ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

אני חושב שיש בספר הזה שלושה דברים מאוד בולטים:
1. מוסיקה - מי שקרא את הספרים הקודמים של אופיר תמיד הבחין בתשוקה שלו ובידע די נרחב בעולם הזה. הספר הזה הוא נתן יד חופשית לעצמו לשפוך כ"כ הרבה מהידע שלו לתוך גוף היריעה. זה היה תענוג לקרוא איזכורים לכ"כ הרבה שירים.

2. מוות - כרגיל בספרים שלו, יש עיסוק במוות. הפעם מהזוית של האנשים שעדיין חיים אך חיים את חייהם בציפיה (?) לרגע שזו הוא יגיע, וחייהם בעצם סובבים את הרגע הזה ואת מה שיגיע אחריו.

3. אהבה - זה קצת נבלע בין כל הסיפור הזה, מפני שזה הגיע רק בסוף, אבל הבחירה המכוונת של סבסטיאן לבלות את היום האחרון שלו ביחד עם דורה במיטה ולא בשום דבר אחר (למשל, לאכול ארוחה אחרונה, או להפרד מחברים ומשפחה) מעידה בעצם על האהבה הגדולה ששררה ביניהם. למרות ש, בעיני דורה, זה לא נגמר בצורה המושלמת שהיא רצתה.

הכתיבה מבריקה, כרגיל.
הסוף הרגיש לי קצת בעייתי, כאילו שהיה איזה רצון פשוט לסיים את הספר כדי להפטר ממנו. אבל יכול להיות שזה רק אני.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה