ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

אני שומר לאופיר טושה גפלה חסד נעורים ( 30 זה השמונה עשרה החדש) .מכיתה ט קראתי כמעט רק באנגלית וסופרים ישראלים היו בבחינת מוקצה. לפני שמונה שנים כאשר נסעתי לשהות ממושכת בחו"ל נתנה לי ידידה את ספרו עולם הסוף. אהבתי .מאוד אהבתי. גפלה והשהיה בחו"ל יצרו אצלי רעב לספרות עברית ועולם הסוף פתח את הדלת לרביניאן, חילו ,גרוסמן ,נחמיאס ועוד. או יותר נכון הספר פתח לי את הדלת לעולם של ספרי המקור שבו אני עדין מהלך בהיסוס אבל בהתמדה.
לצערי , שני הספרים הבאים של גפלה היו נפילה מבחינתי. יש בכתיבה של גפלה פלצנות מה ודימויים ומשחקי מילים לצד דמיון גדול ויכולת לספר סיפורים . הקטרקט הרגיש כאילו הסופר שפך את כל מה שהיה לו במגירת הכתיבה לספר ומאחורי הערפל הרגיש כאילו הסופר מנסה להרשים את הקורא בידע רב. בשניהם כישרונו של גפלה ניכר אבל הוא טבע בעודף פאתוס.אני אפילו לא בטוח שהבעיה בסופר – נראה שיד עורך חזקה יותר הייתה מוציאה ספרים טובים יותר.
קניתי את ביום שהמוסיקה מתה בגלל הכתוב לעיל ודחיתי את הקריאה בו בשל הכתוב לעיל.
אני אוהב את סימניה. האתר ממלא צורך שהיה לי כבר שנים – לדון ולחלוק חוויות מספרים אבל יש לו גם צד אפל ( אוקי אולי אני קצת נסחף פה ) מבחינתי. מאז שאני באתר קורא וכותב ביקורות התחזק בי המבקר הפנימי והוא מלווה אותי לאורך הקריאה מריע קריאות התפעלות ,רושם לעצמו משפטי ציטוט אבל גם ממלמל לעצמו ביקורת על התפתחות העלילה ,אפיון הגיבורים ובכלל בחירות הסופר.
בספר הזה הוא התעורר מוקדם בעיקר בגלל הכתוב לעיל. כבר בדף הראשון הוא התרעם על הגדרת הארץ החדשה שנראתה מעט חובבנית כאשר החלו אזכורי שירים הרגשתי שהוא תוקע את רגליו באדמה ומונע ממני להירגע ולהתמסר לספר וכאשר הגיע סצנה של דיון מתפלסף בשירים של להקות אזוטריות שהרגיש כאילו לקוח מ "נאמנות גבוהה" הוא הרים ראשו בזעם וזה היה עלול להיות סוף הסיפור .
בתור ניסיון אחרון לפיוס נקטתי שיטה אחרת – אם הסופר מנסה להוליכני בדרך מסוימת אני אזרום איתו ואראה לאן הוא לוקח . תודות לצעצוע החדש יכולתי לשמוע יו טיוב בכל ספסל בעיר וכך בכל פעם שעלה שיר ובעיקר כאשר דמות אופיינה בשיר שמתי אותו ביו טיוב והמשכתי בקריאה. בניגוד לרצונו החל המבקר הפנימי לזמזם נעימות ומפויס התיישב בפינה ויכולתי לחזור וליהנות. הספר טוב גם בלי המוזיקה אבל היא משפרת את טעמו פלאים.
יש הרגשה של נינוחות סמיכה נעימה ( הפלצנות מדבקת ואין לי דרך אחרת לתאר זאת ) בקריאה של הספר שאני בדרך כלל חווה אצל מורקמי ( לא מנסה להשוות ).
בנוסף – מצאתי את עצמי בולע ספרים בזמן האחרון . במין מרתון להגיע לדף האחרון והופ לקפוץ לעולם חדש ובספר הזה משהו בי הרפה וקראתי אותו בקריאות קצרות מהרהר בו או מקשיב למוזיקה שלו- סוג של SLOW READJ.
האם הייתי רוצה לדעת את תאריך מותי – כנראה שלא – האם הייתי מתאפק לא להציץ אם היה ניתן לי – כנראה שלא.
לא יצאתי מהספר עם תובנות גדולות על המוות או החיים ( למרות שיש לו נגיעות יפות ). אבל זה ספר טוב – אפילו טוב מאוד ואני ממליץ בחום להתמסר.

בברכת חיים ארוכים בריאים ומאושרים אני אסיים בשיר שגיליתי ואהבתי בספר .
http://www.youtube.com/watch?v=mxrhghtQf_s

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה