מה היו הגורמים שהביאו את ממשלת בריטניה לתמוך בציונים? כיצד נתפס המושג 'בית לאומי יהודי' בעיני אנשי ציבור ומדינה בזמנו, ומה היו ציפיותיהם של מעצבי ההצהרה? מה היו יחסי הציונים ומתנגדיהם בקרב המתבוללים היהודים? בשאלות אלו ואחרות דן הספר, שעניינו מערכת היחסים שבין בריטניה, הציונות והערבים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא מעריך מחדש היבטים שונים המתייחסים לשאלת ארץ-ישראל מתוך שימוש בתעודות בריטיות רשמיות, שקודם לכן היו חסויות....

ספר זה הוא כרך ראשון מתוך חיבור מקיף, ובו המחבר דן באחת הבעיות הסבוכות שגרמה לבלבול גדול בפוליטיקה המזרח - תיכונית בתקופה שבין שתי מלחמות - העולם, והיא שנויה במחלוקת עד עצם היום הזה. הדעה הרווחת היתה שבתקופת מלחמת העולם הראשונה הסתבכה ממשלת בריטניה בהתחייבויות סותרות לערבים, לצרפתים וליהודים. מתוך בחינה קפדנית של מסמכים היסטוריים שטרם ראו אור פרידמן מנפץ את המיתוס של "כפל ההבטחות" לגבי ארץ - ישראל, ומוכיח בעליל שההאשמות שהוטחו נגד הבריטים על ביצוע מעשי תרמית והטעיה, כביכול, היו חסרות ביסוס. ובמה הדברים אמורים? במרכז טענותיהם של הערבים - הפלשתינאים, ליתר דיוק - עמד מכתבו של הנרי מקמהון, הנציב הבריטי העליון, מ24 - באוקטובר 1915 אל המלך חוסיין, השריף של מכה, שבו הובטחה לערבים עצמאות. פרידמן מצביע על כך שההבטחה הזאת היתה מותנית במרד ערבי כללי נגד הטורקים בכל ארצות הסהר הפורה; עקרון ההדדיות היווה את לב העסקה. כידוע, המרד המובטח לא יצא לפועל. בהתבססו על המסמכים שהגיעו לעיונו המחבר קובע כי התכתובת בין מקמהון וחוסיין היתה ארעית באופייה, ולא לוותה בסיכום מחייב. ה"הבטחה" הבריטית היתה אפוא נטולת ערך משפטי. סלע המחלוקת העיקרי בין ההנהגה הפלשתינאית לבין ממשלת בריטניה התמקד בשאלה אם ארץ - ישראל נכללה במסגרת ההבטחה לעצמאות ערבית. הנוסח הערבי של התכתובת (1916 1915), שנחשף לראשונה בידי פרידמן, מוכיח, לדבריו, שארץ - ישראל הוצאה מן העסקה במתכוון, והשריף חוסיין הבין זאת היטב. ועוד: בניגוד לפלשתינאים, המלך חוסיין קידם בברכה את שובם של היהודים לארצם, כשם שהאמיר פייסל, בנו, האמין בשיתוף פעולה ערבי - יהודי, מתוך הנחה ששיתוף כזה ישמש מנוף לביצור העצמאות הערבית מחוץ לארץ - ישראל. ישעיהו פרידמן הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטת בן - גוריון בנגב. הוא נבחר להיות עמית בכיר ב - College, Antony's .St (1986 1984 - ) University Oxford ועמית מחקר ב - School London (1989 - 1991) Science Political and Economics of...

במחקרו שובר המיתוסים מציג פרופ' ישעיהו פרידמן פרספקטיבה חדשה על המזרח התיכון בתקופת מלחמת העולם הראשונה ואחריה. הוא מראה שהממסד הבריטי קיווה שהערבים ימרדו נגד טורקיה ויקדמו בברכה את הבריטים כמושיעים. שריף חוסיין, לימים מלך חג'אז, אמנם מרד, אך לא מטעמים לאומיים. בראשית המלחמה הוא ניהל בו-זמנית משא ומתן עם הבריטים ועם הטורקים, אבל לאחר שגילה שהטורקים מתכוונים להתנקש בחייו, החליט להתאחד עם הבריטים. בכל תחומי הסהר הפורה לא היה מרד ערבי; היו אלה החיילים הבריטים, האוסטרלים והניו-זילנדים שהביסו את הצבא הטורקי. תומס לורנס ("לורנס איש ערב") וסר מרק סייקס קיוו להחיות את הלאומיות הערבית ולבנות מזרח תיכון חדש. שניהם נחלו אכזבה. הערבים התקוממו נגד חדירתן של מעצמות זרות נוצריות והשתוקקו לשוב לחיקה של טורקיה. גם האמיר פייסל הפך לחסיד הרעיון הפן-ערבי. התוכנית נתמכה גם על ידי הממשל הצבאי הבריטי, שהתכוון בזאת לחסל תביעתה של צרפת לסוריה. הקצונה הבריטית גילתה עוינות כנגד הציונית והייתה אחראית למאורעות ירושלים באפריל 1920. בשנות העשרים, בניגוד ליחסה העוין של משפחת אל-חוסייני ובני בריתם בפלשתינה, הפלאחים, שהיו רוב באוכלוסיית בארץ ישראל, לא גילו כל איבה כלפי הציונית. הם טענו שהקדמה והשגשוג תלויים ביחסי אחווה בין יהודים לערבים, וראו במפעל ההתיישבות הציוני מקור של ברכה לארץ כולה. פרידמן טוען שבמדיניות נכונה הסכסוך הערבי-ציוני לא היה בלתי נמנע; האחריות הייתה בידיו של הממשל הבריטי....