ביקורת ספרותית על קפקא על החוף מאת הרוקי מורקמי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 ביולי, 2016
ע"י Daniel


*אזהרת ספויילרים*

קניתי את הספר לפני כמה ימים, לאחר שהייתי בדייט על החוף עם בחור יפני שמאוד המליץ עליו. קראתי על הספר באינטרנט, בויקיפדיה ובאתרים נוספים. העלילה מאוד משכה אותי מהרבה סיבות. התפר הזה בין המציאות לחלום שנראה שמורקמי מנסה להעביר בספר נראה לי מרתק, והעובדה שיש בסיפור טרנס הומו מאוד משכה אותי (מעצם היותי הומו ובעל חברים טרנסים).
התקציר על הזקן שמחפש חתולים ויכול לדבר איתם, ולאחר מכן יוצא למסע בו הוא מחפש אחר חצי הצל שאבד לו הפנט אותי; ובנוסף לכך קראתי ספוילרים על הנבואה האדיפלית של קפקא וזה סקרן אותי איך יתכן שהוא שכב גם עם אחותו וגם עם אמו הפוטנציאליות. תהיתי שוודאי כוח מאוד חזק גרם לכך, ושוודאי עברו על קפקא לבטים רבים לפני שעשה את זה.

ובכן, ממש לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר ואני יכול להגיע שמעט התאכזבתי. אני כן חושב שהוא באופן כללי ספר טוב, אבל היו בו קטעים רבים שמאוד הפריעו לי.

קודם כל, בניגוד למה שציפיתי שיקרה הדמות של אושימה הטרנס היא אחת הדמויות הכי שנואות עלי בספר הזה. אני חושב שקרוב ל100 עמודים מהספר מוקדשים להגיגים פילוסופיים שהוא ממציא במהלך שיחות עם קפקא ואנשים אחרים, ורובם היו מעיקים והיה לי רצון לרפרף עליהם כמה שיותר מהר כדי להגיע להמשך. חלק מהדיאלוגים היו יפים ותרמו להמשך העלילה, אבל הרבה פעמים הייתה הרגשה של חזרתיות ושל הוצאת העלילה מההקשר.
מעבר לזה, אין ממש נופך נוסף בדמות. היא לא מתפתחת ונראה שהיא שם רק כדי לקדם את העלילה באופן יבש.
הכי הפריע לי שמורקמי מתייחס אל אושימה כאל "חצי אישה", ושאושימה בעצמו מעיד על עצמו כאישה. זה סותר את המהות של להיות טרנס! ההתייחסות לגוף כמשהו יותר חשוב מהנפש הוא משהו שטרנסים מתנגדים לו בכל תוקף. זה לא מעוגן במציאות ונראה שמורקמי לא מכיר טרנסים מעבר לדמוית שהוא ממציא.

פרט לכך, החלק שקשור לנבואה האדיפלית הועבר בצורה קלוקלת, בניגוד לציפיותיי בקשר לכך. האונס של סאקורה בחלום של קפקא היה מזעזע, ונראה כמעט לגיטימי בעיני הסופר. כן היו חלקים שאהבתי בקשר בין קפקא לסאאקי אמו הפוטנציאלית, ועל כך אפרט בהמשך.

משהו שמאוד לא אהבתי- איפשהו בעמודים 270-400 היו כ5 פרקים בעלילה של קפקא שכשקראתי אותם הרגשתי שאני קורא אותו דבר שוב ושוב, ושוב ושוב.
הרוח של הילדה מתגלה מול קפקא והוא עוצר את נשימתו במיטה, מצמצם את עיניו ומביט בה.
הרוח של הילדה מתגלה מול קפקא והוא עוצר את נשימתו במיטה, מצמצם את עיניו ומביט בה, ולבו רוטט.
הרוח של הילדה מתגלה מול קפקא והוא עוצר את נשימתו במיטה, מצמצם את עיניו ומביט בה, וקורא בשמה.
כל מה שחשבתי הוא "הו גאד! תשכב איתה ובוא נסיים עם זה". ברור שאני מבין את הנסיון לייצר נופך אגדתי וקסום לעלילה, אבל זה היה כל כך מפרך, ועל אף היופי בזה שלא ברור עד כמה היא מציאותית ועד כמה חלום, ובהגיגים הפילוסופיים שנכתבו בין קו עלילה אחד לאחר, הייתה תחושה מאוסה של חזרתיות ושל נסיון למשוך את העלילה.

פרט לכך, הסצינה עם הפמיניסטיות הייתה לא טובה בעליל וברור שמטרת כל הפרק היא להוציא את אושימה מהארון כטרנס.

היו בספר הזה קטעים נוספים מלבד הקטע הזה שנראו מיותרים. כמו בפרק שבו נקאטה תוהה בדרכים ויושב על החוף בדרך לטקמצו. כמו כשקפקא מגיע לבקתה ההיא ביער ופשוט יש פרק שלם שמתאר את אורח החיים שלו שם, בלי שהעלילה מתפתחת. לקפקא לקח *ארבע* פעמים להכנס ליער ולצאת ממנו במהלך הספר כדי להבין שיש שם משהו מיסטי, רציתי לצעוק לו כבר שזה ממש מול העיניים שלו.

החפירות על באך,בטהובן,מוצארט, היידן ועוד ועוד- זה היה כל כך מאוס. אושימה מדבר על זה, קפקא חושב על זה, איש רנדומלי בבית קפה מדבר על זה, אושימה שוב מדבר על זה. יש יופי בלשלב נושאים שונים בעלילה אבל זה היה כל כך לא מהנה לקרוא עמודים שלמים על חייהם והמוסיקה של האנשים האלה, במיוחד למי שלא מתעניין בתחום.


דברים שכן אהבתי:
הדמות של נקאטה מקסימה ומחממת את הלב. הצורך שלו להצהיר שוב ושוב בפני אנשים שהוא טיפש, והעובדה שהרבה אנשים עזרו לו בדרך וניסו לשכנע אותו שאין זה כך. העובדה שהוא מדבר עם חתולים ומצא איתם שפה משותפת ולא עם בני אדם.

הדמות של הושינו נהג המשאית הייתה דמות שנואה עלי בהתחלה ותחילה התאכזבתי שהוא הצטרף לנקאטה במסע, אבל עם הזמן הדמות חווה התפתחות משמעותית וזה היה מאוד יפה לחזות בכך. הדיאלוגים לקראת סוף הספר בין הדמות לנקאטה היו יפהפיים.

הקשר בין קפקא לסאאקי- בהתחלה קצת לקוני, אבל עם הזמן הוא התפתח למשהו מאוד מסתורי ויפה. האם הם אהובים או אם ובנה? אולי גם וגם? ואיך הנער ששמו עורב קשור לזה? זה היה חלק מאוד יפה בספר. הדיאלוגים האחרונים בין קפקא לסאאקי ב"גן העדן" שמאחורי היער היה מרגש. החלק בו הוא סולח לה או לאמו או למטאפורה שהיא מייצגת, על כך שנטשה אותו בילדותו היה מאוד יפה.

קראתי הרבה ביקורות שהתלוננו על כך שנשארו הרבה קצוות פתוחים בעלילה, אבל זה חלק מהיופי בספר לדעתי: הקשר הרופף בין התקרית ביער בזמן מלחמת העולם השניה לבין המשך העלילה והחיילים ביער שליד הבקתה, הקשר בין ג'וני ווקר ועינוי חתולים לבין אביו של קפקא ועוד.





בסך הכל מהתרשמותי זה ספר חביב וטוב אבל לא מדהים. כן הייתי ממליץ לקרוא אותו למי שמתחבר מאוד לתקציר ולמורקמי, והוא גורם למחשבות רבות להופיע. הוא מציג נושאים של חיים ומוות, של אור וחושך, בדידות ושגעון. יש בו עומקים רבים, אבל העלילה לא תמיד מחזיקה את הסיפור ואני יכול להבין אנשים שיחליטו להפסיק לקרוא אותו באמצע.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
חבל שלא סיפרת קצת על הדייט שהיה לך עם היפני הזה... :)
ביקורת יפה.
לא מניה ולא מקצתיה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
זו לא ביקורת . זו סיקרת מערכות מה שעשית פה .
אקו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה :)
מחשבות (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ספר מצוין של כותב משובח. סופים אצל מורקמי? הצחקת אותי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ