|
בסוף השבוע הזה ביקרתי בשלל מקומות, בין היתר באלסקה, אלסקה הקפואה ששבבי הקרח התמידיים והקור העז הם מסיממניה העיקריים, מפלסת דרכי במזחלת הרתומה לכלבים לאים שהשוט הוא מנת חלקם היומיומית.
במהלך סוף השבוע הזה הייתי עדה לתלאות של בריות רבות, הבחנתי בכאב והעייפות המבעבעים מעיני... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
אדם וכלב
לפני שנים לא רבות, חלפתי בריצה בשביל שבעירי בדרכי למרחבי השדות, שם פגשתי באדם וכלבו שהצליחו לרגש אותי. קשיש שבקושי הלך על רגליו, גרר כלב זקן וקטן, משותק בגופו, הנתמך בסד עם שני גלגלים. על אחוריו של הכלב היה כרוך חיתול לבן וקטן שהעיד על מצבו הסיעודי. הכלב והזקן פסעו באט... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
למרות כל ההייפ, מדובר בשורה התחתונה בספר ניו אייג' שיש בו יותר תיאורים של ה-OCD של הכותבת (החלק שבו היא כותבת שכחלק מאובססיית הסדר שלה היא נהגה לזרוק חפצים לאחים שלה בלי ידיעתם - חפצים שהם אח"כ חיפשו! - שבר אותי) מאשר עצות תכל'ס.
מיועד לאנשים נטולי ציניות שמסוגלים לברך את הבית שלהם... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
דן יהב מתמקד בעבר - ביחס החברה לנושא טוהר הנשק - אני מרשה לעצמי ללא בקשת רשות מפורשת להתיחס לנושא מעבר לפרק הזמן שאליו מתיחס הכותב.
נשק נועד להרג. מתי ההרג מוצדק? מה באשר לפגיעה ב: "לא מעורבים" מושג הכולל כידוע נשים, ילדים, בני אדם שלא מרצונם מעורבים ונקטפים במהלך היום יום שלהם א... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
פעמים נוף, דמויות וטבע מתחברים יחדיו לרקמה אחת (זהו הדימוי היחיד שמצאתי לסוג כתיבתה המיוחד של קלייר קיגן). פעמים אלו הולכות ומתמעטות, הולכות ונהיות לנדירות יותר, עוד יותר נדיר כאשר עם אותה רקמה עדינה יש טכניקה מקסימה ורעיונות נפלאים אז כאשר נתקלתי בספרה של קלייר קיגן מיד הבנת... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
כמו רוח קרירה ומקפיאה , החודרת לעצמות כך חדר המינגווי בספרו אל ליבי. בתחילה קצת היה לי קשה להתחבר אל הדמות הראשית, הגנרל, סוס הקרבות הוותיק ו"הזקן", המחוספס, המריר והציני. אך אט אט, הרגשתי כי אני נקשרת אליו ומתחילה לפתח אמפטיה ואהבה כלפיו.
קולונל ריצרד קנטוול, קולונול אמריקאי ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מגיעים לו ארבעה כוכבים. באמת שכן. אבל לכל הרוחות, אני לא מסוגלת לסבול פן מסוים במכלול של האובייקט הזה שנקרא "ניצב כל הלילות" ולכן מישהו צריך לסבול. סליחה, ספר.
יש לי המון על מה לברבר היום ואין לי פילטר, אז לפחות אחלק זאת לשלושה נושאים. בחרו את המעניין, סננו את כולם או השלימו את הח... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לעולם לא אשכח את הערב ההוא. הוא היה אמור להיות חווייתי. הוא גם היה כזה. רק אני לא. "זה בסך הכול ערב טעימות של יין לארבע כוסות", הסביר לי המפיק ששלח אותי לסקר. "זה אינטרס של העיתון. ישלמו לך. אתה לא צריך לעשות כלום. רק לשתות קצת יין. תאמין לי, הרבה היו מתים להתחלף איתך". האמנתי לו.
בשעה ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
את הסקירה הזאת צריך להתחיל מהשוליים. כן, החלקים האלה בלבן שתוחמים בכל דף את המלבן הדמיוני שבתוכו מודפס הטקסט של העמוד. אני יודעת שזה נראה עניין שולי, אבל זה לא. כמו הרבה דברים בחיים, רק כשהם אינם יודעים להבין כמה הם חשובים. ובכן בספר "מלכת הגלידה מרחוב אורצ'רד" תוכלו ללמוד עד כמה ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
קשה לי ומר לי וכואב לי ומכעיס אותי ומצמרר אותי והופך אותי ודש בעקביו את הערכים עליהם גדלתי ומתנגש עם המראות והקולות שידעתי, כי הספר הזה מתאר את מצוקת הגרמנים בזמן המלחמה ואחריה.
יושב הטקסט המופלא הזה, ובנזיריות פואטית, בריחוק מכשף, הוא מנסה למצוא פרצה בלבי. והוא מבקע, זה ברור... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הנה קראתי בפעם השנייה את "הטירה". נמשכתי שוב לספר כמו ק' שמנסה שוב ושוב לשבור את חומות המקום המיתי ההוא. לא קלה הייתה הקריאה הפעם, כי אולי גם אני נמצא בחיי באיזו תסבוכת לא פתורה שחוקיה זרים לי וכל פעם שאני חש כי אני מתקרב צעד אחד אל איזה פתרון, כוח נעלם מושך אותי בחזרה. הספרות של ק... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני זוכרת שהבאתי מהקיבוץ את JAY לארוחת יום שישי ,אמא התלהבה שהוא לבש חולצה לבנה לקידוש ,היא חשה שככה הוא מכבד את המעמד. לאחר הארוחה הלכנו הוא ואני לטייל בשכונה ודברנו על ההורים שלנו .הוא הרגיש שההורים שלי היו קצת מסוייגים ואמר ככה בנונשלטיות "הם פשוט מפחדים שנתחתן ואקח אותך מ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אהבה ומוות. שתי העוצמות הגדולות ביותר בקיומנו האנושיים. שני הסוגריים שבתוכם נכתבים חיינו, גבולות הגיזרה של תלי פרטי יומינו וזעת אפינו. כל תוכן של ספר , שיר או סרט נודדים ככדור רובה בין התווך של שני הכוחות הגדולים האלה. אהבה ומות.
הסיפור נפתח במוות ומסתיים במוות ובתוכו רשת סבוכ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אוי, כמה שהספר הזה נורא.
כבר בעמודים הראשונים הבחנתי שהכתיבה שלו נוראית, מתחכמת, והולכת סחור סחור.
לאור הביקורות המהללות החלטתי להמשיך לקרוא, אולי לפחות העלילה תהיה מעניינת.
בשלב מסוים הבנתי שגם משם לא תבוא הישועה. המשכתי לקרוא עד הסוף רק כי זה ספר קצר יחסית, והגעתי כבר לאמצע,... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
האמת, יש כמה דברים נפלאים במסה הזו, והכול נאמר, ראיית הרנטגן, הראייה לפרטי פרטים של נושא לא שגרתי (מזכיר את שנת הגנן של צ'אפק), שיט תענוגות על ספינה ובה לרוב גמלאים, אך לא רק. הזרות של וולאס בולטת לאורך כל הספר, ההומור הדק נשזר בהרבה סיטואציות, ובעיקר בהערות השוליים הבלתי פוסקות (ל... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הסַפָּר שלי מספר תרתי משמע. גם גוזז את השיער וגם מספר סיפורים, מתבל את תספורותיו בהגיגי נפשו. "אתה יודע," הוא פנה אלי פעם, "יש אנשים בעלי שיער חלק, יש בעלי שיער מתולתל ומקורזל. יש שיער שחור, יש שיער בלונדיני ויש ג'ינג'י. יש בעלי שיער שופע ויש קירחים כמעט לגמרי. אבל אתה יודע מה המשותף... המשך לקרוא
51 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר רחב יריעה, מלא בהיסטוריה עשירה ומרתקת,
בה למדתי על מקסימיליאן רובספייר (Maximilien François Marie Isidore de Robespierre; 6 במאי 1758 - 28 ביולי 1794) דמוקרט וליברל קיצוני (לתקופתו). הוא תמך בהענקת זכות בחירה לכל, ללא מגבלת רכוש, והמליץ על הענקת זכות זו גם ליהודים. בספטמבר 1790 נבחר בבחירות כלליות ל"ק... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
*ספויילרים*
פתיחה
"בימי מלחמת העולם השניה אנסה חבורת עריקים אמריקאים אשה הרה ברחובות לונדון. האשה הוכתה באכזריות, איבדה את ילדה ונגרם לה שטף דם שכתוצאה ממנו נפטרה שבועות אחדים מאוחר יותר. אפשר שמעשה זה היה נשאר רק זכרון מר עבור אנשים שהכירוה אלמלא היתה היא אשתו של גאון ספרות... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
![מחול אחרון ופרידה [זמורה ביתן 2003] - ספריה לעם #234 - מילן קונדרה](/100x154/bookimages/covers97/970985.jpg "מחול אחרון ופרידה [זמורה ביתן 2003] - ספריה לעם #234 - מילן קונדרה")
אני זוכרת בית חולים אחד ,ומחלקת מיון אחת בסדני . הגיעו לשם זוגות זוגות של נערות אבורג'ניות צעירות מאוד עם החבר האוסטרלי התורן.
חלקן היו שיכורות וחלקן פשוט בהריון. רובן בכו כי משהו כאב בבטן או שפשוט היו קטנות וצעירות מדי בכדי להכיל את גודל ההכרה שמשהו מתהווה וגדל בתוכן. משהו שנ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בכל פעם מחדש עולות הסוגיות הקיומיות של האדם הנאור בן זמננו וככל שהעולם הופך כביכול לקטן יותר השאלות הללו רק מתחדדות-האדם שחי בציביליזציה הגלובלית מוצא את עצמו בודד, נפחד, ואין מי שיאיר את דרכו. ומכאן לספר,לעוד ניסיון להקל במשהו על המועקה הקיומית של האדם כיצור חושב.
המאות האחר... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|