“קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה. קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת,”

“לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה. אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו”

“וואו. פשוט וואו. באמת שאין לי מושג מה אני חושבת על הספר הזה.. היו רגעים שנגעלתי מהדברים שאני קראתי בספר הזה, אבל היו גם רגעים שאהבתי את מה שקראתי. **מכאן זה עלול להכיל ספויילרים, כי אני מתארת דברים שכתובים בספר- אז לשיקולכם אם לקרוא או לא :)** אז בתחילת הספר מסופר לנו על קיילי, נערה כביכול רגילה, ואמא שלה שורפת לאבא שלה את התחתונים על הגריל (רגיל, לא?) ובלה בלה בלה.. קורה מה שקורה, וקיילי”

“דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא. דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך”

“קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה. קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת,”

“לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה. אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו”

“וואו. פשוט וואו. באמת שאין לי מושג מה אני חושבת על הספר הזה.. היו רגעים שנגעלתי מהדברים שאני קראתי בספר הזה, אבל היו גם רגעים שאהבתי את מה שקראתי. **מכאן זה עלול להכיל ספויילרים, כי אני מתארת דברים שכתובים בספר- אז לשיקולכם אם לקרוא או לא :)** אז בתחילת הספר מסופר לנו על קיילי, נערה כביכול רגילה, ואמא שלה שורפת לאבא שלה את התחתונים על הגריל (רגיל, לא?) ובלה בלה בלה.. קורה מה שקורה, וקיילי”

“דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא. דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך”