ביקורת ספרותית על קפקא על החוף מאת הרוקי מורקמי
בזבוז של זמן

---

זמן מה אחרי שנטשתי אותו, אני נזכרת לכתוב סקירה לספר הזה. עד עכשיו פשוט לא היה לי אכפת, אבל אתמול מצאתי ספר של קפקא על המדרכה ליד הדירה שלי, שעון לו על הקיר באלגנטיות, והרמתי אותו. עוד לא קראתי קפקא לפני כן, אז בעת הליכתי, קראתי קצת, ומצאתי את עצמי מתיישבת על ספסל בפארק וגומעת את כולו כמעט. זה היה "מכתבים למילנה".

אז עכשיו אני מצטערת בשביל קפקא על כך ששמו מתנוסס על הכריכה של הספר הזה, ועל כל אחת ואחת מהפעמים בהם מישהו חיפש אותו בגוגל והזבל הזה הופיע. הוא לא עשה שום דבר שזה מגיע לו.
זה משעמם, זה לא מצחיק, אין שום חוקיות פנימית, סצנות ואפילו פרקים שלמים עוברים וחולפים לשלום בלי להשאיר אחריהם אף לא פואנטה אחת, בזבוז זמן מוחלט. מורקמי חייב לי 569 עמודים של הזמן שלי. זו ריבית, כי לא באמת צלחתי את כולם. נטשתי את הספינה עוד לפני שהגעתי לעמוד 400, וגם זה דרש ממני כוחות.
משתי סיבות המשכתי לקרוא. אחת, כי הייתי על חוף בסיני וכבר סיימתי את כל הספרים האחרים שהבאתי. שתיים, כי חשבתי שעוד מעט, בקרוב, תהיה איזו פואנטה נסתרת, מסקנה, משהו... חשבתי שאולי רוב האנשים יכולים לראות משהו שאני לא יכולה ומאוד רציתי לראות את זה גם, אבל כלום. מורקמי פשוט סובב את גלגל המזל וזרק כל זבל אקראי שהוא נעצר בו אל תוך הספר הזה, ואז מעולם לא הצדיק שום דבר ולא חיבר קצוות פרומים. אני לא יודעת למה ערימת העצים המתים הזאת זכתה לכזאת פופולריות. זה מגוחך.

מורקמי אצלי ברשימת אשפתות המופת.

» ביקורות נוספות של מוריה בצלאל
» ביקורות נוספות על קפקא על החוף