אבות ישורון

אבות ישורון

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (21):
1.
2.
3.
"לשון לסופר כצעצוע לילד. לשון ביד יוצר – הוא לא מרגיש בה, עד שלא שובר אותה; וכשהוא מפיל אותה – הוא שומע את קולה של הלשון, השפה שהיא שלו". מבחר מקיף זה, בעריכת הלית ישורון ולילך לחמן, מביא את אחד מגדולי המשוררים הישראלים, משורר מהפכן ששירתו בשלושים השנים האחרונות לחייו היתה נועזת, מקורית ומרתקת יותר מזו של צעירים ממנו בשנים רבות. שיריו מתפרעים בלשון שמשגעת את העברית ובערבוב הנושאים הגדולים של הקיום היהודי-ישראלי עם חומרים קומיים וזוטות של חצר אחורית תל-אביבית. ישורון שואב לכלל מטאפוריוּת הדדית את כל הנקרה בדרכו, קטן וגדול, טריוויאלי ומרכזי. בזה כוחם הגדול של שיריו לדקור את הקורא, להפעימו ולחדש את ראייתו. ישורון הוא "זה שיש לו מסמר תמידי בתוך הנעל", וה"מסמר" הזה קשור תמיד באשמה גדולה, היסטורית ואישית. אין בעולמו שום שלמים הרמוניים, מאוּחים, שאינם "גן ריב". עד שלא שוברים לא מרגישים. השבירה היא דרך להעמיד את עצמאותך מול הדברים, אך גם דרך לאשש את תחושת קיומם. ומן הצד האחר, יש גשר בין המרוחקים. התהום בין כאן לשם, בין העיירה לתל-אביב, בין העכשיו לעבר, בין העברית ליידיש, בין יהודים לערבים – מניעה את המשורר לראות בקוטב האחד את המנוגד לו. כי "אין נופים אבודים", כי "הגשר נחוץ לעבור אל השרוף שוב ושוב". לילך לחמן הוסיפה לספר אחרית-דבר נרחבת. לספר מצורף דיסק ובו 30 שירים בקריאתו של אבות ישורון, משנות השבעים ומסוף חייו. לֶךְ-לְךָ רְאֵה כִּי יֵשׁ מִלְּבַד אַתָּה, עוֹמֵד כְּנֶגֶד שָׁרָם אַשֵּׁיְךְ. יַד הַדֶּלֶת שֶׁהִרְעַדְתָּ – כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי. כָּל פְּרִידוֹת אֲשֶׁר נִפְרַדְתָּ חַם בִּקְּשׁוּ לְךָ: הַשְׁאֵר. סַפָּן הֶעֱלָךָ אֶל אַדְמָתָהּ – אָמְרָה לוֹ אַדְמָתָהּ "רוּחְ אִמְשִׁי". עַל פָּרָשַׁת לֶךְ-לְךָ עָמַדְתָּ, עָרֵב לָמַדְתָּ, נִפְרַד אָבִיךָ. וְהֶחֱשִׁיךְ....

4.
5.
6.
בשני ספרי השירה האחרונים שלו, 'אדון מנוחה' (1990) ו'אין לי עכשו' (1992), מגלה ישורון הן בררנות ביחס לנושאי הכתיבה וצימצום הפן האנקדוטי שלהם, והן זיכוך סיגנוני. במקום הפרגמנטריות וחוסר ההתקשרות בין חלקי שיר שונים או בין שירים של אותו מחזור, מסתמן מעבר לשירים שלמים, בעלי מהלך ברור, המגיע למיצויו בסיומם. הלאקוניות והשעטנז הלשוני אינם מגבילים את הדיבור החי ואינם מותירים מקום למוזרויות. שירים מאוחרים אלה העניקו לשירה העברית את אחת מפסגותיה, שבה הדיבור הישיר, האינטימי, הגיע לבשלות ולעומק נדירים....

7.
8.
9.
10.
11.
12.
13.
14.
15.
16.
הפואמה "הבית" היא משיאי יצירתו של המשורר אבות ישורון (1904-1992). בערוב ימיו משקיף המשורר על הבית שממול, הנתון בעיצומו של תהליך שיפוץ. הפואמה מלווה את תהליך השיפוץ, מתוך הזדהות עם סירובו של הבית להשתפץ. מבחינתו של ישורון, דווקא שכבות ההרס והבלאי של הבית מגלמות את הזיכרון, את חותמם של דיירים קודמים; והשיפוץ כמותו כשכחה. הזיכרון והחוב למתים ממלאים תפקיד גורלי בעולמו הקרוע של אבות ישורון, וכך נעשה הבית לזירת מאבק של ממש. בעודה פורטת בנאמנות את תהליך השיפוץ, הפואמה כמו מספחת את הבנוי להרוס, ופורצת את הרגע – כמו בסיאנס – לקולותיו המציפים של הזיכרון. הפואמה של ישורון היא אתר בנייה, המוקדש להצמחתו הסבלנית של ה"הרוס", כלשונו. במובן זה הפואמה יונקת ממקורותה הקדומים ביותר של השירה: היא אינה מבקשת לתאר מצב או למסור עמדה נפשית, אלא להוליך מעשה בעולם. המשורר מגייס את כל כליו ופועליו כדי לעצור את תהליך השיפוץ, או לפחות לתת בו צורה חדשה. "הבית" הוא דגם מפוסל בחומר, המדמה את היפוכו של התהליך המתרחש במציאות. ככל שהמילים משליטות את ההרס על הבנייה, הן הולכות ונטענות בעוצמה מאגית, אכסטאטית: "הבית בזמן/ בניתו נראה/ כל הזמן/ הולך ונהרס.// כל טלאי/ שמוסיפים לו – / הדגשת ההרוס./ כמה הרוס!". אפשר שפעולת ההשבעה השירית הזאת נחלה הצלחה של ממש: כך או כך, פעולות השיפוץ הופסקו לכמה שנים, והקבלנים הניחו לבית בהריסותיו. הספר הבית מביא את מבטיהם של 16 אמנים על היחסים בין "הבית" לבית. 16 עבודות אמנות מלוות את בתי הפואמה, וחוקרות את היחסים בין ביתו של המשורר לבית שממול; בין חומרי הבנייה של העולם לאלה של הלשון; ובין כל אלה לבין המדיום שבאמצעותו הם פועלים (צילום, ציור, רישום) בהוסיפם עוד טלאי למלאכת הבנייה הלא-נגמרת של "הבית". ...

17.
18.
19.
הֱיֻ לִי פָּנֶיךָ יָפִים אֶל פָּנַי. הֱיֻ לִי פָּנִים אֶל פָּנִים לִי. פֶּה אֶל פֶּה. הֶגֶה אֶל הֶגֶה. מבחר ראשון מסוגו משירי המשורר אבות ישורון (1992-1904) בעריכת בתו, המתרגמת והעורכת הלית ישורון. המשורר, שנודע בריתמוס הרחב של שיריו, מתגלה כאן מחדש בשיריו הקצרים. זהו מבחר ממצה המפגיש את הקוראים הן עם שירתו המוקדמת והן עם שיאי שירתו הבשלה....

20.

בגלל הגלותיות הנפלאה שנוטפת מדפי הספר, בגלל האי-שייכות התמידית, בגלל הניכוס הנפלא של השפה, בגלל נקודת המבט של השונה והזר והמוזר, בגלל האמפ... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ