יש כנראה דברים שאינם נתפסים בספרים. המחבר יכול להיות פנטזיונר מדהים ויוצר תכונות וחלומות מרהיב, זה מותר, ואפילו מיוחד, ובעיני זה אפילו מה שמיוחד בספר החלום המתערבל שמתמלא תוך כדי המילים והמשפטים.
מורקמי כותב חלומות הכי מקסים שיש הוא כותב מילים ועוד מילים שיוצרים משפטים שמרכבים ספרים, בונה עולמות מיוחדים שאתה נוגע בהם באיטיות, טועם אותם ואז מתמכר לשירה המיוחדת של הסופר המרתק הזה.
שאתה מפליא בקריאה מתחיל לנבור בעולם של קפקא, אתה מוטרד ומרגיש קצת מבודד ובייחוד חסר אמון, בדרך מפותלת ודרך הכתיבה הלא שגרתית אתה מתחבר, מבין, מזדהה לפעמים משתהה וגם סולד, אבל אתה מכור, סקרן וערני.
שנקאטה מופיע, אתה מרגיש את העולם המקביל שהסופר בונה לנו דרך הגיבורים וברור לך שמפגש העולמות או נקודת ההשקה בדרך מסוימת כנראה מיוחדת תיתן לנו לפחות כמה תשובות על השאלות הרבות שמופיעות בספר.
למעשה כול גיבור בספר הדי מדהים הזה מוליך עולם אחר של בדידות של לבד וניכור ורק נקאטה הטיפש לכאורה מתגלה כגשר לעולם. האיש שהתבנית ודרך הקיום הברורה שלו מאופיינת בשגרתיות וקיבעון נבחר כשובר את הגבולות, ופורץ דרכים וסוגר מעגלים
לאחרים.
מורקמי משתמש ביכולת השירה שלו השליטה שלו במילים כדי לקחת את הקורא לעולמות מורכבים, מאלץ אותנו הקוראים ,להשתחרר מהכבלים והמוסכמות ולעוף איתו לעולמות פנטסטיים שונים.
נסו לעצום את העיניים ולהקשיב למוסיקה שבספר, לשמוע את בטהובן או את פרינס להקשיב לצלילים של אלינגטון ,כדי להבין ולחוש את הקסם שבספר
מורקמי לאורך כל ספריו לוקח את המוסיקה וקריאת הספרים כאבני יסוד ביצירות שלו ,והוא מצליח להעביר את התחושות ,המילים, התווים ,ואפילו טעמי האוכל בצורה הכי בסיסית ומזוקקת שיש
צריך לקרוא את מורקמי ואת יער נורווגי הנהדר וכמובן את קורות הציפור הייחודי, כדי לצלוח בהבנה ,ובהנאה את קפקא על החוף
בעיני זהו ספר בהחלט ממכר חשוב ובהחלט מענג
מצרף את הצליל של הספר בעיני

















