ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 באפריל, 2011
ע"י מירב
ע"י מירב
לאופיר טושה-גפלה יש נטיה מורבידית חזקה, זה ברור. מה שמיוחד בספר הזה (וגם הפתיע אותי משום מה) שהספר לא רק לא דכאוני אלא גם מחזק באופן לא ברור.
קודם כל, איך ספר עם כ"כ הרבה מוזיקה יכול להיות דכאוני? הזהו, שהוא לא, ואפילו שנראלי לא הכרתי אף שיר, עדיין הציטוטים האינסופיים מתוכם נותנים תחושה מנחמת, לא רק לקורא אלא גם לגיבורה דורה.
דורה היא הסיבה השניה שהספר הוא ספר חי. למרות כל המוות מסביב, היא מתעסקת בלי סוף בחיים שלה וברצון לתקן, להספיק ולהשפיע. דורה עושה את זה עם, כאמור, הרבה מוזיקה ואיזושהי תקווה אמיתית לנצח את החוק של תושבי אינוביל שמכריח אותם להתכונן למוות כל חייהם.
השאלה של ידיעת יום המוות מראש היא שאלה גדולה, שלא זה המקום לדון בה. הדמויות שיום המוות עשה אותן נמרצות עד אימה גרועות לא פחות מאלו האדישות, כי הן יוצאות מתוך הרגשה שכמה שיותר יותר טוב.
אני חושבת שטשה גפלה ניסה להעיר אותנו מהתרדמה של "יש עוד מלא שנים לחיות" ולהזכיר לנו "ששוב יום אחד לפני מיתתך" זה כל יום, כי אנחנו לא יודעים מתי.
ותוספת אופטימית לסיום- הזווית הישראלית מסקרנת. זה רק אני, או שזה מסתדר עם החיים שלנו פה?
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
ItzikB
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
אחלה ביקורת מירב
הבאת לי חשק לקרוא שוב את הספר הזה :-)
|
|
שין שין
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
כן, נראה לי שזה מסתדר עם החיים שלנו פה.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת