ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 בדצמבר, 2010
ע"י עצמילי
ע"י עצמילי
אינוביל זאת עיר הזויה. ב1984 בא אליה נער מסתורי שכתב בתיקים האישיים של תושבי העיר את יום מותם, וכך כל אדם בעיר שמגיע לבגרות רשאי לפתוח את התיק האישי שלו ולגלות את תאריך מותו העתידי.
כשדורה מאטר, גיבורת הספר חולת המוזיקה, פותחת את התיק שלה היא מגלה שם עובדה מפתיעה: מסיבה לא מובנת הדף שבתיק שלה ריק!
מרגע זה מתמודדת דורה שלנו עם ההשלכות המתסכלות של אי-הידיעה בעיר שבה כולם יודעים מתי יגיע יומם.
הספר גאוני - למרות, ואולי בגלל הרעיון החולני שעומד מאחוריו. השאלות שעלו בספר מעניינות ומעוררות מחשבה. הבעיה היא, שבגלל החולניות המטורפת שבו פשוט אי אפשר להתחבר לשום דמות או סיטואציה. דורה מאטר היא אדם אומלל ובודד שבמקום להתחבר לאנשים, לחיות כמו בן אדם נורמלי - לפגוש אנשים, להתאהב, ללמוד ולעבוד - מסתובבת כל חייה צמודה לאוזניות ומדמיינת פסקול לכל אדם שעומד מולה. מעורר רחמים.
כל שאר אנשי העיר יודעים מתי הם ימותו ומנהלים את חייהם לפי יום מותם - עורכים חזרות גנרליות להלוויותיהם, בוחרים פסקול שילווה אותם בדרכם האחרונה ומנסים לנחש את סיבת מותם. זה מפחיד, ועוד יותר מפחיד אותי לראות את האדם שיצר את העיר המטורפת הזו. אני לא יודעת מה יכול לגרום לאדם להתעסק בשאלות כאלה ולחפור בהן כל כך לעומק.
אני יודעת שזאת לא ממש ביקורת, אבל הייתי חייבת לפרוק איפשהו את המחשבות שלי. זה ספר מפחיד. מטורף. אני לא אומרת שהוא גרוע, אבל הוא מטריד ברמה שכבר עדיף לא לפתוח אותו.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
