ביקורת ספרותית על קפקא על החוף מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 במרץ, 2013
ע"י נועה


פשוט לא יאמן כמה שהספר הזה וארץ פלאות קשוחה דומים. כשסיימתי לקרוא את קפקא על החוף, הייתי משוכנעת כי דווקא הוא היה מעין "גרסת בטא" של ארץ פלאות קשוחה המצויין. הופתעתי מאד לגלות שלא.

קראתי את שני הספרים בזה אחר זה ולא יכולתי שלא להבחין בדמיון הרב שיש ביניהם: זה מתחיל מן הדמיון המבני - שני סיפורים שונים כביכול, המופיעים בפרקיהם לסירוגין, המתחילים להשיק זה לזה עד לאותה נקודה בה הם מתאחדים ומשלימים זה את זה.

זה ממשיך דרך מוטיבים ברורים מאד שמופיעים בשני הספרים: מרכז הכובד של עלילות שני הספרים הן ספריות. בשני הספרים חלקים נכבדים מתרחשים בתוככי יערות עבותים, המכילים בתוכם ציוויליזציות בלתי מוכרות. אפילו אזכורים פעוטים של דברים כמו עלוקות, צללים, או אפילו מנות שגיבורי הספר מבשלים, נראים כלא מקריים.

אך נקודת הדמיון הבולטת ביותר היא הרעיון, הנושא המרכזי בשני הספרים. בשני הספרים הדילמה המרכזית העומדת בפני הגיבור עוסקת בבחירה בין שני עולמות: האחד, עולם מושלם המתקיים בתוך נפשו של הגיבור, בו כל הדמויות מאושרות תמיד ולעולם אינן יודעות מחסור, משום שקבלתן אל חיי העולם הזה כרוכה בויתור על תכונותיהן האנושיות (זיכרון, רגשות, יחסים בינאישיים וכיוצא בזה). בשני הספרים, הגיבור קשור לעולמו הפנימי בעבותות של רגשי אהבה לדמות מסויימת המתקיימת בו. העולם השני הוא העולם המציאותי הקשה, הבלתי-מושלם, שבו חי הגיבור באמת. שני העולמות נפרשים לרגליו של הגיבור לאחר שרשרת של אירועים דרמטיים.

השאלה המעניינת הזאת נבחנת באופן שונה בכל אחד מן הספרים, ובכל אחד מהם עושה הגיבור בחירה אחרת משיקוליו הוא. אבל ברמת העיקרון, עצם העיסוק בשאלה כזו בשני ספרים שפורסמו בהפרש זמנים של כמעט עשרים שנה, תמוה בעיני.

מה שמתמיה אותי עוד יותר, היא העובדה שדומה כי ארץ פלאות קשוחה, המוקדם מבין שני הספרים, מצליח להוציא מתוכו אמירה בשלה יותר, עקבית וקוהרנטית יותר מזו שנשמעת בקפקא על החוף. לדעתי, הפואנטה החשובה של קפקא על החוף הלכה לאיבוד בתוך ים גדוש ומלא של עלילות משנה, דמויות שונות, סמלים ושלל אירועים סוריאליסטיים שנותרים בלתי מוסברים, ולא ברור כיצד הם תורמים להבנת הרעיון המרכזי. הנקודה מתערפלת והופכת מגומגמת וחסרת עומק.

מיותר לציין שהיו בספר המון סמלים ורעיונות שלא הבנתי. אבל זוהי תחושה שאני כבר מקבלת באהבה בפעם המי יודע כמה שאני קוראת ספרים של הרוקי מורקמי. היתה תחושה מאד אפלה שאפפה חלקים נרחבים מן הסיפור, שנותרה עומדת על כנה גם משסיימתי את הקריאה.

בשורה התחתונה, הספר מצויין בסך הכל, וכתוב בשפה המעולה והזורמת האופיינית להרוקי מורקמי. אני לא בטוחה שזה הספר שהייתי ממליצה עליו כ"מורקמי למתחילים", כי הוא עלול להיראות מאד מאיים ומתסכל.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נועה (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, כיף לשמוע!
שין שין (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
הביקורות שלך נבונות להפליא. שאפו!
עולם (לפני 6 שנים)
ביקורת מצויינת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ