ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר טוב

---

"אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1984. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. כל תושב בהגיעו לגיל 18 זכאי לפתוח את תיקו האישי ולדעת את תאריך מותו. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם". היא הפכה מעיר אלמונית ונשכחת למרכז עליה לרגל וליעד תיירותי מבוקש.
כמה שנים אחרי ביקורו של הנער, ביום הולדתה השמונה-עשר, פתחה דורה מאטר את תיקה האישי, ומאותו הרגע עמדו כל חייה, כל תוכניותיה, כל אהבותיה, בסימן הבשורה יוצאת הדופן שנגלתה לה שם...."

ממליצה מאד על הספר של אופיר טושה גופלה, סופר שמהלך בגמישות, ובטבעיות על הגבול הדק שבין מציאות ומדע בדיוני, חיי יומיום ופנטזיה, יוצר מציאות אלטרנטיבית שנראית כל כך קרובה עד שאפשר לגעת בה.
שלא מפחד לגעת בספריו בפחד הכי גדול שלנו- המוות- בצורה כל כך טבעית,ישירה ובהרבה הומור.
הספרים שלו משאירים אותי עם אינסוף שאלות, מחשבות ותהיות הרבה אחרי שמחזירה את הספר למדף.
{את ספרו הראשון"עולם הסוף" המדבר על מה שמחכה לנו בעולם שמעבר, קראתי לפני מס' שנים ועד היום הוא מנקר במוחי כאחד היפים שקראתי}.

הספר נסוב סביב האפשרות לבחור האם לדעת את תאריך מותנו.
עד כמה תשפיע עלינו הידיעה מתי בדיוק נמות.
אנחנו משוכנעים שאם היום היו מספרים לנו מתי נמות היינו משנים הכל, פורצים גבולות, מתענגים, מתגרשים, אוהבים.
ידיעת התאריך "ההוא"", הופכת את הדד ליין לכל כך קרוב. שגם אם יחול בעוד שמונים שנה, אנחנו נהפוך בו כל יום, כבר מהיום.
הספר הופך את העיסוק במוות למשהו יומיומי ורגיל:
נערה הפוצחת במירוץ אחר העונג.
פקיד בנק אפרורי , מסתובב חסר אונים באפס מעשה במועד יום מותו....מצפה למוות בכל פינה.
איש אחר מגלה שנשארו לו שני עשורים לחיות, והמירוץ להספיק כמה שיותר מביא אותו לשגעון.
אשה שהידיעה שתחיה עוד עשרות שנים נטלה ממנה את המוטיבציה ליצור ולחדש ואת החיות שהייתה בה.
אנשים מתכננים בפרוטרוט את מסיבת הלוויה שלהם.
המוות הופך להיות חלק מהותי בחיי התושבים.

ספר שריתק אותי גם לאחר שסיימתי.

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה