ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר בסדר

---

אם דורה מאטר תפגוש אותי באחד הימים, קרוב לוודאי שתבחן אותי בבוז גלוי ותעבור את הכביש.

בעיר דמיונית אינוביל, השוכנת בקרמדין, שכנתה הדמיונית של הולנד, התושבים נחלקים לשלושה. אלה שיודעים את יום מותם (היודעים), אלה שוויתרו על הידיעה (נבערים מרצון) ואלה שנולדו אחרי 1984, יום בו הגיע נער משונה לעיר וגילה לכל מי שרצה את תאריך מותם (נבערים מרצון). כל אחד משתי הקבוצות הראשונות, בהגיעו לגיל 18 רשאי לפתוח את התיק ולגלות כמה זמן נותר לו.
דורה מאטר הגיעה לגיל 18 ופתחה את התיק. למעשה היא אמורה להשתייך לאחת מהקטגוריות הללו, אך הגילוי שלה כה חריג, שהיא צריכה קטגוריה משל עצמה. דורה מאטר מכורה למוזיקה, מוזיקה היא דרך חיים עבורה, אוויר לנשימה, דרך התמודדות ומפלט. דורה מסווגת את האנשים לפי מוזיקה, היא מתאימה לכל אחד את השיר המתאים לו ואוי לו לזה ששירה של דיידו תתנגן לה בראש לפי ההתרשמות הראשונה. עם התקדמות הקריאה, מגלים לאט-לאט כיצד תתמודד דורה עם הגילוי, עם היחס של הסביבה, עם החריגות שלה. האם תיתן למישהו להתקרב אליה באמת, האם תתאהב או שהמוזיקה היא תחליף מספק?
כמו שרמזתי בהתחלה, טעמי המוזיקלי שונה בתכלית מטעמה של דורה. היא חובבת מוזיקה "איכותית": פאנק, רוק אלטרנטיבי, גראנג'... מיין סטרים הוא התגלמות הגועל בעיני אלה שדעתם נחשבת. הספר מלא באיזכורי שירים, זמרים להקות. לפעמים הרגשתי כאילו אני קוראת ספר עיון ולפעמים לא הצלחתי לברוח מההרגשה שהסופר רצה "להקיא" את הידע שלו בתחום, להראות שליטה מושלמת ולג'נגל בשמות כאילו זה הדבר העיקרי בספר. אני מסכימה שחייה של דורה ומוזיקה קשורים בחבל התבור, אך דווקא המוזיקה שלה, אותה אני לא מכירה, הקשתה עלי להתחבר אליה.

בסוף הספר נותרתי חצויה. מצד אחד הספר מעניין, בעיקר בגלל הנושא. ההתמודדות של אנשים עם המוות הידוע מראש הוא מרתק ואי אפשר להימנע ולשאול, מה אתה היית עושה אם היית יודע שנשאר לך בדיוק 6 שנים, 4 חודשים ויומיים לחיות. עם זאת, קשה לי ליהנות מהספר בו לא התחברתי לדמות הראשית ולא חשתי אמפתיה כלפיה. מה שכן, אהבתי מאוד את שמות האנשים בספר. אני לא יודעת האם הסופר המציא אותם או אימץ שמות הולנדיים/בלגיים, אבל שמות כמו קרמדין, אינובל, פלורין, בליז, דשל, ברודין, ברונה התחבבו עלי מאוד (חוץ מהשם דורה, שכן השם מופיע עם U וברוסית, אין למילה הזו קונוטציה טובה). מה שכן, הלכתי להקשיב לחלק מהשירים שבספר (יש אתר עם פסקול הספר) - עדיין לא התחברתי, SORRY DURA

פסקול הספר - http://www.duramater.co.il/

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה