1. שיר קינה למילה הטובה

פתחתי את הדלת בבנק הפועלים,
פתחתי כדי לצאת אל החוץ, מ הבפנים.
אך בטרם הספקתי לצעוד, אפילו צעד אחד לפנים,
מיד מולי נעמדה, שורה של אנשים.

הראשון שעבר היה איש מזוקן,
הוא עבר עם חזה נפוח והרבה טקס בישבן.
כי הרי ברור זה שאני אחלוק את הכבוד לכבודו,
ואם לא בשל העובדה "שאדוני אלוקינו" צועד הוא לצדו.

ומיד אחריו עברו שתי עלמות חמד (ונאות),
עטור מצחן צמות שחורות, ופיותיהן מפיקות מרגניות.
הם דנו על המצב הביטחוני על המשא ותן ועל דה ועל האא,
וכמובן שלא חסכו מאתנו את הכול, בגוון של צעקה.

אחריהן נכנסה לה גברת עם סלים,
שנעצה בבנות מבטים מצמיתים.
"אצלנו ברוסיה דבר כזה לא היה יכול לקרות,
ואיזה חוצפה זה בכלל שהן גם שחורות."

ולצידי, עמד אדם מזדקן,
שכמוני חיכה שההמון יתמתן.
וכשחלף לו הזעם אמרתי לו, "בבקשה אדוני"
והוא יצא כלעומת שבא, מבלי אפילו מבט אחד לכיווני

אז אמרתי לעצמי "תודה רבה, ושזה יפה מאוד.
ואיזה נחמד שיש עוד אנשים צעירים עם כבוד".
ואיחלתי לעצמי דרך צלחה ושיהיה לי יום נעים,
אבל החיוך של התודה, לא היה מרוח לי על הפנים.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

2. שיר געגוע לכפתור העריכה

כפתור העריכה, כפתור העריכה
מאז שהלכת, חיי הפכו בדיכה
טעויות כמו זו למעלה נשארות כמו צלקת
נשבע לך כפתור, זה עושה לי דלקת

מדוע זה הלכת, כפתור יקר שלי
ללא ספק היית, איך אומרים- אחלה כלי
מתי תחזור?אתה יודע שאני אינני נביא
על זה יכול רק לענות, אדון לביא

כפתור עריכה, כפתור עריכה
ממך אני מבקש סליחה
נשארנו רק עם שלח/י ועקוב אחרי חבר
אבל גם איתם, הגעגוע לא עובר

(השיר נכתב כשיר מחאה להחזרת כפתור העריכה

נכתב לפני 14 שנים ו-7 חודשים

3. שיר ישן

מחליק את ידי במורדות גופך
זיכרון שנחרט יעלה
בזוהר היום ניצוצות של אור, עשו את דרכן בשערך השחור.
חוטי ריחות נכרכים סביבי, אני שיכור מריחך
שואף עמוק, ואוצר, ועוצר

לא למות עכשיו

נכתב לפני 14 שנים ו-9 חודשים