ביקורת ספרותית על טימבוקטו - ספריה לעם #464 מאת פול אוסטר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 בספטמבר, 2016
ע"י רץ


אדם וכלב

לפני שנים לא רבות, חלפתי בריצה בשביל שבעירי בדרכי למרחבי השדות, שם פגשתי באדם וכלבו שהצליחו לרגש אותי. קשיש שבקושי הלך על רגליו, גרר כלב זקן וקטן, משותק בגופו, הנתמך בסד עם שני גלגלים. על אחוריו של הכלב היה כרוך חיתול לבן וקטן שהעיד על מצבו הסיעודי. הכלב והזקן פסעו באטיות, מראה שהעיד על כך שהזקן התעקש לא לנטוש את חברו הכלב, לעת זקנתו. פגשתי בכלב ובזקן עוד מספר פעמים, ובכל פעם ראיתי את הקושי ההולך וגובר של שניהם. חלף זמן מה והזקן וכלבו נעלמו. חסרונם, הותיר בי ריקנות עצובה, אך גם תחושת עידוד, מהעובדה שהקשיש באחרית חייו ניסה בשארית כוחותיו לשמור על צלם אנוש שהתבטא בדאגתו לכלבו ומהיכולת שלו לקום כל בוקר מחדש, ולצאת לטיול קטן שנתן טעם לחיו שלו ושל כלבו. כל עוד אתה הולך, או רץ, אתה חיי למען משהו ראוי, אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ במרחבי השדות.

הזקן שלי, אם הוא עדין חיי, גר בכפר סבא, לבטח יש לו בית וגם משפחה, מה שהופך את הזקנה עבורו לנסבלת יותר. לעומתו פול אוסטר, בספרו טימבוקטו, אומנם גם הוא מספר על כלב שהפך לידידו של האדם, אך פה מדובר בהומלס, נטול משפחה ונפש חייה, החולה במחלת נפש, ומתגולל במדמנת רחובות ארה"ב של שנות השבעים, אלכוהוליסט, הפגוע מהתנסויות עבר קשות בסמים, שהזקנה והחולי קפצו עליו בגיל יחסית צעיר, כעת הוא הולך ודועך אל מותו.

היהודי וילי גורביץ', "מר- נפש, מורד, משורר מנודה המשוטט בביבים של העולם שחרב," מתעקש משום מה לקרוא לעצמו, ג' כריסמס, מרגיש במותו הקרב, ויוצא למסע בלוויית כלבו הנאמן והאהוב, מיסטר בונס, לחפש את מורתו מהתיכון, הנפש היחידה שחשבה שבוילי הצעיר יש איזשהו כישרון לכתיבה. היא שמרה אתו במשך שנים מעטות על קשרים, באמצעות גלויות מנומסות, ואחר כך נותק הקשר. וילי רוצה להפקיד בידיה, את כתביו, המהווים את כל חייו, כתבים מבולבלים, של הגות, שירה ויומן חיים, המבטאים את נפשו הפצועה שלא התאימה לעולם הזה, "אם ייעלמו המילים, יהיה זה כאילו הוא עצמו לא חיי מעולם."

המסע של הכלב ובעליו לאורך שולי הכבישים, הוא הדרך שבה אוסטר מספר לנו על אנשים שפרשו ממרוצי העכברים, לחיים בשוליים, גורלם לא שפר עליהם, הם ככלבי רחובות, אין טבעי יותר מלספר על חייהם דרך נקודת מבטו של כלב רחוב עצמו, חכם ורגיש המבין את נפש בעליו, מה שהופך את הסיפור לביקורת חברתית על חוסר החמלה האנושי כלפי השונים, על תרבות הצריכה הדוחקת רבים לקרבות הישרדות, קרוב לשוליים החברתיים.

טימבוקטו הוא סיפור אהבה של אדם לכלבו, על העובדה שאנשים מחפשים כל ימי חייהם, אהבה וחיבה. תמונת הפרידה של הכלב מבעליו קורעת לב, וילי מוטל על האדמה, מלטף את כלבו, בונס מייבב ומלקק את פניו של וילי, הוא יוצא לדרכו ומפנה מבט אחרון לפרידה מאדונו. יש בסיפור הזה עגמומיות, אך חמלה אנושית, יש בו הומור שנון השזור בדייקנות עם עצבות, מה שהופך את הסיפור לקורע לב ומצחיק גם יחד.

בונס הוא כלב פילוסוף, המביט אל הסאגה האנושית, דרך האנשים שהוא פוגש בדרכו. באחרית ימיו הוא מציב לנו שאלה גדולה ונצחית, מה הופך אנשים למאושרים, או לאומללים. להפתעתו הוא גילה שדווקא האנשים העשרים, הם לעיתים האומללים ביותר, ואילו חסרי הכול, הם לעתים מפויסים יותר עם חייהם. בונס הוא כלב המסרב להכיר בפירמידת הצרכים של מסלאו, הוא מבקש משמעות לחייו, כלב שהוא ויקטור פרנקל. מהי בעצם משמעות חייו של כלב, מנסח בונס את משנתו, נאמנות, אהבה וחיבה.

הרגשתי שמילותיו של אוסטר סובבו וסחררו אותי, לרגעים כבטנגו סוער ובהמשך למחול איטי ונוגע, לרגעים המילים ומשמעותן חמקו ממני, לעתים הן נגעו בי בליטוף מענג, או בדקירה מכאיבה, מטלטלת ומעוררת מחשבה.

המסע של וילי במטרה להשאיר זיכרון לחייו, באמצעות שמירת כתביו, והרצון שלו לדאוג לכלבו לאחר מותו, מעלה שאלה גדולה, מה אני ואולי אתם, לכאורה האנשים הרגילים, נותיר באחרית ימיינו, חוץ מירושה, בית ומעט חסכנות שיסבו שמחה לשארנו. מה הם יזכרו מאתנו, האם זה בכלל חשוב להשאיר אחרינו זיכרון מהחיים, מהם החיים אם בספו של דבר כל מה שיישאר מהם הוא זיכרון הולך ומתפוגג ?

27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חגית (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
רץ, אני מסכימה אתך בעניין הזה. אף אני נמנית עם אלו שמצלמים ללא הרף תמונות שממלאות את המחשב ונמחקות בקלות רבה מידי מהזיכרון.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חגית - הצילום של היום הוא לא זה של פעם - שבו היו הולכים לצלם מקצועי מסיבה חגיגית - הצילום היה מעשה נדיר כזה שהודפס ונשמר בהתאם . אני זוכר את הדודים שלי מברית המועצות שולחים את תמונת ביתם היפה ועליה מודפסות צמד המלים שנה טובה, כעת התמונות הן דגיטליות, כל שנייה עושים סלפי, מה שהופך את הצילום לנגיש אך חסר ערך, וברור שככזה הוא יתרום לשכחה של הזיכרון האנושי, אם פעם שמרתנו היטב תמונות ספורות, תמונות שצלמו רק לפני שבוע לא מעניינות יותר.
חגית (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מעולה ומרגשת! אני חובבת כלבים מושבעת, אם כי, אין לי כלב.
יש לי דודה כזו, שאנחנו האחיינים צוחקים שהיא כל חייה דאגה לתעד את עצמה:
יש לי בבית יותר תמונות שלה מאשר של הוריי, כל תעודה שקיבלה (עובדת מצטיינת, התנדבות כזו או אחרת...) היא דאגה לצלם ולחלק לילדיה ולכל האחיינים.....
שרק תהיה בריאה.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
cujo - תודה
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חני - משמח אותי לשמוע שאת שותפה לפרויקט יפה שמעניק ערך למילותיך.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
צילה - תודה, מסכים אתך, אדם נושא את זיכרונותיו, בלכתו יעלם הזיכרון האישי שלו, קרוביו אומנם יזכרו אותו, אך אלו יהיו אפיזודות מעטות.
cujo (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצויינת .
חני (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
רץ תודה זה אכן מרגש.רויטל זה פרוייקט נחמד של כותבים לא ידועים שהצמידו להם מלחינים לא ידועים והתוצאה היא
הפרייה גדולה .השירים אכן הולחנו וכעת גם הוכנסו לספר שירים.פרוייקט מבורך.שבת טובה.
צילה (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
מלבד הביקורת המקסימה שלך , הייתי רוצה להוסיף, כי החיים הם אוסף תמונות וזכרונות.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חני - תודה - תודה -איזה יופי ששיר שלך הוא חלק מספר חדש.
מורי (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
בארץ הדברים האחרונים - עוד ספר מיותר.
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חני, כמה מרגש!
(תגלי לנו איזה ספר?)
חני (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
סיקורת יפיפיה ומרגשת .אישית אני יכולה לפתח חמלה כזו כמו שהזכרת כלפי כלבים אבל לא אהבה.. לגבי המחשבה להשאיר משהו מאחורינו,מי נישאר מה נשאר?חשבתי על כך והיום אני הולכת להשקה של ספר שבתוכו יכלל שיר שלי .לרוב מדברים על שאריות של ירושה וחומר.אך זה נחמד לי לחשוב על שאריות של רוח שיפזמו אחרי שלא נהיה.
סתיו נפלא..
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
Live -תודה - אני אישית לא חובב כלבים - תמיד אהבתי חתולים - אני בהחלט מבין אנשים שנקשרים לחיות בקשר רגשי.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
מסמר עקרב - תודה גם על ההמלצה.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אורית ( אוקי ) - תודה
רחלי (live) (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
עם הביקורת הזו אני עוד עלולה להתחיל לחבב את הכלב שחיי אצלי בגינה כבר שלוש שנים, אני מסתכלת עליו רק בכדי לבדוק שחלילה הוא לא העז לעבור את מפתן הדלת.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מקסימה. מזדהה במיוחד עם הפסקה האחרונה.
מצטרף להמלצה של פואנטה על הספר "בארץ הדברים האחרונים".
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
נהדר...
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
מחשבות - תודה לעתים קרובות אנחנו מסכמים שלא להסכים על תיוג ספר מסויים, טעם אישי זה דבר מאוד סובייקטיבי, מה גם שהקריאה שלי היא האופן שהסיפור מצליח לייצר אצלי שיח פנמי בין הספר לסיפורים שלי, המפגש בין השניים גורם לי לא פעם לחשוב על חיי, זאת החוויה שחוותי במהלך הקריאה של ספר זה.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
פואנטה - תודה להמלצה.
רץ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
בת - יה תודה - כמורה להיסטוריה בהשכלתי, קשה לי להשלים עם העובדה שכנראה הזיכרון שהותיר אחרי כנראה יהיה עלוב למדי, לא בהכרח תהיה לו משמעות.
מורי (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
הביקורת יפה, אבל הספר מה זה דבילי.
פואנטה℗ (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מרגשת ומרתקת!

אם אהבת את זה, אולי תמצא עניין גם ב'בארץ הדברים האחרונים' - מסע של אישה בחיפוש אחרי אחיה אשר נשלח לארץ דמיונית הרוסה שרוב תושביה הם הומלסים הנלחמים על חייהם, ועקבותיו אבדו. נראה שיש קווי דמיון רבים בין שני הספרים, גם בעלילה וגם במסרים ותובנות.
בת-יה (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת, ואני חושבת שלפני שאנחנו מחפשים מה להשאיר אחרינו, מוטב שנהנה מחיינו וממה שיש לנו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ