“לקארן תומפסון ווקר היה רעיון נפלא: בוקר אחד מגלה האנושות שכדור הארץ החל להאט את מהלכו ושזמנים נוספו לכל יממה - שניות, דקות, שעות וימים הופכים את היממה שהיכרנו להיסטוריה. שעות האור והחושך מתארכים, הכבידה משתנה, הקרינה עולה וכל מה שחי על כדור הארץ - מצמחים דרך יצורים חיים צריכים להסתגל או להיכחד. רעיון נפלא ומצמרר. אבל ווקר לא הלכה איתו עד הסוף -ובזבזה אותו על תאורים מופרכים של החיים (הרגילים) בתוך”

“**** אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי ילדה בת שתים עשרה, מקליפורניה, בזמן התרחשותה של אפוקליפסה. הספר הזה שבה את לבי. סוף סוף מצאתי ספר שמכיל את כל החרדות העמוקות שלי, מגולגלות לכדור צמרירי ואפל שמונח בחיקה של נערה מופנמת בת שתים עשרה. סוף סוף, אפוקליפסה שאינה פתאומית, אינה חד-משמעית, אין בה התפוצצות של השמש, זומבים מפלצתיים או נחיתה של חייזרים רצחניים. אין בה את האימה הנדושה ש”

“זהו הספר היחידי שקניתי בעקבות הביקורות עליו כאן באתר. בחירה מדויקת מצידי. ואם לומר את האמת, אז אני אשקר. כי לא משנה מה אומר, אי אפשר לתאר את הספר הזה, רק לקרוא אותו, להתאהב, ולקרוא שוב. קארן תומפסון ווקר ראויה להערצה על עולם של תיאורים מרגשים, סוחפים ומשכנעים מידי. היא משאירה רושם כל כך גבוה ומרתק שמשאיר אבק להמון ספרים מוצלחים אחרים. בתור סופרת בעצמי, שאבתי בלי סוף השראה מהסיפור שיצרה. מהע”

“אני חייבת לפתוח בזה- זאת רק אני, או שהכריכה נראית כמו העצים של דוקטור סוס? ברצינות, זה לא מתבקש? או שזאת רק אני שצריכה שהאח שלה יגיד לה בעדינות מרומזת: " איזה עצים, סתומה, זה הסבאים האלה, נו, איך קוראים לזה...סביונים! מה הקשר לעצים בכלל?" כנראה שכן. ***** כדור הארץ מאט את מהלכו. לאט הכול משתנה. בעלי החיים, מזג האוויר, אפילו כוח המשיכה, אבל מי שעובר את השינוי הכי גדול אלה בני האדם. הם הופכ”

“לקארן תומפסון ווקר היה רעיון נפלא: בוקר אחד מגלה האנושות שכדור הארץ החל להאט את מהלכו ושזמנים נוספו לכל יממה - שניות, דקות, שעות וימים הופכים את היממה שהיכרנו להיסטוריה. שעות האור והחושך מתארכים, הכבידה משתנה, הקרינה עולה וכל מה שחי על כדור הארץ - מצמחים דרך יצורים חיים צריכים להסתגל או להיכחד. רעיון נפלא ומצמרר. אבל ווקר לא הלכה איתו עד הסוף -ובזבזה אותו על תאורים מופרכים של החיים (הרגילים) בתוך”

“**** אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהייתי ילדה בת שתים עשרה, מקליפורניה, בזמן התרחשותה של אפוקליפסה. הספר הזה שבה את לבי. סוף סוף מצאתי ספר שמכיל את כל החרדות העמוקות שלי, מגולגלות לכדור צמרירי ואפל שמונח בחיקה של נערה מופנמת בת שתים עשרה. סוף סוף, אפוקליפסה שאינה פתאומית, אינה חד-משמעית, אין בה התפוצצות של השמש, זומבים מפלצתיים או נחיתה של חייזרים רצחניים. אין בה את האימה הנדושה ש”

“זהו הספר היחידי שקניתי בעקבות הביקורות עליו כאן באתר. בחירה מדויקת מצידי. ואם לומר את האמת, אז אני אשקר. כי לא משנה מה אומר, אי אפשר לתאר את הספר הזה, רק לקרוא אותו, להתאהב, ולקרוא שוב. קארן תומפסון ווקר ראויה להערצה על עולם של תיאורים מרגשים, סוחפים ומשכנעים מידי. היא משאירה רושם כל כך גבוה ומרתק שמשאיר אבק להמון ספרים מוצלחים אחרים. בתור סופרת בעצמי, שאבתי בלי סוף השראה מהסיפור שיצרה. מהע”

“אני חייבת לפתוח בזה- זאת רק אני, או שהכריכה נראית כמו העצים של דוקטור סוס? ברצינות, זה לא מתבקש? או שזאת רק אני שצריכה שהאח שלה יגיד לה בעדינות מרומזת: " איזה עצים, סתומה, זה הסבאים האלה, נו, איך קוראים לזה...סביונים! מה הקשר לעצים בכלל?" כנראה שכן. ***** כדור הארץ מאט את מהלכו. לאט הכול משתנה. בעלי החיים, מזג האוויר, אפילו כוח המשיכה, אבל מי שעובר את השינוי הכי גדול אלה בני האדם. הם הופכ”