קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי
יותר מיום עבר מאז סיימתי את הספר הזה. ביום הזה חשבתי עליו הרבה מאוד, ואני עדיין לא מצליח להשתחרר מהתחושה שמה שקראתי עכשיו הוא חד פעמי, מין קסם שלעולם לא ישוב. זה לא הספר האהוב עליי, לדעתי אני לא אכניס אותו לטופ 10 שאי פעם קראתי, ועדיין יש בו משהו אחר.
יש לי מין תחושה כזאת המון פעמים, שהעולם הגיע לסוג של מיצוי בשנים האחרונות. למשל בתחום הטלפונים הניידים. מאז שפרץ הסמארטפון לחיינו, הוא מתקדם מאוד כל הזמן, ונוספות לו תכונות מתכונות שונות, אבל בתור חובב גדול של התחום אני יכול להגיד שכבר אין באמת חידושים. אותו דבר בספרים או סרטים, קשה ליצור משהו באמת חדשני שלא הולך לפי הכללים שקבעו מי שלפנינו ופרצו את הדרך.
הרוקי, לשמחתי, נתן לי משהו אחר. ספר שלא מציית לכלום מלבד לעצמו, ספר שבונה והורס ומפליג למקומות זרים ובעיקר, לא חש צורך להסביר את עצמו. הוא בונה אנלוגיות ודימויים אבל לא מעניק לנו את המילון הדרוש כדי לפצח אותם. זה מין כתב סתרים שמתכתב עם העלילה. בדיוק כמו הדמות הראשית, קפקא, אנחנו נדרשים ללמוד על עולם זר ומוזר שלא מוכן באמת להיפתח אלינו.
ברמת השטח, הספר מספר לנו על קפקא, נער צעיר שנמלט מביתו בחיפושים אחר משהו לא ידוע. בצירוף מקרים, זקן בשם נאקאטה יוצא אף הוא למסע שאין לו סוף אמיתי או יעד ממשי. אבל הסיפור הזה הוא רק פני השטח, כי כל הספר נותן תחושה שמשהו גדול, משהו קדמוני מאוד זוחל מתחת לפני השטח ומנסה לספר לנו על עצמו מבלי להיראות.
הספר הזה הוא חוויה חד פעמית, כי כמו שאמרתי כבר הוא לא מובן. בהתחלה אמרתי לעצמי היי, אני כבר בעמוד 100 ואני לא מבין. ואז בעמוד 200, אותה מחשבה חזרה ונשנתה בעמודים 300 ו 400 וגם בסוף הספר. הוא חוויה משונה, של חוסר וודאות וידע. במהלך הספר אנחנו ניתקל לא מעט פעמים בדמויות שופעות דברי חוכמה, באירועים משונים וחסרי הסבר שאין להם שום פתרון כלל וכלל, גם בסוף הספר.
יכול להיות שאני קצת חוזר על עצמי, אבל החוויה שהקריאה בספר הזה העניקה לי היא באמת משהו מיוחד.
הכתיבה של הספר מהטובות והמיוחדות שקראתי, וללא ספק פשוט נשאבתי אל תוך הדפים, ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר, וכשהייתי חייב להפסיק, לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.
הדמויות בספר מורכבות בדיוק כמו כל הספר. אין הרבה דמויות, ולכן גם אין עומס וככה מתאפשר לנו להציץ אל כל דמות עמוק פנימה, אל מה שמניע אותה באמת וגורם לה לנוע. אלו לא תשובות קלות, פשוטות או מובנות, אבל המסע עצמו הוא מה שמשנה, ולא היעד.
אז לסיכום.
אם אתם בעניין של משהו שונה. של משהו אחר, של משהו שלא ייתן לכם תשובות או הנחות והקלות, מוזמנים להרים את הספר ולהתחיל לשקוע.
טריגרים מאוד נדרשים -
מין. בציר עלילה אחד כמויות גדולות, בציד אחר אין כלום.
אלימות. לא באמת הרבה, אבל יש סצינה אחת מזעזעת שלא הייתי באמת מוכן אליה נפשית. יש מעט אלימות במשפחה, לא תמיד פיזית.
פילוסופיה. הרבה חפירות פילוסופיות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
