות רוק קלאסיות - כאלו שלא נס ליחן ולעיתים יצירות אפלות וקשות לשמיעה, שממחישות ויוצרות אווירה קסומה וקשת של תחושות ומצליח לגרום לי להיות שותפה פעילה בתהליך היצירה שלו. אני עוברת את כל השלבים יחד עם הדמויות שלו, חושבת על הסופר שמאחורי המילים ועומדת מול שאלות קיומיות שאני בהחלט אוהבת לשאול ולהתפשפש בהן.
צריך הרבה אומ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הסופר עטור השבחים שמעתי אינספור פעמים כחלק מעבודתי בחנות ספרים. הן מלקוחות והן ממכרים. "עולם הסוף" שגרם להמונים להתאהב ולאמץ אל חיקם את הסופר הלא מוכר יחסית, וגרם לי להתעניין, לעיין מפעם לפעם ולרצות לקרוא בו.
לפני זמן קצר יצא ספרו החדש "ביום שהמוסיקה מתה".
הייתי בחנות, משמרת ערב ומשלוח ספרים חדשים מהוצאת "כתר"- החדש של אורלי קראוס-וינר, הרוקי מורקמי ולהפתעתי אופיר טושה גפלה. מיד התמלאתי ברעד למראה העטיפה המצמררת, הכותרת שזועקת דון מקלין והתקציר מעורר הסקרנות שגרם לי לעמוד עשר דקות ולקרוא.
כהרגלי דחיתי את קניית הספר בתירוצים עלובים כגון "אין לי מס... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
