ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

הזמן שניתן לנו עלי אדמות הוא זמן שאול,ואילו היית יודע מתי וכיצד יסתיימו חייך,איך היית נוהג בחיים...?
בריצת מרתון כדי להספיק,בנדודים,בספירת הדקות או בחישובים אין סופיים של הזמן שנותר....?

אי הידיעה מתי נעזוב את העולם הוא בעצם החופש שלנו
לא לדעת,וטוב שכך.

זהו הלך המחשבה/הרוח מאחורי הסיפור המקורי והשנון, האירוניה שבידיעת תאריך התפוגה... המוות המתוכנן בדקדקנות.

העלילה מתרחשת בעיירה ציורית ומגוון רחב של אנשים
החיים את חייהם בידיעה מתי הם הולכים למות.
הידיעה גורמת לכל אחד מהם להתנהג באופן שונה מחברו ולתכנן את ההלוויה כאילו היא מסיבת פרידה לכל דבר.
העיר כולה מתגייסת לרעיון וכל אדם בוחר את השיר פרידה שלו בהלוויה.

אך מה קורה אם יש משהו שאינו שאינו יודע את יום מותו?
(לא אספר כדי שתרוצו לקרוא)...

אהבתי את הספר ואת העלילה השנונה,הספר מלווה לכל אורכו
בשמות של להקות ושירים משנות ה-80 וה-90 וזו בדיוק המוסיקה שאני שמעתי אז בשנות ה-80וכל איזכור כזה העלה בי נוסטלגיה ישנה.

לכל אוהבי המוסיקה באשר הם ספר נהדר.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה