ביקורות ספרים על הספר קפקא על החוף
|
|
|
|
מוראקאמי הוא סופר טוב אבל אני לא נותן לספר 5 כוכבים בגלל הכתיבה שלו אלא בגלל שמוראקאמי בעיני יותר משהוא סופר הוא מורה רוחני.
הוא מצליח להביא אותך דרך מילים עטופות בכריכה פשוטה עם תקציר שנראה דיי תמים לסיפור נפלא ומלא שאלות שמתעצם עם הזמן ובסוף מביא אותך למצב
מדיטטיבי טרנסצנדאלי והייתי אומר שאפילו להארה קטנה אבל לא הארה כמו שאתה מבין פתאום משהו או שעולה לך איזה רעיון חדש אלא הארה רגשית ונפשית יותר.
אבל לנסות לתאר את זה זה כמו לתאר איך מרגישה מדיטציה אז אם אתם לא ממש מצליחים להבין בבקשה תקנו את הספר תנו לו קצת זמן ותצללו אליו באמת. זה כבר יעשה את של... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
יותר מיום עבר מאז סיימתי את הספר הזה. ביום הזה חשבתי עליו הרבה מאוד, ואני עדיין לא מצליח להשתחרר מהתחושה שמה שקראתי עכשיו הוא חד פעמי, מין קסם שלעולם לא ישוב. זה לא הספר האהוב עליי, לדעתי אני לא אכניס אותו לטופ 10 שאי פעם קראתי, ועדיין יש בו משהו אחר.
יש לי מין תחושה כזאת המון פעמים, שהעולם הגיע לסוג של מיצוי בשנים האחרונות. למשל בתחום הטלפונים הניידים. מאז שפרץ הסמארטפון לחיינו, הוא מתקדם מאוד כל הזמן, ונוספות לו תכונות מתכונות שונות, אבל בתור חובב גדול של התחום אני יכול להגיד שכבר אין באמת חידושים. אותו דבר בספרים או סרטים... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"כל אחד יכול לכתוב סיפור שדומה לחלום, אבל רק יוצר נדיר כמורקמי גורם לנו להרגיש שאנו עצמנו חולמים אותו". זה ציטוט של לורה מילר מהניו יורק טיימס. לא הכרתי את הציטוט הזה, הוא מאוד קולע לתחושה בקריאת ספריו של מורקמי, והוא התחבא לי כל הזמן הזה ב"מאחורה" של קפקפא על החוף.
קראתי מזמן, אבל יש לי חבר שרק עכשיו מגלה את מורקמי (בהמלצתי), והוא כל הזמן חופר לי, אז החלטתי לחזור ולקרוא שוב ספר של מורקמי. התלבטתי איזה ספר לקרוא שוב, ובסוף בחרתי ב"קפקא על החוף". את האמת מורקמי כמו חלום, וחלומות לא תמיד זוכרים בצורה מדויקת. לא ממש זכרתי את העלילה, זכרתי קטעים קצרים הבזקים של ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הבעיה שהייתה לי עם כמה מהספרים של סטיבן קינג, (במחילה מכבוד המעריצים) היא חוסר המתח, הפחד והדאגה, שלכאורה היו אמורים להיות רגשות מפתח בספרים כמו שלו.
לאורך כל הספר של מורקמי, היו כמה וכמה פעמים שחשבתי לי מחשבה כמין ''הו! תלמד סטיבן!"
איך כתוב בגב הספר? ''כל אחד יכול לכתוב סיפור שדומה לחלום, אבל רק יוצר נדיר כמורקמי גורם לנו להרגיש שאנחנו עצמנו חולמים אותו''
הספר 'קפקא על החוף' הוא לא דובדבן שבקצפת, הוא עוגה שכולה דובדבן. זאת לא נגיעה ''על טבעית'' של סיפורים קצרים, אלא סיפור אחד ארוך, עמוק, נוגה ומרגש, שהמנוע שלו הוא העל טבעי הזה.
מה שיפה, זה שזה באמת מרגיש כ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על עורבים, חלומות, חתולים מדברים, יפן, התבגרות וקוסם אחד בשם הרוקי מורקמי:
אתחיל בתחושה שמלווה אותי ברגעים האלה, הרגעים שאחרי קריאת העמוד האחרון בספר זה, והיא עצב. לא עצב בעקבות סופו של הספר שאינו בדיוק "סוף שמח" אלא מעצם העובדה שזה היה הדף האחרון וזהו סופו של הספר המופלא הזה. אם הייתה לי האפשרות לכך הייתי גורמת לכך שלספר זה היו לפחות עוד אלף עמודים נוספים, אם לא הרבה יותר. נכון, מורקמי הוא סופר פורה מאוד וישנם ספרים רבים פרי עטו שעוד לא יצא לי לקרוא אך סיפורם של קפקא טאמורה (הגיבור של עלילה אחת מתוך שתי עלילות הספר) ונאקאטה סאן (גיבורה של העלילה השנייה... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את ז'אנר הספר ניתן לתאר כהרפתקאה אורבנית קסומה.
וכמו בכל הרפתקאה יש אויבים להתגבר עליהם - השדים שבלב.
איכות ספרותית גבוהה.
נקשרתי לדמויות.
עמוס מטאפורות.
ספר חידתי למדי. משאיר אותך לחשוב אחרי הקריאה מי נגד מי.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בזמן שקראתי את הספר הייתה לי הרגשה שאני בתוך סרט של מיאזאקי (המסע המופלא, הטירה הנעה, טוטורו). מצד אחד הכל נראה מאוד אמיתי ומצד שני נכנסים בסיפור מוטיבים של פנטזיה שמתערבבים בתוך העלילה. ככל שהסיפור מתקדם המוטיבים האלה הולכים ומתעצמים. יש הרבה סימבוליות ומשמעויות נסתרות שדורשות חשיבה. ועם כל זה עדיין העלילה מאוד קולחת ומעניינת.
אני חושבת שזה ספר גאוני. ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי עכשיו את הספר שוב, אחרי חמש שנים, לכבוד זה שקעקעתי את הנער הקרוי עורב (האחד שמצוייר על הכריכה של מהדורת 2015, לא המהדורה הזאת) על הירך שלי בתור מתנת יום-הולדת מוקדמת. למה עשיתי את זה? ובכן, זה ספר ההתבגרות האולטימטיבי, ולאחר שקראתי (כמעט את) כל ספריו של מורקמי במשך כל שנות גיל ההתבגרות שלי זו הייצתה נראית כמו אחלה של דרך להתחיל את גיל 18. ואלוהים, כמה פספסתי בספר הזה כשקראתי אותו בגיל כזה צעיר (13).
קפקא-קון, או קפקא טאמורה הוא בן ה-15 החזק ביותר בעולם. הוא בורח מהבית השבור שלו בגיל 15, בלי מטרה מוגדרת, ניסיון בחיים או כסף רב. הוא עדיין תלמיד בחטיבת הביניים. ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דמויות נהדרות שנכנסות ללב מהרגע הראשון
עלילה מלאת מקוריות רעיונות נפלאים ופנטסטיים.
כתיבה חכמה וסוחפת.
ומצד שני כל הטוב הזה לא מתחבר לשום עלילה קוהרנטית.
כל הרעיונות הפנטסטיים נשארים בתור קצה חוט של תחילת עלילה ולא נסגרים לשום דבר
ובוודאי שלא מתחברים אחד עם השני.
בקיצור עוד ספר אופייני (ומעולה) של מורקמי.
אבל יהיה מדהים באמת כשהוא יכתוב פעם עלילה סגורה וקוהרנטית
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מבחינת העלילה הספר כתוב די טוב. העלילה זורמת נכון ומצליחה לרתק את הקורא. לכן הספר יחסית די קריא ומהנה.
עדיין לטעמי הספר ארוך מדי.
נשארים קצוות לא פתורים .
דברים די ברורים מתגלים ומובנים לקורא מהתחלה כמו אמו והזמן שלוקח לו להוכיח שזאת אכן היא, שלא תורמים מהומה לספר וסתם מורחים את הקצב.
העולם הדמיוני וחוסר המציאותי שהוא בורח אליו במהלך העלילה יכול לא להתאים להרבה קוראים .
אחת הסיבות שהפריעו לי בספר הוא ההתחלה של הספר עם המון איפיונים ריאליסיטים ולפתע ללא שום סיבה נכנסים אלמנטים דימיוניים שהורסים יותר מאשר עוזרים לעלילה. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא נוטה לחבב את מורקמי בדרך כלל. משהו בכתיבה שלו גורם לי להרגיש טיפשה, להרגיש שאני לא מבינה את התחכום או את המסר או גם וגם, ותמיד איכשהו זה נקטע ונגמר בלי הסברים ובלי פתרונות לחידות, ולא ברור למה, כי כבר 600 או 500 עמודים אנחנו אומרים "נו נו נו נו".
אבל דווקא מקפקא על החוף נורא נהניתי. שלא תטעו, הוא מקיים את כל מה שאמרתי למעלה, כן? המון מסרים, המון תחכום, המון פנטזיה-מציאות-מיתולוגיה מערב-מזרח ומה לא, וכמובן שנגמר מבלי 'לארוז' ו'לקשור' לגמרי את כל הפינות (אפילו בכלל לא), אבל הוא נפלא. הוא מרתק, קולח, מקורי ומיוחד במינו. למרבה האירוניה, הוא דווקא הרגיש לי פחות ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
כבר כתבתי בעבר שקשה לי להתחבר לספרים שבהם הקשר למציאות הולך ונאבד ככל שהעלילה מתקדמת.
לצערי הרב, כך גם עם הספר הזה.
הספר רווי בכל מיני תפיסות פילוסופיות שונות ומטאפורות שונות לחיים.
מידי פעם זה תופס ומנער אותך, כמו הפסקה על הציפור על הענף:
"נניח שציפור עומדת על ענף דק," אומרת סאאקי-סאן. "הרוח מניעה את הענף הזה בחוזקה. ובכך, נע בחוזקה גם שדה הראייה של הציפור, נכון?"
אני מהנהן.
"וכשזה קורה, איך אתה חושב שהציפור שומרת על יציבות הראייה שלה?"
אני מניד בראשי. "אני לא יודע."
"היא מניעה את ראשה מעלה ומטה לפי תנודות הענף. בפעם הבאה שנושבת רוח חזקה, כדאי לך להסתכל ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זמן מה אחרי שנטשתי אותו, אני נזכרת לכתוב סקירה לספר הזה. עד עכשיו פשוט לא היה לי אכפת, אבל אתמול מצאתי ספר של קפקא על המדרכה ליד הדירה שלי, שעון לו על הקיר באלגנטיות, והרמתי אותו. עוד לא קראתי קפקא לפני כן, אז בעת הליכתי, קראתי קצת, ומצאתי את עצמי מתיישבת על ספסל בפארק וגומעת את כולו כמעט. זה היה "מכתבים למילנה".
אז עכשיו אני מצטערת בשביל קפקא על כך ששמו מתנוסס על הכריכה של הספר הזה, ועל כל אחת ואחת מהפעמים בהם מישהו חיפש אותו בגוגל והזבל הזה הופיע. הוא לא עשה שום דבר שזה מגיע לו.
זה משעמם, זה לא מצחיק, אין שום חוקיות פנימית, סצנות ואפילו פרקים שלמים עוברים... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לרוב, אני לא מתחברת לפנטזיה. לעיתים רחוקות בלבד זה באמת מצליח לתפוס אותי ולגרום לי להתעניין. וקפקא על החוף הוא קצת ספר פנטסטי.
הוא מספר על קפקא, ילד בן 15 שבורח מהבית ומגיע לספריה פרטית בקצה השני של יפן ומשתקע שם. הוא מנסה להפוך לבן ה-15 הכי חזק בעולם, וגם לברוח מהנבואה/קללה שהטיל עליו אביו: קפקא יהרוג את אביו וישכב עם אמו ואחותו. הבעיה היא שאמו של קפקא עזבה את הבית כשקפקא היה בן 4, ולקחה את אחותו איתה, כך שלקפקא אין מושג איך הן נראות וכל אישה יכולה להיות אמו או אחותו.
הספר מספר גם על נאקאטה, זקן פגוע ראש שיכול לדבר עם חתולים אבל לא יודע לקרוא ולכתוב ולרוב ל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
**ספוילר** ציטוט מסוף הספר
כבר לקראת מחצית הספר, המלצתי לבן זוגי שיקרא אותו. יש לנו איזשהוא משהו עם יפן, למרות שכשחשבתי על זה לעומק, בעיני אין לספר ייחודיות יפנית. העלילה היתה יכולה להתרחש בכל מקום, אבל אולי יפן מיוחדת בכך שמורקמי נוצר ממנה. כשטיילתי בתאילנד פגשתי ארבע טיוואניות מקסימות, ואחת מהן ביקרה ביפן וקראה רבים מספרי מורקמי, ונקבה בהם כדי לציין באוזניי עד כמה התרבות (והספרים) הזויים, מוזרים, ובלתי מובנים. אבל יחד עם המוזרות וההזייה, הספר נתן לי תחושה אישית, כמו חזרה הביתה (אולי גם אני מוזרה והזויה).
וכמה שנהינתי לקרוא את הספר, המשפט המודגש בס... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"כשאני אומרת לך "יפני" מה בדיוק עובר לך בראש ?", שאלתי את בעלי רגע לפני שעצמנו את העיניים. זה היה באחד מלילות השבוע שעבר, קצת לפני שהתחלתי לקרוא את מורקמי.
אני חושב על מתאבקי הסומו הוא אמר ופיהק, על לקסוס של טויוטה, על סושי וחרקירי, על פרל-הארבור, ועל הקמיקזה. זה מה שעובר לי בראש ברמה האסוציאטיבית, הוא בקושי סיים את המשפט, התהפך על הצד ונרדם, ואני המשכתי אחריו בשקט כנראה כבר לעצמי: גיישות, מניפות תחרה, איקבנה, ואיך לא - פריחת הדובדבן.
קיצורו של דבר, אף לא אחד מרשימת ההקשרים שחוללו במוחנו הקודח נמצא בספר הזה של מורקמי.
כמתרגם וחובב את תרבות המערב, שהעדיף א... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מוזר ומדהים. הסופר לוקח אותך למסע קסום והזוי עם הדמות הראשית.
אי אפשר שלא לחוש אמפתיה ולחבב את האיש המוזר שעושה מה שבראש שלו.
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש כנראה דברים שאינם נתפסים בספרים. המחבר יכול להיות פנטזיונר מדהים ויוצר תכונות וחלומות מרהיב, זה מותר, ואפילו מיוחד, ובעיני זה אפילו מה שמיוחד בספר החלום המתערבל שמתמלא תוך כדי המילים והמשפטים.
מורקמי כותב חלומות הכי מקסים שיש הוא כותב מילים ועוד מילים שיוצרים משפטים שמרכבים ספרים, בונה עולמות מיוחדים שאתה נוגע בהם באיטיות, טועם אותם ואז מתמכר לשירה המיוחדת של הסופר המרתק הזה.
שאתה מפליא בקריאה מתחיל לנבור בעולם של קפקא, אתה מוטרד ומרגיש קצת מבודד ובייחוד חסר אמון, בדרך מפותלת ודרך הכתיבה הלא שגרתית אתה מתחבר, מבין, מזדהה לפעמים משתהה וגם סולד... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אזהרה - לא לחובבי הרוקי מורקמי
זה הספר השני של מורקמי שיצאתי למסע קריאה, לאחר שהזדכיתי על 'יער נורווגי' מוקדם מן הצפוי, הומלצתי ע"י טובי הממליצים ש'קפקא על החוף' זה ממש אחרת. ובכן, אולי השאלה איך אחרת. אני סבורה שלו היתה תוכנת מחשב שיוצרת סיפורים (ואולי יש כזו) סיפורי מורקמי היו נוצרים על ידה. הכתיבה מתכתית, לא אישית, אנושית או שולחת ידה אל הנער או הקורא. מורקמי בחר גם הפעם לוז סיפורי מיתולוגי שעובד חזק (סיפור אדיפוס), עיוות, קימט, ג'ינגל והנה - מקרלים נושרים מן השמים, יחסים מעוותים ואבא פסיכופת.
סיימתי את הספר, הוא קריא, הוא אכיל אבל צפו קלקול קיבה רציני... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*אזהרת ספויילרים*
קניתי את הספר לפני כמה ימים, לאחר שהייתי בדייט על החוף עם בחור יפני שמאוד המליץ עליו. קראתי על הספר באינטרנט, בויקיפדיה ובאתרים נוספים. העלילה מאוד משכה אותי מהרבה סיבות. התפר הזה בין המציאות לחלום שנראה שמורקמי מנסה להעביר בספר נראה לי מרתק, והעובדה שיש בסיפור טרנס הומו מאוד משכה אותי (מעצם היותי הומו ובעל חברים טרנסים).
התקציר על הזקן שמחפש חתולים ויכול לדבר איתם, ולאחר מכן יוצא למסע בו הוא מחפש אחר חצי הצל שאבד לו הפנט אותי; ובנוסף לכך קראתי ספוילרים על הנבואה האדיפלית של קפקא וזה סקרן אותי איך יתכן שהוא שכב גם עם אחותו וגם עם א... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*ספויילרים מלפנייך*
אז אני רציתי לקרוא את הספר הזה כבר הרבה מאוד זמן. ובסדר, אני אודה- זה היה בגלל שהזכירו אותו בשיר אחד שאהבתי. ואוקיי, בסדר, יש סיכוי שאותו שיר היה של קייפופ. אל תשפטו אותי.
בכל מקרה, זה הרגיש כאילו השיר המליץ לי את הספר, ואני חשבתי- אוקיי, אז אני חייבת לקרוא אותו. אני ממש חייבת לקרוא אותו.
את הספר קניתי בעולמות. מייטי ראתה אותו קודם השתנקה בהפתעה, הרביצה לי והצביעה על הספר. ואז אני חושבת שעשיתי את אותו הדבר לה. היינו די נרגשות.
מה שידעתי על הספר-
עשיתי עליו מחקר קצר אחרי ששמעתי עליו. בעיקרון הלכתי לויקיפדיה שלו וראיתי אם הוא שווה את ז... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למה סופרים כותבים ? יש הרבה סיבות. אחת מהסיבות היא לקחת את הקוראים לחלומות שלהם ולגרום לקוראים להרגיש שהם בעצם חלמו את אותו החלום. זה מה שאני הרגשתי כשקראתי את הספר הנפלא הזה.
לקחתי חלק במסע פנטסטי של שני חלומות שבסופו של דבר איכשהו הצטלבו לאחד, ובאמת כשהחלום נגמר הרגשתי שאני הוא זה שיצר את כל זה. מאוד נקשרתי לסיפור הזה יותר נכון לחלום הזה, ופשוט מאוד מאוד אהבתי אותו.
עליי לציין שזה הספר הראשון של הרוקי מורקמי שקראתי ותמיד שמעתי שהוא סופר הזוי וכל מיני תיאורים כאלה אבל לפי דעתי הוא פשוט משתף את הקוראים שלו בצורה גאונית שיש לקנאות בה בחלומות והרעיו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי בסה"כ שלושה ספרים של מורקמי.
יער נורווגי מאוד מצא חן בעיניי, אבל ב"קפקא על החוף" משום מה לא מצאתי את הדרך.
ב"יער נורווגי" מורקמי משלב את דעותיו האישיות לגבי החיים ברגשותיהם של הגיבורים בסיפור, וכך עשה גם פה. לפחות באופן חלקי, מכיוון שהספר משלב מציאות לבין דמיונו הפרוע של מורקמי.
הספר היה קליל וזורם, כתוב בשפה פשוטה להבנה, אך החידות נותרו ללא מענה, ואולי אין באמת מענה. לאחר 600 עמודים זה מעט איכזב אותי...
נהנתי מקריאתו, אך לא כל כך מסופו.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הכי טובים שקראתי אם לא ה-!
כתוב בצורה מדהימה כמו שמורקמי יודע לכתוב.
הסיפור נשאר איתך עוד הרבה זמן אחרי שמסיימים אותו.
מאוד מומלץ!... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מזמן שמעתי על מורקמי והוא תמיד סיקרן אותי (למרות שלעיתים מראיונות שקראתי עימו נוצרה דמות קצת מנופחת מחשיבות עצמית), ולכן החלטתי לתת צ'אנס לספר זה (למרות שהקריאה הראשונית היתה קצת משעממת).
מורקמי בורא עולם שהעל-טבעי ניראה בו מאוד טבעי ומציאותי.
יש בספר קצת תיאורים מאד מזעזעים וגרפיים אבל בכללותו זהו ספר חכם, קצת איטי אבל בהחלט שווה את ההשקעה בקריאתו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקחת יום שלם מהחיים, להיכנס לעולמם של קפקא ונאקאטה המופלאים, להתרגש ולהתפעם (שוב) מכתיבתו של הרוקי ואז לחזור בצער למציאות.
עונג צרוף.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
5.8.2011 יסלחו לי אוהבי מורקמי.. התאכזבתי.
למרות היותו קולח וקל לקריאה, יש בו תערובת של סגנונות כתיבה ותכנים, שלא תמיד משתלבים היטב.
יש בו פנטזיה ומציאות, יש בו סיפור מסע על הילד הבורח מבית אביו, ויש בו סיפור מסע על זקן המחפש את "אבן הכניסה".
שני המסעות אמורים להשתלב בסוף הספר.
בכתיבה יש משהו נוקשה, קר, שאינו מתאים לשיחות הרבות על אהבה ומשמעותה.
בכתיבה יש משהו נוקשה, קר, שאינו מתאים לחלום, הזיה או אגדה . אף שהוא מתאים למורקמי..
גם המעגלים שנסגרים לכאורה עדיין דורשים ניחושים במקומות בהם נדרש הסבר ספרותי.
מה סיפורו של הילד הבורח מאביו ומדוע? מה סיפורו של הז... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא יודע מה לומר לכם, אני מרגיש עכשיו כמו מישהו שהוא לא עלינו נרדף ובורח מכלכך הרבה דברים רעים עד שהוא סופסוף מצא דלת לסגור מאחוריו. קפקא או לא קפקא סופסוף סיימתי לקרוא את הספר שהוא בעיניי ספר על גבול המייגע (באמת, כל הכבוד לי שסיימתי לקרוא אותו).
עם כל ההערכה הרבה שיש לי להרוקי מורקמי בספר הזה שלא כמו בספרים הקודמים שלו שיצא לי לקרוא, הוא מתח את הסבלנות שלי כקורא עד הסוף. נעזוב את זה שהספר עובר את מכסת העמודים שאני מוכן לקרוא, בניגוד לפעם היום אני מעדיף לקרוא ספרים קצרים יותר (כאלה שלא עוברים את ה-400 עמודים). הדמיון שאני לא תמיד מוכן ללכת איתו עד הס... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איפה שהוא בעמוד 300 ומשהו הרגשתי מרומה, קווי העלילה לא התחברו למשהו ממשי. כמו ציור צבוע בצבעים יפים אך ללא הכן שיחזיק בו. למרות שחלק מהתיאורים מופלאים באמת הם לא מספיקים כדי לבנות סיפור משמעותי העומד בפני עצמו.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוהבת את ספריו הפנטסטיים של הסופר הרוקי מורקמי . התחלתי עם " קורות הציפור המכנית " והוקסמתי כל כך ! הספר עשה לי זאת . מן ספר "קפקא על החוף" כנראה שהיו לי צפיות ! לא יודעת מה קרה לי . לא אהבתי על אף כל ההמלצות . הרגשתי שהסיפור מבחינתי שטוח ,שהסופר מתאמץ להיות פנטסטי וחלומי ולא מצליח לו . הקריאה הפכה למתישה וחסרת הנאה בעליל . ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב, לא משהו שטלטל אותי עד עמקי נשמתי, אבל בהחלט ספר טוב ושווה קריאה.
מעניין, חמוד, די הזוי ותמיד בצורה חביבה מאוד, הרגשתי כמו שילד אהוב יושב מולי ומספר לי חלום שחלם.
ספר שקוראים עם חיוך. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"למסע דרוש רע, לחיים - חסד" מתוך הספר ..
מי שלא חווה מרד נעורים כזה או אחר בילדותו פיספס משהו..
החופש כשאתה ילד לומר לעצמך:אני כועס,אני הולך,..
לוקח תרמיל מתכנן נגד כל העולם תכנוני על ומרגיש שאתה יכול לעוף,
החופש להרגיש כך בגיל טיפש עשרה
לגיטימי !בדיעבד מרד כשלב בעצמאות שלנו.
כי סך הכל ילד זה רצה לומר שהוא כועס ושיתיחסו אליו ברצינות..
אני תמיד מרדתי והגעתי עד הספסל מטר מהבית כדי לומר שאני כועסת!
העלילה בספר מתרחשת בשני קווים מקבילים שסבוכים זה בזה ומצטלבים בעיקר
לקראת סוף הספר.
סיפור על ילד בן 15 שתכנן בקפידה איך הוא עוזב את הבית לעולמים,המסע שעבר
הו... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פשוט לא יאמן כמה שהספר הזה וארץ פלאות קשוחה דומים. כשסיימתי לקרוא את קפקא על החוף, הייתי משוכנעת כי דווקא הוא היה מעין "גרסת בטא" של ארץ פלאות קשוחה המצויין. הופתעתי מאד לגלות שלא.
קראתי את שני הספרים בזה אחר זה ולא יכולתי שלא להבחין בדמיון הרב שיש ביניהם: זה מתחיל מן הדמיון המבני - שני סיפורים שונים כביכול, המופיעים בפרקיהם לסירוגין, המתחילים להשיק זה לזה עד לאותה נקודה בה הם מתאחדים ומשלימים זה את זה.
זה ממשיך דרך מוטיבים ברורים מאד שמופיעים בשני הספרים: מרכז הכובד של עלילות שני הספרים הן ספריות. בשני הספרים חלקים נכבדים מתרחשים בתוככי יערות עבו... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מוצא את מורקמי די טרחן בדרך כלל והיה לי קשה עם ספרים אחרים שלו. מהספר הזה דוקא נהנתי. דמויות מעניינות, פנטזיה קלה וחלום.
האמן ומרגריטה ביפנית ;)... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שאחרי יער נורווגי החלטתי לא לקרוא עוד ספרים של הרוקי מורקמי. לאחר שיש לי את הספר חצי שנה בדירה החלטתי להחיל לקרוא אותו. ועכשיו אני רוצה שמישהו יסביר לי איך יכול להיות שסופר אחד כתב את שני ספרים כאלה. אחד כ"כ גרוע ומשעמם והשני כ"כ מרתק ומעניין?
נראה שלסופר יש כישרון לא מבוטל והוא לא התפרסם לשווא.
מומלץ גם לכאלה שהתאכזבו מכתיבתו במקרים אחרים.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים, הזוי לחלוטין, מקסים, מזכיר מאד את "חתול לבן, חתול שחור" של קוסטוריצה. עונג לקריאה ומאפשר לדמיון של הקורא לרדוף אחרי המוזריות שלו, כמו הדגים שנופלים מהשמים ומאתר החתולים האבודים . מורקמי במיטבו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ההתחלה מבטיחה ואז הוא מתחיל להתדרדר מפרק לפרק. משעמם, ארוך ודבילי. סיימתי אותו בקושי ואז זרקתי אותו בפומביות לפח בחצר. לא מבינה על מה ולמה כל ההתלהבות. לא טרחתי לקרוא עוד ספר של מורקמי אחרי ההתנסות הזאת.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מערבולת של דמיון ,מציאות וחלום. ספר מסע סוחף שנותן כבוד לספרות. המסע של הגיבורים בגילאים שונים החל מגיל ההתבגרות ועד לזיקנה לוקח אותנו על הקו הדק בין מתא-פיזי לחומר, בין מטאפורה למציאות ובין אדם לסביבה וטבע.
הרוקי מטיב להשתמש בכל מה שיש לספרות להציע, לפעמים יתר על המידה, לטעמי:מטאפורות סמלים ואלגוריות לעיתים מסיחים את הדעת מהעלילה הפשוטה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרוקי מורקמי היינו אולי הסופר היחיד שמצליח להחדיר סוריאליות מוחלטת של חלום לתוך עלילה אך עם זאת לשמור על הגיון מסויים בתוכה.
אחרי שסיימתי לקרוא את הספר נשארו לי תהיות רבות על כמה דברים שלא ניתן עליהן הסבר בספר, למרות שהדבר מתסכל מעט היופי של הספר היינו בעובדת קיומם של דברים חסרי פשר שהקורא ממשיך לחשוב עליהם גם אחרי שסיים לקרוא.
הסגנון של הרוקי מורקמי ייחודי ומבדיל בינו לבין סופרים אחרים, הוא איננו מהסס לפרוץ את גבולות הדמיון הפנטזיה ומצליח לשבור מוסכמות חברתיות שנחשבו לטאבו.
ספר ייחודי ומומלץ מאוד.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אף פעם לא השתמשתי בסמים ואני לא יודעת מהי הרגשת הסוטול, אבל כל פעם שקראתי את הספר הזה הייתה תחושה שעישנתי משהו או שאכלתי קערה גדושה בפטריות הזיה.
זקן שמדבר לחתולים, גשם של דגים, ג'וני ווקר שרוצח חתולים ומה לא.
ברגע מסוים עלה לי הראיון להתחיל לחלק את הספר הזה במסיבות כתחליף לאקסטזי.
האם נהנתי מהספר? אני חושבת שכן. המסתוריות "המורקמית" שמסתרעת על כל הספר הופכת אותו למעניין. אם כי בשלב מסויים כבר רוצים להתחיל לקבל תשובות על כל השאלות שהועלו, אבל אין! כמעט עד סוף אין תשובות, וגם אז אני לא בטוחה שהבנתי מה הייתה כוונת המשורר.
הרוקי יש רק אחד, אני לא יודעת אי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק עכשיו סיימתי לקרוא
הספר הזה הוא יצירת מופת,כל פרק שעבר הייתי יותר מסוקרנת,לאט לאט נכנסתי ונבלעתי לתוך העולם שמורקאמי יצר ,עולם שלם שבו הדברים מאוד מאוד פשוטים לא צריך לשאול הרבה שאלות אלה רק לקבל את מה שקורה כפי שהו ,ומצד שני עולם עמוק ,רגשות כנים,יופיה של השפה,והחבריות העמוקות שנירקמו שהופך את הספר למורכב יותר.הספר הזה נתן לי ממש חשק לחיות ,חשק לאהבה,חשק לפנטזיה ובכלל חשק ליצור.
היה לי קצת קשה עם זה שבסוף לא ככ הבנתי איך הכל הסתדר ושסיימתי את העמודים האחרונים של הספר ונשמתי נשימה עמוקה שכחתי את כל מה שלאורך הספר התאמצתי לשמור במוחי כדי שבסוף הפי... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שקראתי אותו מזמן,
עדיין מפעמת בי התחושה העילאית שליוותה אותי במהלך קריאתו. מדובר ביצירת מופת חד פעמית. לא פחות.
מי שאוהב את התפר שבין שיגעון לשפיות, בין מציאות לדמיון ומוכן ללכת עד הסוף עם מורקמי ומוחו המבריק יקבל מתנה אדירה בקריאת הספר המיוחד הזה.
חבל שאני לא מסוגלת לחזור ולקרוא ספרים שכבר קראתי. הייתי רוצה לחוות שוב ושוב את הספר הנפלא הזה כמו בפעם הראשונה.
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואו! עירוב של טולסטוי, בולגקוב וג'יי קיי רולינג בסופר אחד. תענוג עילאי. זה הספר השני של מורקמי שאני קורא, אחרי יער נורווגי. רץ לקנות עוד מורקמי...... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חייב להודות שהדמויות מעניינות, במיוחד נגעה לליבי דמותו של נאקאטה ומאד התחברתי ללשונו החדה והתיאורית של מורקמי, שיודע להעביר ולעורר תחושות בצורה מופלאה ובכישרון רב. לטעמי, הספר גדוש ביותר מדי הזיות לא מובנות- לזרוק רעיונות ומצבים מופרכים לאוויר זה נחמד, זה מלא דמיון וזה אפילו מעלה חיוך, אך הם נותרים בגדר בדיחה גרועה כאשר אינם מקבלים התייחסות או חיבור מציאותי כלשהו, כאשר אפשר לוותר מראש על שאלות כמו למה ואיך, כאשר הנסיונות להבין את קשר האירועים פוסקים ובמקומם מתחלפת השלמה או הכרה בעלילה הבלתי ניתנת לפיתרון, או אז מבינים כי מדובר בלא יותר מעוד תחנה ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה מאוד כבר נכתב על הרוקי מורקמי,
היו שכתבו שספריו הזויים ובלתי מובנים, ויש את אלו שבטוחים שמדובר בגאון.
אני?
אני יודעת שמדובר בגאון.
הדמויות כ"כ עשירות, כ"כ עגולות ועם זאת מסתוריות לחלוטין,
כל אלו שאמרו שקפקא על החוף הוא כמו חלום, אני מסכימה לחלוטין, אבל חלום מקסים, עם השלכות מיוחדות על החיים, ותובנות עמוקות.
למי שעדיין לא מכיר את מורקמי, לא הייתי ממליצה להתחיל בספר הזה, ולמי שמכיר ואוהב, זהו ספר חובה.
באיזה ספר תוכלו למצוא חתולים עם חוכמת חיים?
נערים בני 15 עם בגרות נפש?
עלוקות שנופלות מהשמים יחד עם דגי מקרל?
ובעיקר באיזה ספר נוסף תוכלו למצוא א... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה - קראתי אותו פעמיים מה שמאוד לא אופייני לי.
הספר הזוי וסוראליסטי אבל בכל זאת עוסק בהרבה דברים מהחיים שלנו עצמם.. אחד הספרים הטובים שקראתי.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לדעתי הספר הזויי במובן השלילי ביותר של המילה. אין שום נקודה שאתה יכול להאחז בה בסיפור,מובן שזה סוריאליזם ובכל זאת-אין הוא מוביל לשום-מקום רק לסחרחורת של מצבים חסרי פשר וקשר. בתור קורא הרגשתי לפעמים שהספר פשוט מתבדח עליי באיזו בדיחה לא מוצלחת. אם הספר בכלל מוביל לאיזה שהוא מהלך בעלילה/התפתחות הגיבור אז זה רק למקומות אפלים ביותר של טירוף, זימה ואימה.
מגעיל.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
האמת היא שאין לי מושג מה סיימתי לקרוא כרגע. חלום? סיפור? הזיה? התחושה הברורה ביותר היא החמצה. עד אמצע הספר הסיפור סוחף - אהבתי את הדמויות המרתקות, התיאורים הנפלאים והסיטואציות המוזרות - מורקמי יצר עולם קסום אך ריאליסטי וכנה. אני מניחה שהדבר שהכי הפריע לי בספר הוא מערכת היחסים בין קפקא וסאאקי שלא נראתה לי אמינה. לא אהבתי אותה, את סאאקי הזאת, ולמען האמת היא דיי עצבנה אותי. לא הבנתי מה נער מקסים כמו קפקא מוצא או מייחל למצוא בה. אהבתי את ג'וני ווקר, את נאקאטה החביב ובמיוחד את אושימה.
האם אני ממליצה על הספר? לא יודעת. הוא כנראה לא מספיק טוב כדי להמליץ לחבר, א... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ללא ספק הספר המדהים הזה יכנס אצלי למדף הספרים המצומצם של יצירות שאחזור לקרוא אותם בשלב מאוחר יותר בחיים, בעוד 10-15 שנה..... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר טוב המתרחש כמעין חלום הזוי, מורקמי מפליג למחוזות החשוכים של התת מודע האנושי.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מורקמי קלאסי
אצל מורקמי ישנם אלמנטים החוזרים על עצמם:
אהבה למוזיקת ג'ז ולמוזיקה קלאסית - התייחסות פרטנית לתקליטים, ליצירות, לביצועים ולהרכבים מוזיקליים שונים המבצעים אותם.
הכנת אוכל - לרוב המדובר באוכל פשוט ובריא - ככה אוכלים ביפן - תיאור אופן הכנת האוכל גורם לחשוב שזה בעצם מאד פשוט ואז אני שואל את עצמי למה אני לא מכין את זה בעצמי.
כושר גופני - הגיבור תמיד נמצא בכושר גופני טוב - ריצות, כפיפות בטן וכדו'.
נשים בחיי הגיבור - בת זוג שנעלמת, קשר שעולה על שירטון, גירושין, קשר רומנטי מהעבר שלא נסגר כראוי - מולם ניצב קשר חדש שלא ברור כיצד יתפתח וכיצד יתמודד עם ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אחד הספרים האהובים עליי של מורקמי! הזוי לגמרי אבל גם קל מאוד לקריאה. משפטים קצרים, שפה קולחת, והרבה שיחות. כשקראתי אותו הרגשתי כמו ברכבת הרים. מההתחלה של הספר ועד בערך האמצע שלו הוא זז לאט, מטפס ומטפס ובונה ציפיה למשהו. הפרקים מדברים על דברים שונים לחלוטין ועלילות מקבילות שקשה לראות קשר כלשהו בינהן. מי זה האיש הזה? ומי זאת? מה הולך פה למען השדים? מי זה העורב? ומה הקשר לחתולים [ברור שיש חתולים! :) ] מהאמצע ועד הסוף יש סחרור מטורף של סוריאליזם יפני טהור ומאיים על השפיות, העלילות מתערבבות זו בזו, מסתבכות ונפתרות. כיאה למורקמי, העולם שלו נושק לעולם מיסטי וקוד... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר כתב כמו הזייה . כאילו לקחת משהו ואתה בתוך חלום מעוות וזה מה שעושה אותו כל כך מעניין.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
איך מתחילים לתאר את היצירה הזו? האם מהשפעתה על הרגש? על החשיבה? מתאור העלילה? אצל מורקמי זה לרוב לא פשוט ובקפקא על החוף על אחת כמה וכמה.
אם נתחיל מפרטי העלילה נקבל את קפקא-קון טמורה, נער בן 15, המחליט יום אחד שדי לו בחברת אביו והוא חייב לעזוב את הבית שהכל מת בו. קפקא אורז מספר חפצים נחוצים ופונה על העיר טקמצו, אי שם ממערב לטוקיו. הוא הולך בעקבות גורלו ובעיקר בשל נבואה שניבא לו אביו. למעשה, קפקא-קון הולך לחפש את אחותו ואימו, שנטשה אותו בגיל 4 ועקבותיה נעלמו לחלוטין.
במקביל אנחנו פוגשים את טאנאקה-סאן, שכילד יצא לטיול ב-1944 עם עוד 16 מילדי כיתתו ליער, שם ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מקסים. הסופר בכישרונו הרב הצליח לגרום לי לאהוב סיפורי פנטזיה. אולי כיוון שסך הנוף מאד ריאלי ומוכר.
היה תענוג לקרוא.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה כיף היה לקרוא את הדבר ההזוי הזה
עוד לא קראתי משהו דומה ליצרה הזאת של מורקמי
פשוט כיף וזהו:)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לדעתי הוא אחד ומיוחד, הסופר הזה.
הרבה אומרים שהספר הראשון של מורקמי שקראת הוא הספר הכי טוב שלו בעינך.
מי אני שאבקר כישרון שכזה?!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה לי נורא לכתוב ביקורת על מורקמי
לא כי אין לי ביקורת
אלא בגלל שהסיפורים שלו כל כך מבלבלים שאני אפילו לא יכולה להתחיל במה אהבתי ומה לא.
מצד אחד, כל מה שקראתי היה מאוד מתסכל, כי אין שום היגיון, אין טוב ורע, אין רצף אין צורה ותמיד יש משהו אפור מלנכולי ביזארי וחולני (מה שגורם לי לתהות על קנקנו של האדם, כי צריך להיות טיפה דפוק כדי שיעברו לו בראש דברים כמו שהוא כותב..)
מצד שני, אני חייבת לתת לו קרדיט שלמרות כל אלה המשכתי לקרוא, הוא הצליח לסקרן אותי, לגרום לי לצלוח את כל הפריק שואו הזה כדי להבין מה קורה בסוף
מיותר לומר שבאמת, לא הבנתי בסוף כלום..
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ואמנם קראתי את הספר די מזמן אבל לא יכולתי שלא להגיב לקוראים שמתקשים עם קריאת מורקמי.
הסופר הוא גאון הרעיונות הבדיון מציאותיים, אם רק משחררים את האונה ההגיונית ונותנים ללב לזרום, או אז מבינים כמה טוב מוריקמי הוא לאנושות כולה ולספרות בכלל.
כל נפש ונשמה אצלו מביאה איתה חידה ושאילתא, ולא חייב תמיד שתהיה תשובה.
העולם הוא עגול, כן...את זה כבר הוכיחו אבל מורקמי והגיון...זה נתון להחלטתינו:~) וטוב שכך!!!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרוקי מורקמי הוא מסוג הסופרים שאתה מתחבר אליו ונסחף בכתיבת ספריו או שאתה נותר אדיש ולא מוצא שום עניין בספריו. אני נמנה עם הקוראים שנסחפים אחר ספריו אעפ"י שחלקם הזויים. הספר "קפקא על החוף" הוא מהספרים היותר הזויים של מורקמי אולם אני ממליץ עליו בחום.
קל להתחבר לדמויות והקריאה שוטפת ומעניינת... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה לי לבקר את הספרים של הרוקי מורקמי, כי נראה לי שצריך להיות הרוקי מורקמי בכדי באמת להבין אותם. ועדיין כל ספר שלו מצליח בצורה מוזרה והזויה לגעת ולעורר.
דבר אחד שלא ברור לי למה דווקא מקרלים. אני אישית הייתי מעדיף סלמון מעושן, או אולי גשם של סושי, רצוי עם טמפורה.
... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עם עלילה שכתובה בצורה פתלתלה ומסקרנת, "קפקא על החוף" הוא ספר שפשוט בלתי אפשרי להניח מהיד, ואני ממליצה עליו בחום! יחד עם זאת, אלו שסוריאליזם אינו מנת חלקת, מוטב ויתרחקו מ"קפקא על החוף", כי ריאליסטי הוא לא.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מוערך יתר על המידה.
מזכיר לי את הסיפור על בגדי המלך החדשים.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה אין מה להוסיף על מה שנכתב, פשוט ספר מדהים, שילוב של רומן מעניין עם מטפורות בלי סוף, שזורים במציאות, בפשטות אך כל כך סוחף. מומלץ מאוד לקריאה חוזרת.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירת המופת הגדולה של מורקמי (לא, לא "קורות הציפור המכנית"). קריאה שמכניסה אותך למצב דמוי חלום.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשנת 2009 קבל פר ירשלים הסופר הרקי מורקמי
נער בן 15 שחיי רק עם אביו עוזב את הבית לחפש את אמו ואחותו.
זקן פגוע מוח מוגבל שמתפרנס באיתור חתולים אבודים, ומדבר בשפת החתולים.
נבואה אדיפלית
ספר שאי אפשר להניח מהיד??????????????????..
אני שקלתי להניח ולא להמשיך לקרוא,
כותב בין מציאות לדמיון וחלומות
בין ריאליסטי לסוריאליסטי
העולם מטאפורה פילסופי קשה כבד הזוי
גשם של דגים גשם של עלוקות פנטזיה מיסטיקה
הספר מתחיל בחקירה מודיעין חיל רגלים האמריקאי 1941
תלמידים שיצאו להרים יום טבע עם מורתם ללקט פטריות התמוטטו ואיבדו את הכרתם.
אשמח לשמוע תובנות מאנשים אחרים שמביני... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כל פעם שאני קוראת ספר של מורקמי אני שואלת את עצמי אם אני ממש אוהבת אותו או ממש שונאת אותו, וכל פעם שאני מניחה את ידי על ספר חדש שלו אני שוקעת בו לגמרי וקוראת אותו ברצף ולחלוטין נבלעת בתוכו. אז אני מניחה שאני אוהבת אותו.
סוריאליזם פשוט לא מרגיש כמו מילה מספיק חזקה לתאר את חווית הקריאה בספרים של מורקמי, וספיציפית בקפקא. הוא דורש ניסוחים קצת יותר פרוזאיים, כמו "הזוווווי...!" ו- "WTF?". אבל הוא עושה את זה בצורה הטובה ביותר האפשרית - כמו רכבת הרים או טריפ. ספר שפשוט שואב אותך לעולם אחר, שאתה לא רוצה להניח מהידיים, שיושב לך כמו ערפילית בראש כמה ימים אחרי שסיימת לק... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחרי הספרים שלו צריך ללכת לפרשן חלומות שיסביר לך איפה היית ומה קרה שם בכלל.
מת על הסופר הזה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין שנקרא בשטף ובכיף
הדמויות מעוצבות היטב, ולכ אפילו האירועים הפנטסטיים ביותר אינם מעוררים פליאה רבה כל כך, אלא ממשיכים לבנות את הדמויות ולהעשיר אותן.
אהבתי את העובדה שלכל דמות יש את סגנון הדיבור שלה, תחביר, אוצר מלים והפניות תרבותיות משלה. אהבתי מאוד גם רעיונות סגנוניים שהזכירו לי את בורחס, אבל לא הרגישו כגנבה או צל חיוור
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
האם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאחד הספרים הכי טובים שקראתי... אין דברים כאלה כדאי לכם לקרוא
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין שקראתי בתוך יומיים. סיפור על נער שבורח מאביו. על זקן שאינו יודע קרוא וכתוב. על אנשים שהם פוגשים. אמת ומציאות מעורבבות בפנטזיה ודימיון מזעזע. ספק חלום ספק... בקיצור כדאי לקרוא, יותר בין השורות...... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הניסיון הראשון לא צלח. הספר מצא את עצמו על המדף ורק לאחר כמה ספרים אחרים חזרתי אליו ולשמחתי, הפעם הסיפור זרם.
מורקמי מנהל רב שיח בין עבר להווה, בין תרבות המערב לתרבות היפנית, בין המציאות לבין הדמיון ועושה זאת בחן רב ביד אמן.
האינדיבידואל מול החברה, החיים מול המוות, הקסום לעומת היומיומי.
מסע שלוקח את הקורא אל עבר מחוזות זרים ואל הנפש פנימה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר ממש יפה, נוגע ללב בהרבה מאוד קטעים, מורקמי משתמש בשיא הדמיון על מנת לכתוב ספר אנושי עם כל כך הרבה מטאפורות לא אנושיות, כך שבכמה חלקים מהספר עצרתי ושאלתי את עצמי עד איפה הדמיון יגיע בספר הזה?!
עלילה סוחפת ומעניינת, שנוגעת בהרבה תחומים בחיים.
מומלץ בחום.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
~ "האבנים מדברות ואנחנו לא שומעים." ~
*קפקא על החוף*
הדמויות:
אדם שמדבר על עצמו בגוף שלישי,
אישה שחיה במקביל לדמותה השניה
ונער עם ערפילית עורב אחת.
בתכנית:
מבוך אדיפלי סוריאליסטי מרוסס גרפיטי פילוסופי.
על המוסיקה:
בטהובן וחברים.
במסע תזכו להנות ממטעמיו של המטבח היפני שיוגש לכם על מצע לבבות חתולים ונגיעות געגוע. [הזן החריף.]
*למקדימים להזמין- הופעת אורח של ג'וני ווקר וחליל נשמות החתולים.
תחזית:
רוח וצלצולים עם סיכוי למטר דגי מקרל בשעות אחה"צ [רצוי להביא מטריה.]
אזהרה: האבנים מדברות ואנחנו לא שומעים.
יפנים,
לך - תבין.
[המלצה זו מוגשת ל... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעניין וזורם.
מתאים למי שלפעמים אוהב להתנתק מהמציאות ולהיסחף לתוך חלום עמוס הרפתקאות, מיועד לאנשים בעלי נפש צעירה בלבד!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"מעכשיו עליך להיות בן החמש-עשרה החזק ביותר בעולם...". קפקא טמורה, במשך זמן לא מבוטל, עובר מסע נפשי/פיזי שבהחלט מכתיר אותו כ- "בן החמש-עשרה החזק ביותר בעולם". בגיל 15 מחליט קפקא לברוח מביתו, מעברו , מקללתו של אביו ומחליט לצאת לחיפוש אחר אפלה שנמצאת בחייו- הנוצרה ע"י עזיבתם של אמו ואחותו. במקביל יוצא גם נאקאטה למסע המתחיל ממקרה רצח שהוא עצמו ביצע בעל כורחו...
מורוקמי (כמו שמורוקמי יודע לעשות) מצליח לשלב בין שתי דרכים שנראות לנו בהתחלה לא קשורות בעליל, וליצור בינהן נקודות מפגש עדינות ספק מיסטיות ספק ריאליסטיות.
למרות שהספר לא מספק תשובות לכל השאלות שעולות ב... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה שלא משעמם לרגע
אחד הספרים הטובים שקראתי ,כל כך הרבה מחשבה ודמיון מעורר הרבה שאלות ....... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אחרי הרבה שבחים לגבי כתיבתו של הרוקי מורקאמי הגיעו ידיי אל הספר הזה ובמילה אחת...אכזבה...ההתחלה הייתה יפה, הכתיבה זורמת קלילה אבל בערך בעמ' ה300 היתרונות האלה עומעמו על ידי החסרונות הרבים בעלילה...ניסיתי למצוא בה הגיון, משמעות, פילוסופיה, עומק, משהו שיגע לליבי אך מה שראיתי לפניי היא גרפומאניה במיטבה, מלל בלתי פוסק של שטויות...או שמשמעות הספר נשגבית מבינתי וקטונתי מלהבין אותו או שמדובר פשוט בסיפורים הזויים וצבעוניים שהועלו על הנייר ללא כל הקשר הגיוני ביניהם וללא שום מוסר השכל, משמעות או חכמת חיים...אולי כתיבה זו משעשעת ומעבירה את הזמן הפנוי (למי שיש לו כ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מלא הפתעות, ומה שתורם לכך הינו כי נכתב מעבר לקווי המציאות הנראת לעיין.
רמת הטירוף של הספר הינו כשל ספרי בולגקוב, ..
שני סיפורים מקבילים- ילד בגיל העשרה בורח מביתו ואביו כאשר ברצונו למצוא את עצמו מתוך קול פנימי המלווה אותו.
אדם מוזר לתמהורי המשוחח עם חתולים מחפש את "אבן כניסה" מאות קילומטרים מביתו.
הסיפורים משתלבים ומשלימים אך לא נוגעים אחד בעולמו של האחר.
קצת ארוך, אך שווה, ללא ספק מדובר בקלאסיקה שבדרך..
מומלץ מאד... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני כועסת על מורקמי. מאוד.
אני מרגישה כמו מורה שרואה תלמיד מוכשר בעל פוטנציאל לא ממומש שבורח למשחקים (האם משחקים זה דבר רע?!).
יכול להיות שהבעיה היא בי. שאני לא מספיק מורכבת ולא מספיק יורדת לסוף דעתו של היוצר.
אני לא מבינה מה הוא ניסה להגיד בספר.
כמו בכל אחד מספריו, מורקמי כותב מדהים. יש המון קסם במילותיו.
הצרה היא שב"קפקפא על החוף" זה מרגיש כמו קסם ממוחזר מספרים אחרים: שוב דמויות ראשיות תלותיות , שוב חתולים, וסוף שלא כולל שום סגירת מעגל/מסקנה ברורה או מעומעמת, ובכלל אני יוצאת עם כל תאוותי בידי.
במהלך קריאת הספר, תחושת התסכול התעוררה אצלי ופתרתי אותה ב... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
משום מה מזכיר לי את "האמן ומרגריטה" או השטן במוסקווה כפי שהרוב מכירים אותו, אולי בכך שהוא הזוי. הייתי בטוחה שזה ספר ילדים לפי התקציר, אך קראתי את הספר כשהייתי מרותקת למיטה אחרי 2 ניתוחים והוא סחף אותי מעבר לכאבים ומעבר לזמן, מזל שקניתי אותו. מרתק, מצחיק והזוי. אהבתי אותו מאוד. חוויה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כספר, לא רע בכלל.
כספר של מורקמי, אכזבה.
מה שהכי איכזב אותי שמורקמי ניסה להעביר את עובדת היותו של טאמורה בן 15, בצורה חלשה למדי.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אזהרה ! מהחלום המפלא הזה מתעוררים לאט לאט. פסגת המורקמיות !!! ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מהפנט. מזכיר את סטיבן קינג, אך שומר על ייחודיות. אל תירתעו מעובי הספר, הוא נבלע במהירות.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אכזבה מרה.
נשרך, מייגע, ריק.
מחזור עצמי שנמשך שש-מאות עמודים.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ילד בן 15 בורח מאביו לחפש את אימו ואחותו שנטשו אותו כשהיה בן 4.במקביל איש זקן פגוע ראש, יוצא למסע ראשון בחייו. שני סיפורים ללא קשר ששזורים יחדיו. ספר מעניין אך נגמר קצת דמיוני לטעמי בכל מקרה שווה לקרוא.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם אם הספר שועה לבלתי מציאותי מתחילתו, לא ניתן להרפות ממנו. הרבה שאלות שנשארות ללא מענה, הרבה מוסיקה, נוגע בנקודות רבות בחיים שאחרים נמנעים מלהיכנס אליהן... מומלץ בחום.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מדהים מדהים מדהים.
כל משפט של מורקמי נמצא שם לאחר מחשבה.
ספר מרתק, מרגש. דמויות צבעוניות ומלאות תשוקה.
נהנתי מכל רגע.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מורקמי הגדול מכולם. הסתובבתי שבוע שלם במצב הזוי לחלוטין. קראתי את הספר בשלושה ימים ועוד ארבעה ימים היה לי קשה לצאת מהמצב ההיפנוטי שהספר הכניס אותי אליו. לזה קוראים חווית קריאה. נהניתי לקרוא את הביקורת של scofflaw... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
יש רושם בעת קריאת הספר, שמורקמי נהפך לחקיין עלוב של עצמו. אם ביצירות מופת כמו "יער נורווגי" ואפילו "קורות הציפור" ההזוי, היה לנו ברור שהקצוות יתחברו בסופו של דבר ונקבל תשובות לרוב השאלות , ולאלה שלא, ניחא, הרי שפה יש תחושה של סימן שאלה אחד גדול ועושה רושם שגם הסופר לא טרח לתת עליו את הדין. אם זה בעורב המסתורי שמופיע בתודעתו של קפקא הצעיר, ואם בשחיטת החתולים. האפיזודות הנ"ל לא תורמות בדבר למהלך העלילה המפותלת גם ככה, ואם הן נועדו למטרת סמליות, הן מפוספסות.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במהלך הקריאה ניסיתי לאסוף שאלות שמתחבאות בתוך הסיפורים הסבוכים. מדי פעם כתבתי לי בצד מהן. לפעמים הספר מנסה לענות על השאלות ולפעמים הוא משאיר אותן פתוחות. הנה מקבץ: האם לכל דבר חייב להיות הסבר? האם ההסבר חייב להיות רציונאלי? מהו גבול ההיגיון ומתי צריך להפסיק לחפש אותו? למה קיים בנו הצורך למצוא משמעות בדברים? האם אנחנו מפסידים דברים מסוימים כאשר אנחנו נותנים הסברים רציונאליים לאירועים שונים בחיים שלנו? האם אפשרי להסתכל על סמליות הדברים בלי לנסות לתת להם משמעות? האם אנחנו צריכים להשלים עם דברים שברור לנו שיקרו, או להפך, צריך להלחם בהם? מה גבול הבחירה ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאסטר של כתיבה סוריליסטית משהו, פשוט לכל אורך הספר אתה יודע שאין פואנטה וגם לא תהיה ועדיין הוא תופס את החלק האחורי של המח באחיזה משתקת ולא מרפה כמה ימים אחרי שהספר הסתיים .... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הראשון של הרוקי מורקמי שקראתי היה יער נורבגי. התרשמתי מהדרך בה הצליח הסופר להעביר לקורא המערבי את תחושות הניכור, הבדידות והמועקה של הגיבורים. הרגשתי שהסופר פתח לי צוהר לרובד יותר עמוק של הנפש והאופי היפנים והבנה טובה יותר של המתרחש ביפן כיום ובעבר. דרך סיפרו החביב – ספוטניק אהובתי, עברתי לספר - קורות הציפור המכנית, שהיה שונה לחלוטין. הוא תיאר עולם הזוי ודמויות משונות, תוך שילוב של העולם היומיומי עם עולם הדמיון והחלומות של גיבוריו, ותאור מערכות יחסים שהינם על גבול הדמיון והמציאות.
הזדרזתי לכן לקרוא את ספרו החדש של הרוקי מורקמי, קפקא על החוף, כא... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
שילוב קטלני ומוצלח - זה מה שחשבתי לעצמי כשעיניי נתקלו בספרו החדש של הרוקי מורקמי (ריספקט) בשמו : קפקא על החוף. תחשבו על זה. למי שמכיר את הרוקי ואוהב את הכתיבה שלו, או אולי כמוני, מאוהב עד כלות ונושם כל מילה מהספר שנכנסת ישר לורידים (כן, הוא עושה לי את זה בגדול) אז זהו, שלהרוקי יש ספרים מדהימים, ועוד, כשנתקלתי בספר שלו שכולל את השפ קפקא, בכלל חשבתי שמתתי ועליתי לגן עדן, כי אין שילוב אהוב עליי ומותאם יותר מבחינתי מאשר הרוקי וקפקא (הייתי משדכן בין השניים) נכון שלכל אחד סגנון אחר, ושונה, וקפקא זה קפקא, כבודו במקומו מונח (קדה קידה) והרוקי זה הרוקי, ואני סתם גולשת ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
