“משה רון מעם עובד בחר 20 סיפור מהקלאסיקה האמריקאית ויצר ספר עם "מ" בצדו. מתוך 20 הסיפורים, שליש מהם כלל לא מתרחשים באמריקה בכלל ולא בארצות הברית בפרט. הסיפור הפותח, ריפ ון וינקל , עוסק בכפר של הולנדים בארה"ב,. ריפ הוא בעל משפחה, אדם טוב לב ובטלן גמור, שלילה אחד הוא פוגש הרחק מביתו זרים ולאחר סביאה הוא נרדם בדרכו הביתה, רק כדי לקום 20 שנה מאוחר יותר. עוד סיפור מפורסם עוסק בשטר של מיליון פאונד. שני”

“כמו תמיד הספרים מגיעים אליי במקרה, הם משתקעים אצלי בכוננית כאילו מעצמם ויודעים שיום אחד אקרא אותם... ואז יום אחד אני מתעכב ליד ארון הספרים ולגמרי באקראי שולף אחד מהם ומתחיל לקרוא... הפעם היה זה ספר הזה שנקרא: "הסיפור האמריקאי הקלאסי". מדובר באנתולוגיה של סופרים אמריקניים, שהמיוחד בה הוא שהסיפורים בה נכתבו ע"י סופרים בני המאה התשע-עשרה. קראתי את הסיפורים בהפסקות והם מגוונים מאוד, אך בעיקר מתארים”

“האסופה שלפנינו כוללת שבעה סיפורים: "בית החתול המשחק במחבט", מאת אונורה דה בלזאק (מצרפתית: משה רון); "התמונות הנבואיות", מאת נתניאל הותורן (מאנגלית: משה רון); "הדיוקן הסגלגל", מאת אדגר אלן פו (מאנגלית: משה רון); "הדיוקן [נוסח ראשון], מאת ניקולאי גוגול (מרוסית: נילי מרסקי); "Aquis submerses", מאת תיאודור שְׁטוֹרְם (מגרמנית: רן הכהן); "ברברה לבית גריבּ", מאת תומס הארדי (מאנגלית: משה רון); "השקרן", מא”

“ההוצאה היתה מודעת, מן הסתם, לסיכון שהיא לוקחת: סיפורים קצרים חביבים רק על מעט מהקוראים. ופה קובצו 20 סיפורים קצרים שמה שמשותף לכולם הוא הזמן בו נכתבו - סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. הסיפורים - של סופרים וסופרות ידועים ואלמוניים, הם באיכות משתנה. יש בהם טובים ומעניינים ויש רבים שלא צלחו את הזמן. תהיתי לפעמים מה הסיבה שנכתבו, ועוד יותר מה הסיבה שקובצו לאוסף. שניים מהסיפורים לכדו את תשומת לבי.”

“משה רון מעם עובד בחר 20 סיפור מהקלאסיקה האמריקאית ויצר ספר עם "מ" בצדו. מתוך 20 הסיפורים, שליש מהם כלל לא מתרחשים באמריקה בכלל ולא בארצות הברית בפרט. הסיפור הפותח, ריפ ון וינקל , עוסק בכפר של הולנדים בארה"ב,. ריפ הוא בעל משפחה, אדם טוב לב ובטלן גמור, שלילה אחד הוא פוגש הרחק מביתו זרים ולאחר סביאה הוא נרדם בדרכו הביתה, רק כדי לקום 20 שנה מאוחר יותר. עוד סיפור מפורסם עוסק בשטר של מיליון פאונד. שני”

“כמו תמיד הספרים מגיעים אליי במקרה, הם משתקעים אצלי בכוננית כאילו מעצמם ויודעים שיום אחד אקרא אותם... ואז יום אחד אני מתעכב ליד ארון הספרים ולגמרי באקראי שולף אחד מהם ומתחיל לקרוא... הפעם היה זה ספר הזה שנקרא: "הסיפור האמריקאי הקלאסי". מדובר באנתולוגיה של סופרים אמריקניים, שהמיוחד בה הוא שהסיפורים בה נכתבו ע"י סופרים בני המאה התשע-עשרה. קראתי את הסיפורים בהפסקות והם מגוונים מאוד, אך בעיקר מתארים”

“האסופה שלפנינו כוללת שבעה סיפורים: "בית החתול המשחק במחבט", מאת אונורה דה בלזאק (מצרפתית: משה רון); "התמונות הנבואיות", מאת נתניאל הותורן (מאנגלית: משה רון); "הדיוקן הסגלגל", מאת אדגר אלן פו (מאנגלית: משה רון); "הדיוקן [נוסח ראשון], מאת ניקולאי גוגול (מרוסית: נילי מרסקי); "Aquis submerses", מאת תיאודור שְׁטוֹרְם (מגרמנית: רן הכהן); "ברברה לבית גריבּ", מאת תומס הארדי (מאנגלית: משה רון); "השקרן", מא”

“ההוצאה היתה מודעת, מן הסתם, לסיכון שהיא לוקחת: סיפורים קצרים חביבים רק על מעט מהקוראים. ופה קובצו 20 סיפורים קצרים שמה שמשותף לכולם הוא הזמן בו נכתבו - סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. הסיפורים - של סופרים וסופרות ידועים ואלמוניים, הם באיכות משתנה. יש בהם טובים ומעניינים ויש רבים שלא צלחו את הזמן. תהיתי לפעמים מה הסיבה שנכתבו, ועוד יותר מה הסיבה שקובצו לאוסף. שניים מהסיפורים לכדו את תשומת לבי.”