ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

על הסופר עטור השבחים שמעתי אינספור פעמים כחלק מעבודתי בחנות ספרים. הן מלקוחות והן ממכרים. "עולם הסוף" שגרם להמונים להתאהב ולאמץ אל חיקם את הסופר הלא מוכר יחסית, וגרם לי להתעניין, לעיין מפעם לפעם ולרצות לקרוא בו.
לפני זמן קצר יצא ספרו החדש "ביום שהמוסיקה מתה".
הייתי בחנות, משמרת ערב ומשלוח ספרים חדשים מהוצאת "כתר"- החדש של אורלי קראוס-וינר, הרוקי מורקמי ולהפתעתי אופיר טושה גפלה. מיד התמלאתי ברעד למראה העטיפה המצמררת, הכותרת שזועקת דון מקלין והתקציר מעורר הסקרנות שגרם לי לעמוד עשר דקות ולקרוא.
כהרגלי דחיתי את קניית הספר בתירוצים עלובים כגון "אין לי מספיק כסף כרגע", "מחר" וכדומה.
בסופו של דבר נכנעתי, אבל לא מרצון.
חבריי האהובים החליטו להפתעי אותי לכבוד יום הולדתי והטיסו אותי לאנטליה, כך שבהפתעה גמורה מצאתי את עצמי קונאת שני ספרים חדשים כדי שאוכל להשכיל קצת גם במהלך הנופש.
וכך התגלגל לידי העותק המכובד והנפלא של הספר.
דורה מאטר. דמות שקצת קשה לעמוד על טיבה בתחילת הספר מגוללת סיפור שמחולק למספר מישורים- סיפורה האישי, סיפורה של עיירתה וסיפורה של האנושות.
ככל שהעלילה מתרחקת מנקודת ההתחלה כך גובר המתח- לאן יקח אותי הסופר שמילותיו קוסמות לי במיוחד. סופר שמצליח להשחיל כל כך המון פילוסופיה לכל כך מעט עמודים, שמגרה את המוח לחשוב,לחשב ולראות הכול בצורה קצת אחרת.
הספר גרם לי להתנתק מהמציאות למספר ימים ולקח אותי למקום חדש לגמרי, לא דמיוני מדי אך גם לא מוחשי במיוחד. דורה, גרמה לי להאמין שדברים שלא חשבתי עליהם קודם לכן, במיוחד בתחום המוסיקה שהיא כמעט העיקר בספר.
אתה קורא ושומע את כל מה שקראת בצלילים, בפסקול חי.
ואם לא הכרתי שיר, מיד מצאתי את היטיוב דלוק עם שיר כזה או אחר של הקיור או אלבו.

תוך ימים ספורים נגמרו הדפים והמילים ונותר דף התודות של טושה גפלה.
ואני נותרתי צמאה לעוד קצת מהתאווה הזו לחיים, דרך עיניים של מישהו אחר. של מישהו ששומע הכול קצת אחרת.

נהנתי מאוד. ממליצה בחום.
בעיקר לאוהבי המוזיקה.

» ביקורות נוספות של KURTIE
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה