ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר טוב

---

גיבורת הספר היא ליזל, ילדה בת רבע לעשר, שנשלחת למשפחה אומנת, בזמן גרמניה הנאצית.
מספר הסיפור הוא המוות, וזה רק מתחיל להיות מוזר.
ליזל גונבת את הספר הראשון בזמן הלוויה לאחיה הצעיר, שנפטר ברכבת, בנסיעה למשפחה האומנת. היא נמסרת לאימוץ כי אימה, כנראה נאסרת בשל היותה קומוניסטית.
במשפחה האומנת דווקא טוב לה, ושם מלמד אותה אביה, פאפא, לקרוא מילים. למרות המחסור, והצרות מכיוון המפלגה הנאצית, היא מוצאת בית חם, וגם חבר טוב, רודי, שאיתו היא עוברת הרפתקאות, וגם גניבות ספרים.
הספר כתוב טוב, בשפה שממחישה באופן מאוד נוגע ללב, את הקושי הקיומי והמוסרי באותם זמנים, אבל קולו של המספר, הלא הוא המוות, מאוד הפריע לי. גם השימוש בכותרות באופן שנכתב בספר הזה, קטע לי את שטף הסיפור, והציק לי שוב ושוב.
מוזר לסכם שהכתיבה טובה אבל חווית הקריאה מבאסת. מצד שני, זו החוויה שלי.
אמנם הזמנים הם מלחמת העולם השניה, והמקום הוא גרמניה, אבל זהו לא סיפור שואה, מוזכרים בו יהודים וגורלם הנוראי אבל הוא מדבר על העם הגרמני, שלא כולו היה הנמפלגה הנאצית. כן, יש מורכבות בחיים. תקראו, ותבינו.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים