ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

*ביקורת חדשה ומפוכחת קצת יותר...עם ספוילרים, כמובן*

"שנאתי את המילים
ואהבתי אותן, ואני מקווה
שעשיתי אותן כמו שצריך."

אני עכשיו בעבודה של אבא שלי- יום השואה. יום שתמיד קשה לי איתו, בגלל הסיבות ה"רגילות" וסיבות אישיות קצת יותר.
אז חשבתי שלהגיע לכאן יהווה פיתרון.
בינתיים אני במשרד קטן ומצחיק בתוך קראוון בשיפוצים, ואני רדופה במחשבות על הספר המדהים הזה.
זה הספר הכי לא קלאסי ליום השואה, אבל כמה שהוא עוזר לי להתמודד. כמה שהוא גאוני.

גנבת הספרים, לפי מילותיו של ידידי הוותיק- המוות, הוא ספר על:
ילדה, אקורדיוניסט, כמה גרמנים פנאטים, מתאגרף יהודי ודי הרבה גנבות. ועל חיים, מוות, ספרים ומה שביניהם- תוספת קטנה מצידי.

~הפסקה~

[עכשיו אני בבית של סבתא שלי, מחכה שהיא תחזור...ממשיכה את הביקורת בנשימה עמוקה, עם שוקולדים קטנים לתגבורת.]

אז איפה הייתי?
אה, כן.
איזה ספר מדהים.
יש בו דיכאון ואכזריות וטירוף והומור שחור ומוות, במלוא מובן המילה.
אבל יש בו גם ניצחונות קטנים ואושר ואור וחברות- ואנושיות בצורה הכי יפה, שכל כך בולטת לאור העובדה שהעלילה מתרחשת בתקופה מזוויעה של אכזריות מפלצתית.
והכי חשוב, יש בו מילים. המילים שמרכיבות את העולם, את הספרים- הגנובים ואלה שלא, שהחריבו כמעט את כל העולם וגם בנו אותו.

ליזל נולדה בזמן מלחמת העולם השנייה. ההורים שלה נעלמו, אחיה תמיד יישאר בן שש. היא נמסרת למשפחת אומנה ענייה, שבמבט ראשון נראית תחילתה של אומללות חדשה.
אבל ההפך הוא הנכון.
ליזל לומדת לשרוד ולהילחם במקום העני שהיא גרה בו, היא לומדת לאהוב את רודי שטיינר- נער מטורף ובעצם הכי נורמלי,
היא לומדת לקרוא ולגנוב ספרים, היא לומדת לשנוא את הפיהרר.
ואז מגיע היהודי.
היהודי שמתחבא במרתף, היהודי שחולק איתה סיוטים בלילה, היהודי שמספר לה סיפורים בדרכו ומעניק לה את השם "מנערת המילים", היהודי שהיא בתמורה מספרת לו איך השמים נראים בחוץ, שמיים שהוא לא ראה כבר חודשים.
החברות של ליזל ומקס נראית בלתי אפשרית, אפילו אסורה. אבל מסתבר שיש מקומות שהפיהרר לא מצליח להידחף בהם.
ואז, לאט לאט, היא נחשפת קצת אל הזוועה.
אל מה שקורה ליהודים. לגרמנים בעל כורחם.
לאלה שמתעקשים להישאר בחיים.

הספר הזה מטלטל, ושום דבר בו לא מיותר. יש בו ציורים שהספר לא היה שלם בלעדיהם, קטעים שאני לא אשכח אף פעם ובעיקר דמויות שנכנסות לך ללב ולא יוצאות- פאפא, רוזה, מקס, רודי, ליזל.
ובעיקר יש בו את כל מה שצריך כדי לקרוע אותך מהבועה הקטנה שלך לכמה שעות, לעשות לך סלט בראש ולשנות בתוכך כמה דברים.
לפחות זה מה שהוא עשה לי.

זה ספר מלא בכאב, בכנות, בקללות גרמניות, ביופי ובאנושיות.
ובעיקר, הספר הזה מלא במילים.

"לפעמים אני מדמיין איך הכול נראה מעל העננים הללו, יודע ללא ספק שהשמש הייתה בלונדינית, והאטמוספרה האין-סופית הייתה עין כחולה ענקית.
הם היו צרפתים, הם היו יהודים, והם היו אתם."

» ביקורות נוספות של לואיזיאנה מנטש השקנאית
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים