ביקורת ספרותית על ביום שהמוסיקה מתה מאת אופיר טושה גפלה
ספר טוב

---

הייתם רוצים לדעת מראש מתי תמותו? איך הידיעה שנשארו לכם רק כך וכך שנים לחיות הייתה משנה את חייכם? אלו השאלות המאתגרות שאופיר טושה-גפלה מעלה בספר הזה, כשהוא בורא מדמיונו הקודח עיר שבה הכל יודעים את תאריך מותם. חבל רק שככל הנראה זה לא ממש הספיק לו לספר שלם, והוא נאלץ לבזבז חצי ממנו על כל מיני מערכות יחסים סתמיות, שהיו יכולות להתרחש בכל מקום אחר, ולהיכתב בכל ספר אחר.

נקודות החוזקה של טושה-גפלה, כפי שבאו לידי ביטוי בספרו המקסים "עולם הסוף" וגם כאן, הם הדמיון העשיר שלו ויכולתו להעלות רעיונות מקוריים ומעוררי חשיבה ולבנות סביבם רומן מרתק. אך עם זאת, הוא אינו מצטיין, כך מסתבר, בכתיבה על עניינים ארציים יותר. הוא אוהב להיסחף עם סיפורי אהבה קיצוניים, אבל פה ושם הדמויות שלו קצת מאבדות אמינות. מדי פעם היה נדמה לי שהגיבורה, דורה מאטר, סובלת מאוטיזם קל. אחרת קשה להסביר את קשיי התפיסה שלה בכל הנוגע לרגשות של אנשים אחרים, או שאולי זה פשוט מה שקורה כשסופר ממין זכר מנסה לכתוב כאישה. (אני מתכוונת למשל לאופן שבו דורה הבינה את מערכת היחסים עם יואכים, שהוביל ל"הפתעה" צפויה מדי).

רק אחרי כמה עשרות עמודים של דשדוש בעניינים שנראים לא קשורים לכלום, קצת אחרי האמצע שלו, הספר ממריא שוב, ונוגע סוף-סוף במה שמעניין באמת. לזכותו של טושה-גפלה ייאמר שהוא מצליח לסגור את העלילה ככה, שאפילו החלקים הפחות רלוונטיים מקבלים בסופו של דבר הצדקה מסוימת לקיומם.

אוהבי מוסיקה ייהנו מהספר במיוחד, או ליתר דיוק: אוהבי מוסיקה שטעמם דומה לטעמה של דורה מאטר שהוא כנראה טעמו של המחבר. אני חייבת להגיד: יש משהו שמרגיז אותי באנשים שבטוחים משום מה ששירים שהם אוהבים הם "איכותיים ומשובחים" ואילו שירים שהם לא אוהבים הם זבל מסחרי. הספר הזה יכול להיות התנ"ך של נודניקים מהסוג הזה. דורה היא כזו, ללא ספק. מה שמעורר חשד סביר שגם טושה-גפלה מייחס לטעמו המוסיקלי סגולות מרחיקות לכת. עלי בכל אופן קצת העיקה הקדיחה הבלתי פוסקת של שמות של שירים לועזיים, אבל אולי זה בגלל שאני, רדודה שכמותי, אוהבת דווקא שירים עבריים (מקביליהם העלובים של "שירי עם קרמנדינים" כנראה) ואת רוב השירים המוזכרים בספר, מודה ומתוודה, אני לא מכירה.

בשורה התחתונה, בסך הכל ספר לא רע. לא ברמתו של "עולם הסוף", אבל מקורי, מהנה, זורם וקריא, ובעל תובנות בנושאי מוות ואהבה שמוסיפות לו עומק ומשמעות, ותובנות מוסיקליות שנשגבות מבינתי. כדאי לקרוא.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על ביום שהמוסיקה מתה